1.המבקש הגיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, במסגרתה ביקש לאכוף על המשיבה לקיים את פסק דינה של כבוד המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה מיום 11.5.2015. הבקשה הוגשה תחילה בפני כבוד המפקחת, אולם בהחלטתה מיום 21.3.2016 העבירה כבוד המפקחת את ההליך לבימ"ש זה, נוכח העדר סמכות עניינית שלה לדון בבקשה לפי פקודת בזיון.
2.אקדים ואזכיר, כי מטרת הליך לפי פקודת הבזיון הינו לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית המשפט. מדובר בהליך צופה פני עתיד ותכלית הקנס או המאסר היא לאכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית המשפט בעבר. אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון. המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה (ראה רע"א 3888/04 שרבט נגד שרבט ואח', פ"ד נט(4) 49, בעמ' 60 וכן, ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נגד סלמאן, פ"ד לג(3) 101, בעמ' 105)). הטכניקה של פקודת בזיון בית המשפט היא להביא לאכיפת פסק הדין בדרך של הטלת קנס או מאסר, אם יופר צו שניתן על ידי בית המשפט במסגרת הליך הבזיון. בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע האם היתה הפרה של צו שיפוטי. במדה ונמצא כי כך הדבר, מוציא בית המשפט צו לתיקון ההפרה ובו סנקציה עתידית, למקרה בו הפרת הצו לא תתוקן, בין אם על ידי מעשה ובין אם על ידי מחדל, לפי העניין (בש"פ 4445/01 גל נגד קצובשווילי ואח', פ"ד נו(1) 210). במקרים מיוחדים, ניתן אף להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי, אם כי יש לעשות שמוש מושכל וזהיר בסנקציה מיידית (ראה ע"פ 5177/03 מור נגד דנצינגר - משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184).
3.מן הכלל אל הפרט, המבקש והמשיבה הינם שכנים בבית משותף ברח' הגפן 7, בקרית טבעון. במסגרת ההליך בפני המפקחת נדונה תביעתו של המבקש, אשר עתר להורות למשיבה להרוס תוספת בניה שבנתה בחצר הבית המשותף ולפנות מיטלטלין שלה מהחצר.
כבוד המפקחת דנה בפסק דינה מיום 11.5.2015 בטענות הצדדים. בחלק האופרטיבי של פסק הדין קבעה כבוד המפקחת כדלקמן:
"32.משכך, מורה אני כדלקמן:
(א)בתוך 45 יום מהיום תאטום הנתבעת את פתח היציאה מהחצר האחורית אל תוספת הבניה.
(ב)בתוך 45 יום מהיום תפרק הנתבעת את גג תוספת הבנייה שבנתה ותבנה תחתיו גג שטוח ללא שיפוע שגובהו אינו עולה על גובה תקרת דירת הנתבעת.
(ג)בתוך 45 יום מהיום תהרוס הנתבעת את חלק תוספת הבנייה שבנתה המודגם בבקשת הלגליזציה בצבע צהוב כ"שטח הריסה".
(ד)ככל שלא יהיה בידי הנתבעת היתר בנייה כדין לבנייה המודגמת בתוכנית הבניה שהוגשה וסומנה נ/1 בתוך 8 חודשים מהיום, תהרוס הנתבעת את כל הבנייה הקיימת בחצר האחורית, או כל רכיב של הבנייה שלא אושר, ותחזיר את המצב בשטח לקדמותו.
33.באשר למיטלטלין של הנתבעת אשר מונחים בחצר המשותפת, לרבות ריהוט גן, משחקי ילדים וכו', היות ומדובר בחצר משותפת ניתן בזאת צו מניעה קבוע אשר יאסור על הצבתם בשטח. חצר זו תהיה חפה ממיטלטלין אישיים של מי מבעלי הדירות בבית. כל בעל דירה בבית רשאי לעשות בחצר שימוש חופשי לצרכיו, ויהא רשאי במהלך השימוש להוציא לשימושו הפרטי מיטלטלין, ובלבד שהללו יוכנסו מיד בתום השימוש אל הבית ולא יוותרו בחצר".
בנוסף, חויבה המשיבה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.
4.המבקש, אשר יוצג בתחילה על ידי אימו, שאף הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה, טען כי המשיבה לא בצעה אף אחת מהוראות פסק הדין, ולו בחלקן. נטען, כי היא לא אטמה את פתח היציאה לחצר, היא לא הרסה את חלק תוספת הבניה שנועדה להריסה בתכניות שלה ולמרות שחלפו 12 חדשים ממועד פסק הדין, היא לא הרסה את כל תוספת הבניה שבנתה ללא היתר. בנוסף, נטען כי המשיבה לא טרחה לפנות את המיטלטלין מהחצר ואף הוסיפה עליהם דברים, כגון מכונת כביסה ומייבש כביסה. האם צרפה לתצהירה תמונות להמחשת הדברים.
5.המשיבה הגישה תצהיר נגדי במסגרתו טענה, כי המבקש עושה שמוש בהליכי משפט כדי לפגוע בה ובבני משפחתה. לטענתה, מכונת הכביסה והציוד הנוסף הנזכר בבקשה היה בחצר עוד בתקופת ההליך בפני המפקחת, אולם היא לא מצאה לנכון להתייחס לכך ולכן, לא מדובר בביזיון פסק הדין.
נטען, כי פתח היציאה לתוספת נאטם וצורפה תמונה, אשר אמורה היתה להוכיח זאת. עוד נטען לעניין תוספת הגג, כי "הגג נחתך בעבר והמבקש כבר בנה על התוספת" ולכן, טענתו אינה נכונה.
המשיבה טענה, כי קיים בינה לבין הועדה המקומית לתכנון ובניה של קרית טבעון הסכם מותנה, לפיו ניתן לה פרק זמן של 12 חדשים, החל מחודש ספטמבר 2015, לצורך קבלת היתר בנייה.
6.במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 12.7.2016 ולאור התמונות שהציגו הצדדים, התברר כי המשיבה אכן לא בצעה דבר מהוראות פסק דינה של כבוד המפקחת וכי טענותיה טענות סרק הן.