ה"פ 16515-07-15 זילברברג נ' בנק אגוד לישראל בעמ ואח'

עיינתי ב"בקשה דחופה להקדמת תשלומים ושינוי סדר שחרור הבטוחות ע"פ הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד" וכן בתשובת המשיבים 1 ו- 2 ובתגובת המבקש לתשובה הנ"ל.

אין כל מקום להתערבות בית המשפט בעניין הנדון ואין מקום להיענות לבקשה.

ביום 17.8.2015 התקיים דיון בפני בנוכחות כל הנוגעים בדבר (למעט המשיבה 4 אשר הוזמנה ולא התייצבה). לאחר דין ודברים ממושך ובעקבות העלאת מתווה פשרה על ידי בית המשפט, השכילו הצדדים להגיע לכלל הסכמה אשר נוסחה באופן מפורט ומדויק (בהשתתפות כל הצדדים הנוכחים) ונועדה "ליישב את כלל המחלוקות" בין הצדדים. ההסדר היה כרוך, מטבע הדברים, בוויתורים הדדיים.

הצדדים הביעו את הסכמתם להסדר שהושג וביקשו מבית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין וכך היה.

עניין סדר הסרת השעבודים היה בין המרכיבים העיקריים בהסדר הנ"ל והנושא לובן במסגרת הדיון שהתקיים וקיבל ביטוי מפורש ומפורט בסעיף ג להסדר.

פסק הדין שניתן ביום 17.8.2015 לבקשת הצדדים הוא מעשה עשוי ואיננו טעון כל הבהרה בעניין הנדון (ואף לא התבקשה כל הבהרה).

כעת מבקש המבקש לשנות את סדר הסרת השעבודים בין הנכסים השונים ולסטות מן האמור בסעיף ג הנ"ל להסדר. ב"כ המבקש עצמו מכנה את הצעת המבקש "מתווה חדש מוצע" (במכתב מיום 21.9.2015 לכונס הנכסים מטעם הבנק). הצדדים הינם רשאים כמובן להסכים בינם לבין עצמם על הסדר חדש או שונה אשר יבוא – בהסכמה – תחת זה שקיבל תוקף של פסק דין. אולם לבית המשפט, אשר סיים את מלאכתו, אין כל סמכות ליטול חלק בעניין ובוודאי אין לו סמכות לכפות על אחד הצדדים (הבנק במקרה זה) להסכים לשינוי בהסדר הקיים שקיבל כאמור תוקף של פסק דין. כפועל יוצא מכך, אף אין לבית המשפט סמכות או חובה לבחון או לבקר את מניעיו של הבנק בסרבו להסכים לשינוי מוצע כלשהו.

בתגובת המבקש אשר הוגשה היום כלול שכלול מסוים לשינוי המוצע וזאת כ"פתרון פרקטי" ועל מנת להפיס את דעת הבנק לגבי דיות הבטחונות – גם כאן אין כל מקום לערב את בית המשפט במשא ומתן המסחרי בין הצדדים לאחר מתן פסק דין לבקשתם.

הבקשה נדחית.