ה"ת 13925-11-16 כהן ואח' נ' יהלום - היחידה הארצית לחקירות ומאבק בפשיעה

ביום 27.11.16 קבעתי כי המשיבה – המדינה, הפרה התחייבות ברורה ומפורשת אותה נתנה למבקשים, התחייבות העולה כדי הבטחה שלטונית, אשר קיבלה תוקף בהחלטה שיפוטית.

עוד קבעתי כי לבית המשפט סמכות, במקרים חריגים, לחרוג מהחלטתו ומהסכמת הצדדים, בגדרי הליך מחודש של דיון בבקשה להחזרת תפוס, וכי במקרה כאמור על המדינה להוכיח כי מדובר במקרה חריג ומיוחד המצדיק פגיעה בזכויות המבקשים.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולזכויות המתנגשות, מצאתי כי המדינה עמדה בנטל להוכיח כי מדובר בנסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשתה, והארכתי תוקף החזקת התפוסים.

בשולי החלטתי, נוכח התנהלותה הדיונית הבלתי ראויה של המדינה, והגם ש"זכתה" בהליך, שקלתי לפסוק כנגדה את הוצאות ההליך של המבקשים. נוכח העובדה שנושא זה הועלה ביוזמת בית המשפט לראשונה במסגרת ההחלטה, ביקשתי התייחסות הצדדים בכתב, וביום 15.12.16 התקיים דיון להשלמת טיעון.

מכאן, יש לקרוא את ההחלטה דנן כהמשך ישיר של החלטתי מיום 27.11.16, בכפוף כמובן לטיעונים המשלימים של הצדדים.

תמצית טענות המשיבה

• הליך החזרת תפוס הינו הליך פלילי, והכלל הנהוג בפסיקת בתי המשפט הינו שפסיקת הוצאות בהליכים פליליים איננה מקובלת, כי פסיקת הוצאות בהליך פלילי היא חריגה ותיעשה במקרים חריגים בלבד, וכי הנטייה העקרונית הינה להימנע מלהטיל הוצאות בהליכים פליליים.

   

• המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי בתיק זה מתקיימות נסיבות חריגות ומיוחדות שהצדיקו היעתרות לבקשה להאריך את תוקף החזקת התפוס למרות הפרת התחייבותה למבקשים.

   

• אין לחייב את המדינה בהוצאות שעה ש"זכתה" בהליך. אין בנמצא תקדים לכך שבית המשפט קיבל בהליך פלילי את עמדת המדינה, ובכל זאת מצא לחייבה בהוצאות.