נקודת המוצא להכרעה בסכסוך זה הינה העובדה שהוא מתייחס למקרקעין המצויים בישוב נופך. המיוחד בישוב זה הינה העובדה שמשום מה, אין בו הסדרה כלשהי של רישום הזכויות במקרקעין.
במילים אחרות, הזכויות במקרקעין אינן רשומות בשום מרשם שהוא – לא לשכת הרישום המקרקעין, לא רשות מקרקעי ישראל, ולא שום גוף או חברה משכנת.
וכיצד אם כן מתקיימת וודאות באשר לזכויות הטוענים לזכויות במקרקעין?
העידה על כך ע.ה./4, גב' לוי, אימה של הנתבעת 2, אשר מתגוררת בישוב מיום היוולדה (עמ' 18 ש' 27-31):
"בנופך כל אחד יודע איפה המגרש שלו, איפה המגרש של השכן ויש כבוד בנופך. אני נולדתי שם. אמא שלי מהעלייה הראשונה התיישבה שם. ואף אחד מהוותיקים, כולם יודעים איפה הגבולות שלך, ואף אחד לא נוגע בחצר של השכן אם הוא יודע שזה לא שלו. 80% מהמכירות שם זה ככה."
והוסיף עו"ד טימסית (עמ' 13), אשר אף הוא מתגורר בנופך ועוסק בדיני מקרקעין, כי:
"בנופך נעשות עסקאות מכירה ורכישה. רשויות המס ברחובות יודעים, הגברת מרשות המס באה ובודקת כל עסקה לראות שזה מה שדיווחו לה, לפעמים אנחנו הולכים לרשם המשכונות.......
ש. אם אני באה לרכוש שם מגרש, למעט מועצה או לשאול שכנים אין לי דרך אחרת לדעת מי בעל הזכויות?
ת. לא בלבד ידיעה אישית"
מצב דברים זה, שאינו אופטימלי, בלשון המעטה, מהווה מצע בעייתי, ומזמין תקלות משפטיות רבות, והינו הרקע לתובענה זו.