התרת יציאה של קטינות מן הארץ עם אמן שנזקקת לקבל טיפול רפואי בבי"ח בצרפת

החלטה זו עניינה בקשה להתיר את יציאתן מן הארץ של שתי קטינות, א', כבת 5 ו-ת', כבת שנה (להלן: הקטינות), על מנת שיצטרפו לנסיעת אמן שנזקקת לקבל טיפול רפואי בבית חולים בצרפת. הבקשה הוגשה על ידי אמן של הקטינות (להלן: האם) כנגד אביהן של הקטינות (להלן: האב ), אשר מתנגד לבקשה.

הרקע לבקשה

הצדדים נישאו בשנת 1998 בחו"ל, ובשלב מסוים עלו ארצה. מנישואין אלה נולדו לצדדים שתי הקטינות.

בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים בעניין משמורת, הסדרי ראייה ומזונות בנוגע לקטינות.

טרם ניתנה החלטה ולו זמנית בעניין המשמורת, ואולם בפועל שוהות הקטינות עם אמן.

כמו כן, בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים שנקט האב בבית הדין הרבני.  

על פי בקשת האב הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינות ביום 6.6.10.  

ביום 27.6.10 הגישו הצדדים בקשה משותפת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, שכן האם נזקקה לקבל טיפול רפואי בצרפת ובו הסכימו ביניהם הצדדים כי טובות הקטינות להתלוות אל אמן בנסיעתה (להלן: הבקשה הראשונה).

לשם הבטחת חזרת האם והקטינות לארץ, חתם אביה של האם על ערבות בסך 300,000 ש"ח.

צו עיכוב היציאה בוטל בו ביום והאם יצאה מהארץ עם הקטינות לצורך בדיקות רפואיות ושבה עמן במועד.

בסמוך להגשת הבקשה הראשונה ניסחו הצדדים טיוטת הסכם גירושין והתכוונו להגישו לאישור בבית הדין הרבני, ואולם מסיבות שונות החליטה האם לחזור בה מן ההסכם והוא לא אושר בבית הדין הרבני.

כעת עותרת האם לאפשר לה פעם נוספת לצאת מן הארץ עם שתי הקטינות לתקופה שבין יום 15.12.10 ועד ליום 10.1.11, שכן עליה לקבל טיפול רפואי נוסף בבית חולים בצרפת. הפעם מתנגד האב לבקשתה זו ומתנה את יציאתה בהשארת הקטינות בארץ או לפחות הקטינה בת החמש, מחשש שמא תחטוף האם את הקטינות ולא תשוב ארצה.  

טענות האם

האם טוענת כי זמן קצר לאחר פרידת הצדדים גילתה כי היא סובלת ממחלת "קרוהן". את הבדיקה הפולשנית לגילוי המחלה, וכן את הטיפול במחלה העדיפה האם לבצע בצרפת, באמצעות טיפול חדשני המאפשר לה להמשיך ולהניק את הקטינה ת' במקביל לטיפול. לדבריה, עליה להמשיך ולקבל את הטיפול במחלה בצרפת, שכן הטיפול הנהוג בארץ לא יאפשר לה להמשיך ולהניק את הקטינה.

האם עומדת על כך ששתי הקטינות יצטרפו לנסיעתה המתוכננת לצרפת, שכן לטענתה, לאור גילן הרך, הניתוק מאמן עלול לגרום להן נזק. לדבריה, ת' בת השנה עדיין יונקת ולכן זקוקה לנוכחות צמודה של אמה. הקטינה א' בת החמש , אף היא קשורה אליה ואינה רגילה לשהות תקופה כל כך ארוכה בלעדיה.

לדברי האם, העובדה שלפני זמן קצר נסעה עם הקטינות לצרפה ושבה במועד, מוכיחה כי אין בכוונתה לחטוף את הקטינות. כמו כן, טוענת האם כי העובדה שהאב הסכים בעבר לבטל את הצו תוך הבטחת חזרתה של האם באמצעות ערובה על סך 300,000 ש"ח, מוכיחה כי מדובר בערובה מספקת, ואף כעת מציעה האם להבטיח חזרתה באמצעות ערבות בנקאית בסכום דומה.

טענות האב

האב מתנגד ליציאת הקטינות מהארץ מחשש שמא האם לא תחזור ארצה ותחטוף את הקטינות. לטענתו, לאם אין קרובים או חברים בישראל וכל קרוביה מתגוררים בחו"ל, ומכאן קיים החשש הכבד, לטענתו, שהאם לא תשוב לארץ.

עוד טוען האב כי באפשרות האם לקבל את הטיפול הרפואי בארץ , ומבירור שערך עולה כי הליך של הרדמה אינו מחייב הפסקת ההנקה.