ה"ת 20190-02-15 מוחמד נסר נאג'י בע"מ נ' משטרת ישראל - יחידת יאל"כ

1.לפניי בקשה לביטול החלטה מיום 15.2.15, שניתנה במעמד צד אחד, בהעדר התייצבות מטעם המבקשת.

2.ביום 2.2.15, ובתום חקירה סמויה, תפסה המבקשת משאית מ.ר. 74-920-52 (להלן – המשאית), השייכת למשיבה, וזאת בחשד שהמשאית שימשה לביצוע עבירות של כריה בלתי חוקית של חול וגניבת חול, במקרקעין שבצומת גבעת ברנר. כן נתפסו מכשיר סלולארי השייך למנהל המשיבה, ומסמכים שונים.

3.המשיבה הגישה בקשה להשבת התפוסים.

דיון בבקשה נקבע ליום 15.2.15, לדיון זה לא היתה התייצבות מצד המבקשת. בתום הישיבה נעתרתי לבקשה, והורתי על השבת התפוסים לידי המשיבה.

4.המבקשת הגישה ערר על ההחלטה מיום 15.2.15. בסופו של דבר הערר נמחק, והמבקשת הגישה את הבקשה הנוכחית, במסגרתה ביקשה לבטל את ההחלטה מיום 15.2.15.

בבקשה נטען כי אי התייצבות המבקשת לדיון היה בשוגג, עקב ריבוי משימות וריבוי דיונים בבתי משפט. נטען כי קיים אינטרס ציבורי בתפיסת המשאית, וכי אין מקום לפגוע באינטרס הציבורי ע"י השארת החלטה שניתנה בהעדר התייצבות המבקשת על כנה. לגופם של דברים נטען כי מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, אשר במשך חודשים היתה סמויה, ורק לאחרונה הפכה לגלויה, ושבמסגרתה עולה חשד סביר לכך שהמשאית שימשה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבה. עוד צויין כי המשאית כבר הוחזרה לידי המשיבה (מכוח ההחלטה מיום 15.2.15), והמבקשת עותרת כעת להטלת מגבלות על המשאית, אשר יבטיחו את אפשרות חילוטה במסגרת הליך פלילי שעתיד להיפתח כנגד המשיבה, לרבות הפקדת עירבון כספי.

5.ביום 26.2.15 התקיים דיון בבקשה לביטול ההחלטה.

במהלך הדיון הוברר כי בקשת המבקשת נוגעת למשאית בלבד, ולא לשאר התפוסים שהוחזרו למשיבה. עוד הוברר כי המבקשת אינה עומדת על כך שהמשאית תוחזר לידיה, אלא מבקשת להטיל מגבלות אשר ימנעו את אפשרות מכירת המשאית, לרבות הפקדת עירבון כספי בשיעור 25%-35% מערך המשאית, ששוויה הוערך בכ- 585,000 ₪ (על פי מחירון "לוי-יצחק" שהוצג).

המשיבה התנגדה לבקשה. לדבריה, אין מקום לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, הואיל והמבקשת לא סיפקה הצדק סביר לאי התייצבותה. לגופם של דברים נטען, כי המשיבה מכחישה את החשדות המיוחסים לה, וכי אין מקום לחייב את המשיבה בהפקדת סכום בשיעור 25%-25% משווי המשאית, דבר שעלול להמיט אסון כלכלי על המשיבה. המשיבה הדגישה כי טרם הוגש כתב אישום, וכי למשיבה מיוחסת עבירה שבוצעה ביום 12.3.14, ולאור חלוף הזמן אין מקום להורות על תפיסת המשאית. המשיבה הפנתה עוד לסעיף 111ו(א) לפקודת המכרות, אשר קובע לשיטתה כי תנאי להמשך החזקת המשאית הוא שבחמש השנים שקדמו לתפסיתה נעברה עבירה נוספת באותה משאית, דבר שאינו מתקיים כאן. המשיבה הבהירה כי היא אינה מתנגדת להטלת מגבלות על עבירות המשאית, אך סבורה כי אין כל מקום לחיוב בהפקדה כספית, וניתן להסתפק בערבות עצמית. עוד נטען כי הזכויות במשאית משועבדות ממילא לבנק (אשר נתן הלוואה לצורך רכישתה), וכי ממילא אפשרות מכירת המשאית אינה מעשית.

דיון והכרעה