ה"פ 5672-09-15 בית קדימה ת"א בע"מ נ' האופה מבגדד מאפים (2010) בע"מ

החלטתי משלימה בזאת את הטיפול בבקשה לעיצומים מכוח פקודת בזיון בית המשפט שהגישה המבקשת, ויש לקוראה יחד עם החלטותיי הקודמות.

1.נזכיר רק את תמצית העניין: למבקשת זכויות נטענות בבניין ובחניון שלמרגלותיו. המשיבה שכרה חנות בבניין, מאחר, המשמשת "בית מאפה". המשיבה קיבלה מן המבקשת אפשרות להשתמש (לטענת המבקשת – זמנית בלבד) בשתיים מן החניות. ביום 3.9.15, מיד לאחר שהמבקשת ביקשה דרשה לקבל את החניות לחזקתה, יצקה המשיבה משטח בטון גדול המכסה שתי חניות אלה וחלק משתיים נוספות שהמבקשת טוענת לזכויות בהן, תוך עקירת עמודי סימון החניה, והפכה אותו להרחבה לחנותה, כמעין בית קפה. צו ארעי המורה על השבת המצב לקדמותו התבקש וניתן עוד ביום 4.9.15; המשיבה התעלמה ממנו. צו זמני ניתן על-ידי ביום 29.9.15 לאחר דיון במעמד הצדדים ולאחר שמגעים ביניהם לא צלחו, ובגדרו המשיבה נדרשה להשיב את המצב לקדמותו, כמתואר בסעיפים 3 ו-24 להחלטה; אף שניתנה לה שהות לביצוע הצו עד לאחר חג הסוכות, המשיבה התעלמה ממנו. המבקשת נאלצה להגיש בקשה לביזיון בית המשפט ביום 11.10.15. דיון התקיים בחלוף יומיים, שם הוברר כי המשיבה התעלמה עד הנה מן הצו, וביקשה עוד זמן לקיומו. ניתן לה שבוע ימים לעשות כן, טרם שיושת עליה קנס בסך 2,500 ₪ לכל יום נוסף של הפרה, החל מיום 21.10.15, והיא נתבקשה להודיע עוד עד אותו מועד בין היתר כי השלימה את ביצוע הצו ולהתייחס לדרישת המבקשת להוצאות; המשיבה התעלמה. משם ואילך בא רצף של בקשות, החלטות המחייבות את המשיבה להגיב, התעלמות של המשיבה, מסירת תשובות באיחור, וטענות נעדרות עיגון באשר לקיום הצו בידה, הכל חרף התראות נוספות באשר לצורך בקיום הצו. סוף הסאגה בהודעה (באיחור גם הפעם) של המשיבה מיום 9.11.15 על כי ב"סוף השבוע" (קרי זה של 7-6.11.15) השלימה את ביצוע הצו.

2.על הרקע האמור עתרה המבקשת ביום 11.11.15, כהמשך לכל בקשותיה הקודמות, לחיוב המשיבה בקנסות לפי פקודת הביזיון, בהמשך להחלטה מיום 13.10.15 וכמימושה, להשתת עיצומים נוספים, ולחיוב המשיבה בהוצאות המבקשת. אף שלא הייתה חובה לעשות כן, שהרי המדובר בחזרה על בקשות קודמות, אפשרתי למשיבה להגיב, זאת עד יום 16.11.15. כמעט למותר לציין: המשיבה התעלמה גם מהחלטה זו.

3.עת סיכום אפוא: אין למעשה חולק עוד כי לאחר שהפרה את הצו הארעי מיום 4.9.15 ועד למתן ההחלטה בענין הסעד הזמני ביום 29.9.15 (אז ניתנה לה שהות בת 10 ימים לקיום הצו הזמני), ולאחר שהפרה גם את הצו הזמני עד ליום 13.10.15, ולאחר שהפרה את הצו גם בתקופת החסד הנוספת שניתנה לה, עד ליום 20.10.15, עד שייכנסו העיצומים מסוג קנס לתוקף בהתאם להחלטה מיום 13.10.15, המשיבה המשיכה בהפרת הצו עד לפחות יום 6.11.15, אז תיקנה את שנדרש (כך לפחות נלמד מהסמכת המבקשת בעניין). קרי, יש לחייב את המשיבה בקנס כפי שכבר הוחלט ביום 13.10.15, קנס בסך 2,500 ₪ ליום, לכל יום של הפרה מיום 21.10.15. גם אם ניקח את ההנחה המיטיבה ביותר מבחינת המשיבה, ונקבע את הקנס לתקופה שעד ליום 5.11.15 (כולל), משמעות הדבר היא שהמשיבה הפרה את הצו השיפוטי מיום 29.9.15 גם תחת התראת העיצום מסוג קנס שנקבעה ביום 13.10.15, למשך תקופה של 16 ימים.

4.נוכח האמור, תשא המבקשת בקנס בסך של 40,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. יוטעם כי לא ראיתי וודאי איני רואה עתה מקום להשתת עיצומים נוספים לעבר, כפי שביקשה המבקשת, אף שאין לראות בכך משום סימן לעתיד, ככל שהמשיבה תחליט לשוב ולהפר צווים שיפוטיים.

5.אשר להוצאות: אף שמטיעוני המבקשת ניתן היה לסבור כי היא סבורה אולי שכל קנס שיושת יגיע לכיסה, מובן שקנסות אלה מהווים חוב לאוצר המדינה, היוצא משליטת בעלי הדין (ראו: ע"א 88/71 צסקלה נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 350, 354 (1972); רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון, פ"ד מז(1) 658, 659 (1993); ע"פ 10288/09 רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי בפיסקה 9 (17.5.10); ואני ער לקיומן של עמדות אחרות בערכאות הדיוניות). משמעות הדבר: המבקשת נאלצה להיאבק על מנת שצו שיפוטי שניתן לטובתה ולבקשתה יקוים, מקום שקיום צווים היה מייתר את הצורך בכך. קרי, היא זכאית להוצאותיה. המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורכי דינה בקשר עם הטיפול בבקשה מכוח פקודת הבזיון, בסך 12,000 ₪, והוצאות המשפט שלה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.