ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
63185-03-15
27/07/2015
|
בפני רשם:
חנה פלינר
|
| - נגד - |
מבקשים:
1. רין-טין-טין בע"מ
2. יצחק ברלינר
עו"ד עדי רוזנשטיין
|
משיבים:
1. משרד המשפטים/אגף רשם החברות
2. היועץ המשפטי לממשלה
|
| החלטה |
מונחת לפניי בקשה לפטור מאגרה לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007.
המדובר בתובענה שנפתחה ע"י המבקש, מר יצחק ברלינר, כהמרצת פתיחה ומבוקש להחיות במסגרתה את החברה, רין טין טין בע"מ.
לטענת המבקש (בבקשה דנן) הינו בן 66 חי בגפו ללא נכסי מקרקעין/ מטלטלין שווי ערך, רכב, רכוש, כספים או חשבונות בנק. לשיטתו, היה חולה תקופה ארוכה, חי כיום אך ורק מגמלת הבטחת הכנסה בסך של כ- 2,000 ₪ לחודש ועורך הדין המייצג אותו עושה זאת בהתנדבות. עוד טוען כי נעזר בקרובי משפחה ואין הפרוטה מצויה בכיסו. התובענה דנן הוגשה מתוך מטרה לשפר את מצבו הכלכלי על ידי כך שיפעל באמצעות החברה אותה מבוקש להחיות, כך לגרסתו.
לתמיכה בטענותיו מצרף המבקש אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מיום 1.1.2015 לגבי חודשים אוקטובר – נובמבר בשנת 2014 (נספח א'); צילום כרטיס דירקט מטעם המוסד לביטוח לאומי (נספח ב' לתשובה לתגובה); אישור זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מיום 25.6.2015 לגבי חודשים ינואר – מאי לשנת 2015 (נספח א' לתשובה לתגובה).
המדינה באמצעות פרקליטות מחוז ת"א הגישה תגובה לבקשה שלפיה אין לה עמדה לגוף הבקשה. לשיטתה, אין לה מידע בדבר היכולת הכלכלית של המבקש מעבר למפורט בבקשה אשר אינה נתמכת די באסמכתאות. המבקש לא הציג אף ראשית ראיה לבחינת יכולתו הכלכלית. כך, לא צורפו דפי חשבון בנק עובר ושב, מידע על נכסים קיימים, אסמכתאות בדבר אי יכולת כלכלית לתשלום אגרה ועוד.
בתגובתו לתובענה לא התייחס המשיב, רשם החברות, לבקשה לפטור מאגרת בית משפט.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורה אני כי דין הבקשה להדחות, כפי שיפורט להלן.
תקנה 14(ג) ו-(ה) קובעת כך:
"(ג)הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
....
(ה)קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג)."
על מבקש פטור מאגרת ביהמ"ש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה והשני, כי ההליך נשוא בקשת הפטור מתשלום האגרה מגלה עילת תביעה. לגבי התנאי הראשון נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות לרבות תדפיסי חשבון בנק, דיווח הוצאות חודשיות וכ'ו. תקנות 14(ד) ו(ה) קובעות מספר "ראיות לכאורה" לאי מסוגלות כלכלית של מבקש פטור מאגרה אך לא די בקיומה של אחת מהן כדי לקבוע פטור אוטומטי וגם אם קיימת ראיה לכאורה לנוכח קיומה של אחת מהתקנות לעיל הרי שעדיין מוטל על המבקש נטל הוכחה עובדתית של בקשתו. לגבי התנאי השני שהתובענה מגלה עילה הרי מדובר ברף שאינו גבוה (ראו דברי כב' הש' ג'ובראן בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]).
ומן הכלל אל הפרט, ואתחיל דווקא בתנאי השני - מעיון בתובענה ומאחר שרשם החברות אינו מתנגד להחייאת החברה אך מתנה אותה בתנאים הרי שאני קובעת כי התובענה מגלה עילה.
לגבי התנאי הראשון. לנוכח הצגת אישורי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה (לחודשים 10-12/2014 וכן 1-5/2015, ראו נספח א' לבקשה ונספח א' לתשובה לתגובה) המבקש הציג ראיה לכאורה לפי תקנה 14(ה) לעיל לחוסר מסוגלותו הכלכלית. עם זאת, המבקש לא הציג אסמכתאות נוספות כגון אלו שפורטו בתגובת הפרקליטות (וערה אני לטענות המבקש בסעיפים 6-7 לבקשתו ובכלל), זאת למרות שביהמ"ש פסק כי לא די בראיה לכאורה כדי ליתן פטור אוטומטי, ראו סיכום עניין גורנשטיין לעיל. כמו כן, המבקש טען כי בני משפחתו מסייעים לו (סעיף 9 לבקשה) אך לא הציג כל אישור על כך ולא ברור באילו סכומים מדובר והאם מדובר בסיוע כספי על בסיס חודשי. המבקש גם טען כי "מנסה לחסוך כל אגורה" (סעיף 9 לבקשה) ולא ברור מה סך חסכונותיו. לא זו אף זו. המבקש מבקש להחיות את החברה על מנת לחדש את עבודתו ולתת לו הזדמנות לשקם את מצבו הכלכלי, דהיינו אם מבקש המבקש להחיות את החברה לצורך המשך עבודה, הדבר מעיד לכאורה על יכולת השתכרות המצדיקה את החייאת החברה. עוד אעיר כי האגרה המושתת בתביעות כגון דא אינה גבוהה; הסעד נדרש למבקש לתועלתו הפרטית; הוא לא פירט כדבעי את בקשתו ולא הוכיח כי אין גורם שיכול לסייע בידו בהעמדת האגרה; מכל הטעמים הללו הבקשה לפטור מאגרה נדחית.
לא תשולם האגרה תוך 30 יום תמחק התובענה.