ה"פ 30134-05-14 וועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים נ' המפקח לרישום מקרקעין ירושלים ואח'

ההליך שבכותרת – עניינו בבקשה לביצוע הליך של חידוש ותיקון רישום מקרקעין הרשומים ברישום תורכי בספר דיימי 13 דף 78 שטרות 537 ו-538 מחודש פברואר 1317 (1904). המקרקעין האמורים זוהו בידי המבקשת כמצויים ברחוב אוהל משה 19 בירושלים, הידועים כחלקה 75 בגוש 30046. בדיון שהתקיים לפניי צומצם הסעד שבתובענה לכדי צו הצהרתי המכיר ב"שרשרת" העברת הזכויות (שתפורט בהמשך) על רישום הבעלות בנכס המקרקעין על-שם המבקשת, ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים, כשהרישום המבוקש הוא ביחס לזכויות הקיימות במרשם התורכי בלבד; ותוך שהרישום במרשם המקרקעין הישראלי, ובכלל זה זיהוי החלקות, ייעשה בהליך נפרד (פרוטוקול מיום 25.3.2015 עמ' 4 שורה 11).

לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי; ובהיעדר התנגדויות (לאחר הפרסום של הבקשה וההליך שיפורטו להלן), ובאין התנגדות גם של המשיב – הוא המפקח על רישום המקרקעין בירושלים, באתי לכלל מסקנה שדין התובענה להתקבל, במובן זה – שהמבקשת תוכל להירשם בפנקס המקרקעין במסגרת הליך חידוש רישום כבעלת הנכס ביחס לזכויות הקיימות במרשם התורכי ולפי סעיפים 137-135 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. אפרט:

כעולה מההמרצה (המתוקנת) ונספחיה, הבעלות במקרקעין רשומה במרשם התורכי על-שמם של שני אחים: א' ה' וח' ה', בחלקים שווים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הם ירדו מהארץ. ח' הגיע למצרים וא' לברזיל. הם ביקשו מאחותם, גב' שמחה ארזי, לטפל בנכס המקרקעין. ח' העביר את זכויותיו לא', שנהיה כך בעל הנכס (במלואו). ח' נפטר במצרים ללא יורשים ידועים. א' נישא לו'. לא היו להם ילדים. והגם שעלו יחד לישראל בשנת 1957 הם גרו בעכו, וכל אותה עת המשיכה גב' שמחה ארזי לנהל את הנכס. א' ה' נפטר בשנת 1970. שנה לאחר מכן (1971) חתמה ו' אשתו על ייפוי-כוח נוטריוני לטובת שמחה, לעשות בשמה, ובשם עזבון א', כל פעולה המפורטת בייפוי הכוח (ובכלל זה מכירתו או "כל טרנסקציה אחרת הנוגעת אליו"). בשנת 1977 שמחה תרמה את הנכס למבקשת, וזאת – כנטען – כמילוי בקשתם של אחיה, לפיה ראוי שהנכס ישמש לזיכרון הוריהם, שמעון ולונה ה'.

לשרשרת העברת הזכויות בנכס בין "החוליות" השונות עד לידי המבקשת (שהעבירה בתורה את זכויותיה למר דניאל בן חורין, שהסכים למבוקש בתובענה – עמ' 5 שורה 29 לפרוטוקול) יש עיגון מספיק במכלול החומר שלפניי ובתצהירים שצורפו, בעיקר של ילדיה של שמחה ארזי. עם זאת, קיים קושי במתן הצהרה על-אודות שרשרת הזכויות הרשומות עדיין במרשם התורכי בנכס מקרקעין, מקום בו ייתכן וישנם טוענים בלתי-ידועים בדבר אותן הזכויות. בענייננו, המדובר בעיקר בשאלת קיומם האפשרי של יורשים בלתי-ידועים שבין אותן "החוליות". קושי זה צומצם במידה ניכרת המאפשר להיעתר לתובענה. ובמה דברים אמורים?

ראשית, עובר להגשת ההליך שבכותרת נעשה פרסום מצד המבקשת בעניין חידוש הרישום; כן נעשה פרסום נוסף לאחר הדיון הראשון שהתקיים לפניי (10.2.2015), בו הוסף לטענת ב"כ המבקשת גם עניינה של ו'. על-אף שבפרסומים האמורים, ובפרט בפרסום האחרון פורט בהם מלוא הטיעון בעניין שרשרת הזכויות, הוריתי – למען הסר ספק; ולנוכח הסעד המבוקש בתובענה – על פרסום נוסף, בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, המדגיש את העובדה שהיורשים האמורים, ככל שישנם – יורשי א' ה' ז"ל, יורשי ח' ה' ז"ל, יורשי ו' ה' ז"ל ומר דניאל בן חורין יבדל"א – הם משיבים בהליך ועליהם להגיש התנגדות ותשובה להמרצת הפתיחה. פרסום נוסף כאמור נעשה. שלישי במספר. ולא הוגשה התנגדות. שנית, מעבר לפרסום האמור, המבקשת גם נקטה בצעדים יזומים לאיתורם של יורשים אפשריים. בין אלו ניתן למנות חיפוש אחר צו ירושה או צו קיום צוואה בארכיון בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ובחיפה; בירור מול מרכז המידע הארצי של בתי המשפט; בדיקה מול המרשם הארצי של האפוטרופוס הכללי; פנייה למשרד הפנים; חיפוש במאגרים הגנאלוגיים השמורים בארכיון הציוני המרכזי; פרסומים בעיתון הקהילה היהודית בברזיל בשפה הפורטוגזית; ושליחת מודעת חיפוש למוסדות יהודיים הפועלים בברזיל. כל אלו ללא שאותרו יורשים. ומכל מקום, מבלי שהוגשו כתבי טענות מצדם בגדרי ההליך שבכותרת למרות הפרסום הנזכר. שלישית, הנכס האמור נמסר למבקשת מידי שמחה כבר בשנת 1977. ייפוי הכוח הנוטריוני מאת ו' לשמחה הוא משנת 1971. עולה מכך שקרוב ל-44 שנים לא עלתה כל טענה נוגדת ביחס להעברת הזכויות האמורה לידי המבקשת. הנכס עצמו מוחזק לפי שרשרת זכות זו תקופה ארוכה אף יותר – מעל 100 שנה. בסיכומם של הדברים הרי שלצרכי הליך הרישום שלפניי, די אפוא בכל אלה ברמה מספקת כדי להיעתר למבוקש, ובהיעדר התנגדות.

התוצאה היא אפוא שדין התובענה להתקבל. ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו המבקשת, ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים, היא בעלת הזכויות בנכס המקרקעין כפי רישומם כיום במרשם התורכי ספר דיימי 13 דף 78 שטרות 537 ו-538 בחודש פברואר 1317 (1904), וזאת במסגרת הליך הרישום לפי סעיפים 137-135 לחוק המקרקעין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.