ה"פ 39782-09-14 דעיס נ' מישקי

1.לפניי תובענה שהוגשה על דרך של המרצת פתיחה, במסגרתה עותרת המבקשת לסעד הצהרתי שיצהיר כי פסק דין שניתן בהליך קודם שהתנהל בין משיבים 3-1 למשיבים 5-4 אינו חל עליה. משכך, לפי הטענה, אין לבצע כנגדה צו פינוי שניתן באותו הליך ובהליך שנפתח מכוחו בהוצאה לפועל.

עיקרי העובדות וטענות בעלי הדין

2.ברקע ההליך מקרקעין הרשומים בפנקס השטרות המצויים בדרך חברון באיזור ג'רון אל חומוס לפני מחסום 300 בירושלים. מדובר במקרקעין בשטח של 1,707 מ"ר, הידועים כספר 1050 דף 1021 (להלן: המקרקעין). שאלת הבעלות על המקרקעין התעוררה אגב תביעה לפינוי שנוהלה בבית משפט זה (ת"א 3569/07; להלן: תביעת הפינוי). התובעים בתביעת הפינוי היו שלושה בני משפחת מישקי, הם משיבים 3-1 בהליך שלפניי (להלן: בני משפחת מישקי או המשיבים). הנתבעים בתביעת הפינוי היו האחים כאמל, משיבים 4 ו-5 בהליך שלפניי (להלן: האחים כאמל), וכן אדם נוסף שנתבע איתם. ביום 19.8.2013 ניתן פסק הדין בתביעת הפינוי (כב' השופט ג' ארנברג). בית המשפט דחה את הטענה שהועלתה על ידי האחים כאמל, לפיה הם רכשו את המקרקעין מצד שלישי, שרכש את המקרקעין מבעלה של המשיבה 3, כמיופה כוחם של משיבים 3-1. משנקבע כי לאחים כאמל אין כל זכויות במקרקעין, הורה בית המשפט על סילוק ידם או מי מטעמם, מן המקרקעין. ערעור שהגישו האחים כאמל על פסק הדין נמחק בהסכמתם (ע"א 45652-10-13). יוער כי בשלב מתקדם של תביעת הפינוי טענו האחים כאמל כי אדם אחר השתלט על המקרקעין והם כלל לא מחזיקים בהם. על רקע טענה זו נקבע בפסק הדין כי: "בעניין זה יש לציין כי לפי עדויות הנתבעים, הם לא נמצאים בפועל במקרקעין, ונכון להיום הם תפוסים על ידי אדם אחר שטוען שהוא רכש אותם מבעלה של התובעת 3. אם אכן כך הדברים ואכן אין קשר בין הנתבעים לבין מי שמחזיק היום בפועל במקרקעין, אין בפסה"ד זה כדי לקבוע דבר לגבי המחזיק ואולם אם המחזיק מחזיק מכוחם של הנתבעים אזי סילוק היד יחול גם כלפיו" (פסקה ראשונה בעמ' 5 לפסק הדין). גם בסיום פסק הדין קבע בית המשפט כי הוא מורה על סילוק ידם של האחים כאמל "או מי מטעמם" (עמ' 7 לפסק הדין).

3.בהמשך לפסק הדין בתביעת הפינוי נפתח תיק הוצאה לפועל לפינוי המחזיקים במקרקעין ובמסגרתו קיבלה המבקשת אזהרה המתריעה מפני הפינוי (הליך שמספרו 03/25049/14/6). בעקבות קבלת האזהרה הוגשה התובענה שלפניי. בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי לפיו פסק הדין בתביעת הפינוי "אינו חל על המבקשת וע"כ לא ניתן לבצע את צו הפינוי אשר ניתן בתיק זה כנגד המבקשת או מי מטעמה". בתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה הצהירה המבקשת כי: "לפני יומיים בפתח ביתי מצאתי אזהרת הוצל"פ ולפי אותה אזהרה צוין כי יש לפנות נכס מקרקעין הנמצאים בדרך חברון בג'רון אלחומוס לפני מחסום 300 בשטח 1700 מ"ר ספר 1050 דף 1021". עוד הצהירה המבקשת כי: "באותה כתובת אם כי לא בשטח המצוין מתגוררים אני ומשפחתי מאז שנת 2010 בהיותנו רכשנו את הדירה בה אנו מתגוררים" (סעיפים 3 ו-4 לתצהיר המבקשת). הנימוק המרכזי שנזכר בתצהירה של המבקשת התייחס לתחולת פסק הדין בתביעת הפינוי ביחס אליה, במובן של היותו פסק דין שאינו מופנה כלפי כולי עלמא. המבקשת הצהירה בתצהירה כי הואיל והתביעה הייתה תביעה לסילוק יד, היא במהותה תביעת שימוש במקרקעין (במובחן מתביעת בעלות), ועל כן לא נקבע במסגרתה ממצא שיכול לחול כלפי כולי עלמא. עוד נטען בתצהיר כי בית המשפט בתביעת הפינוי נעדר סמכות עניינית להצהיר הצהרה כללית הנוגעת לבעלות על המקרקעין. בתצהיר נטען עוד כי אף שהתברר לתובעים באותו הליך (המשיבים לפניי) כי בפועל הנתבעים בתביעת הפינוי אינם מחזיקים במקרקעין, הם הוסיפו לנהל את ההליך בינם לבין עצמם "וכיום מבקשים הם לבצע את אותו פס"ד כנגד אותו איש אשר הסתירו קיומו" (סעיף 17 לתצהיר המבקשת). מכאן, טענתה המרכזית של המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה, ובשים לב לסעד שהתבקש על ידה, הייתה כי לא ניתן להחיל עליה את תוצאות פסק הדין בתביעת הפינוי, הואיל והיא לא הייתה צד לתביעת הפינוי.

