בקשה לפסק דין הצהרתי לפיו כספים שעוקלו ביום 29.7.14 בביתם של בתה של המבקשת ובעלה (רונית ואברהם גבאי), שייכים למבקשת. מדובר בכספים במזומן שנתפסו בכספת: 30,000$ ו- 40,000 ₪. חתנה של המבקשת (להלן: "החייב"), חייב למדינה כסף בין היתר עקב קנס בו חויב במסגרת הליך פלילי בו הורשע (ת.פ. 856/05, גזר דין מיום 14.12.06).
טענות הצדדים
לטענת המבקשת היא מתגוררת אצל בתה. למבקשת בית בשדרות, אולם לטענתה, בהיעדר מיגון בביתה בשדרות, עברה להתגורר אצל בתה במושב תירוש (בית 15). לטענתה, כדי להרגיש עצמאית לקחה עמה את כספה במזומן והכסף שנתפס בבית בתה הוא כסף שלה. לראיה, צירפה המבקשת לבקשתה אישור משיכה של 200,000 ₪ במזומן מבנק הפועלים (טופס המשיכה שצורף לבקשה לא היה קריא ובדיון ביום 25.11.14 הציג ב"כ המבקשת בבית המשפט אישור משיכה קריא לפיו המשיכה בוצעה ביום 31.10.05 – ע' 2 ש' 12,13). לטענת המבקשת אישור זה הוצג למעקלים כבר בזמן החיפוש אולם הם התעלמו ממנו. כמו כן מפנה המבקשת לעיקולים שהוטלו בשנת 2005 על חשבונות הבנק של כל המתגוררים עם החייב, אשר תחילה כללו גם חשבונות בנק שלה ולאחר מכן הוסר מהם העיקול.
בתשובת המשיבה נטען כי הכספים נמצאו בכספת בחדר השנה של החייב ואשתו. עוד נטען כי אשת החייב פתחה את הכספת לבקשת המעקלים וטענה כי מדובר בכסף שלה שהיא שומרת ללימודי משפטים. כן נטען על ידי המשיבה כי נטל הראיה לפי סעיף 5 לפק' המיסים (גביה) מוטל על המבקשת והיא לא הביאה כל ראיה לכך שהכסף שלה או שהיא מתגוררת דרך קבע משנת 2005 אצל בתה. המשיבה אף מציינת כי בנוגע להסרת העיקול מחשבונות הבנק של המבקשת, צורף חלק מבקשה שהוגשה לבית המשפט בעניין זה, אולם לא צורפה ההחלטה עצמה ולא הנימוקים להחלטה.
עדויות הצדדים בתצהירים ובדיון
מטעם המבקשת הוגש תצהיר שלה בלבד בו חזרה על האמור בבקשתה. מטעם המשיבה הוגשו שלושה תצהירים. תצהיר של מר שמרי סוויסה, רכז גבייה בכיר במרכז לגביית קנסות, שחזר על עמדת המשיבה. תצהיר של מר בנימין שושן, מנכ"ל חברת אס. בי. בע"מ. לדבריו במעמד העיקול לא נאמרה אף מילה לעניין שייכות הכסף למבקשת ולא הוצג כל מסמך בעניין זה. כמו כן ניתן תצהיר של מר אבי בן ישי, בלש במשטרת ישראל. לדבריו, מי שפתחה את הכספת במהלך החיפוש הייתה אשת החייב שציינה כי מדובר בכסף שלה שהיא שומרת ללימודי משפטים ולא נאמר על ידה דבר בדבר היות הכסף של המבקשת.
בדיון העידה המבקשת כי את הכסף נתנה לבתה למשמורת "לפעמים אני לוקחת קצת לנכדים...." (ע' 2 ש' 30,31). אחר כך נשאלה שוב אם כל הכסף שהוציאה מהבנק נשאר אצל הבת שלה, חוץ ממה שהשתמשה והשיבה בחיוב (ע' 4 ש' 5,6). כמו כן ציינה כי נתנה את הכסף לבתה כי "יש קסאמים וכל מיני אנשים ופעם נכנסו לי לבית" (ע' 3 ש' 13). המבקשת נשאלה לגבי ההמרה של שקלים לדולרים וטענה כי היא המירה את הכסף "... בדואר. אני לא זוכרת איפה. כשאני הולכת לשדרות אני מחליפה פעם בזה ופעם בזה." (ע' 4 ש' 8). כשנשאלה אם יש לה אישור כלשהו על המרה טענה כי לא קיבלה אישור (ע' 4 ש' 11).
המבקשת טענה כי עבדה 40 שנה במכללת שער הנגב ושם הרוויחה את הכסף (ע' 3 ש' 21), אולם לא צירפה כל תיעוד מן הבנק להוכיח את הצטברות הכסף בחשבונה. כשנשאלה היכן החזיקה בתה את הכסף, ציינה כי "בארון" (ע' 3 ש' 30), לאחר מכן נשאלה מפורשות אם היא יודעת שהכסף בכספת וטענה שוב כי הוא בארון, כי איננה יודעת על כספת, כי נתנה לבת שלה 200,000 ₪ לשמור ולא יודעת שום דבר (ע' 4 ש' 18-25).
מר בן ישי נחקר בנוגע לנוכחים בעת שהוצא הכסף מן הכספת, כשלכאורה הוא ציין בתצהירו כי אשת החייב טענה כי מדובר בכסף שלה בעוד שמר שושן, טען בתצהירו כי לא נאמר דבר בנוגע לשייכות של הכסף. מר בן ישי ציין כי לא כל המשתתפים בחיפוש נכחו כל העת באותו מקום וייתכן כי בזמן שנפתחה הכספת אנשי האכיפה והגבייה היו בחדר השני או בסלון למטה ומכל מקום בזמן התפיסה הם לא היו איתו (ע' 8 ש' 2-11). מר בן ישי העיד כי דברי אשת החייב לגבי הכסף נאמרו בנוכחותו ובנוכחות החייב וכי לא זכור לו כי הוצג בפניו מסמך כלשהו בעניין זה (ע' 8 ש' 19-24).
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.