4.בד בבד עם המרצת הפתיחה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע את פסק הדין בתביעת הפינוי. לבקשה צורף אותו תצהיר מטעם המבקשת אשר צורף להמרצת הפתיחה. ביום 21.9.2014 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני בפני כב' השופט א' נחלון. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי בא כוח המבקשת נשאל מכוח מה נמצאת המבקשת בנכס והשיב "[]אני לא צריך לענות לשאלה זו. זה שיש פסק דין בין שני צדדים כשאני לא צד, זה לא מקנה זכות לאותו זוכה של פסק הדין" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 15-12). לטענת המבקשת, באמצעות בא כוחה, העובדה ששני הצדדים להליך הפינוי ידעו על קיומו של מחזיק אחר טרם ניתן פסק הדין אינה מקנה להם אפשרות לקיים את הפינוי כלפיו. משכך, נטען תחילה כי אין כל הכרח שהמבקשת תציג אסמכתה באשר לזכותה להחזיק בנכס. בהמשך הדיון, ולאחר שנשאל שוב על ידי בית המשפט, ציין בא כוח המבקשת כי היא מחזיקה בנכס מכוח הסכם רכישה שנעשה בשנת 2010 עם האחים כאמל (כלומר, הנתבעים בתביעת הפינוי). הסכם הרכישה הוגש לבית המשפט וסומן מב/1. בדיון הסתבר עוד כי מי שהכין את ייפוי הכוח ביסוד הסכם המכר וחתום עליו הוא עו"ד מאג'ד ג'נאים, שייצג את האחים כאמל בתביעת הפינוי. בדיון נחקרה המבקשת וטענה כי היא מתגוררת בבית משנת 2010; כי היא מכירה את השכן אבו טוני; כי לא בדקה את המסמכים טרם רכשה את הבית; וכי היא יודעת שיש במקום עסק לשטיפת מכוניות אך לא מכירה אותם ולא מתערבת (עמ' 4-3 לפרוטוקול). בתום הדיון הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן:

"מוסכם עלינו כי יינתן צו מניעה זמני האוסר על פינוי המבקשת מבית המגורים שבו היא מתגוררת, המצוי בחלק המזרחי של המקרקעין, ומסומן בצהוב ובקווים אלכסוניים על גבי מש/1 המצוי בתיק בית המשפט. הצו לא יחול על כל חלק אחר של המקרקעין. המבקשת מתחייבת לא למכור את בית המגורים, לא להעביר את החזקה בו ולא לבצע כל פעולה אחרת מעבר למגורים במקום ושימוש סביר בו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 31-27).

עוד הוסכם על הפקדת עירבון וערבויות שייקבעו על ידי בית המשפט, וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה. בהחלטה נקבע כי על המבקשת להפקיד עירבון בסך של 48,000 ₪. בפועל, המבקשת לא עמדה בהפקדה זו (גם לאחר אורכות שניתנו), ומשכך, פקע תוקפו של הצו הזמני.

5. תשובה להמרצת הפתיחה הוגשה מטעם בני משפחת מישקי בלבד (משיבים 3-1). לא הוגשה תשובה מטעמם של האחים כאמל (משיבים 5-4). למעשה, כלל לא הובהר אם המרצת הפתיחה הומצאה להם (ראו, בעניין זה, בחקירתה של המבקשת, עמ' 19 לפרוטוקול מיום 22.4.2015, שורות 6-1). המבקשת אף לא ביקשה לזמן את האחים כאמל למתן עדות בבית המשפט. די בכל אלה כדי להורות על מחיקת המרצת הפתיחה ככל שהוא הופנתה כנגדם.

6.בני משפחת מישקי טענו בכתב התשובה כי מתשובותיה של המבקשת בדיון בבקשה לסעד זמני, ומייפוי הכוח שהגישה לבית המשפט באותו דיון, עולה כי היא מחזיקה בביתה מכוחו של נידאל כאמל, משיב 4, שהיה אחד הנתבעים בתביעת הפינוי. משכך, נטען כי פסק הדין חל עליה, וכי כשם שנקבע בפסק הדין שלאותו נידאל לא היו זכויות במקרקעין, ממילא גם למבקשת אין זכויות במקרקעין. עוד נטען כי דינה של הבקשה להידחות על הסף מהטעמים של מעשה בית דין מכוחו של פסק הדין בתביעת הפינוי, החל גם על המבקשת; כמו גם משיקולים שביושר, בשל ניסיונה של המבקשת להסתיר מבית המשפט את עובדת רכישתו של הבית מנידאל, ובשל אי התאמתו של הליך זה להידון בדרך של המרצת פתיחה.