התקבל ערר על ההחלטה לשחרר לחלופת מעצר מואשם בחברות ופעילות בארגון תנז'ים פת"ח

המשיב מואשם בשתי עבירות שעניינן חברותו בארגון תנז'ים פת"ח ופעילותו בארגון זה, בכך שחילק כרוזים, כתב סיסמאות והשתתף בתהלוכה צבאית של הארגון.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בימ"ש קמא התרשם מקיומן של ראיות לכאורה, אך סבר כי ספק אם פעילותו של המשיב נמשכה אחר תחילת 2006. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה כי העורר נתון מזה שבעה חודשים במעצר מנהלי, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי קהתה עילת המסוכנות באופן המאפשר להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הצבאית עוררת נגד החלטה זו בהסתמך על הלכת קוואסמה (עד"י איו"ש 56/00 קוואסמה נ' התוב"ץ). לדעת התביעה, נוכח הכחשתו הגורפת של המשיב, יש לדבוק בחזקה כי המשיך בחברותו עד ליום מעצרו, ולאור זאת, לקבוע כי עולה עילת מסוכנות המחייבת מעצר עד תום ההליכים.

מנגד, טוען הסנגור כי אין איסור בחברות המשיב בפת"ח, והפעילות המיוחסת למשיב אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, במיוחד לאור העובדה כי בוצעה לפני זמן רב. עוד טען הסנגור כי נוכח מעצרו המנהלי של המשיב, אשר ככל הנראה מבוסס על חשדות דומים, אין מקום לטענת התביעה בדבר מסוכנות עכשווית.

עד התביעה המרכזי, אשרף חלילי, מוסר באמרתו כי גויס לארגון תנז'ים של הפת"ח, וכי המשיב היה חבר עמו בארגון. העד מציין כי פעל בצוותא חדא עם המשיב בחלוקת כרוזים, כתיבת סיסמאות והשתתפות בתהלוכה צבאית, כל זאת בשנים 2005-2006. אמרותיו של העד זוכות לתמיכה ביתר הראיות הקיימות בידי התביעה, אם כי לא באופן ישיר בנוגע למשיב.

לאור האמור, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשלב זה.

לנוכח הכחשתו הגורפת של המשיב, ומאחר שלא ניתן להצביע על שינוי נסיבות משמעותי שאירע בחייו, בפנינו מקרה מובהק בו חלה החזקה שנקבעה בעניין קוואסמה. כאמור, לא חלף זמן רב מאז בוצעו הפעילויות האחרונות המיוחסות למשיב.

בנסיבות אלה, לא מצאתי בסיס לתהיות בימ"ש קמא בנוגע להפסקת החברות, אם לכך התכוון ביהמ"ש בהתייחסו לפעילות המשיב.

שאלה נוספת אשר יש לתת עליה את הדעת נוגעת להשפעת שהות המשיב במעצר מנהלי. לצורך בחינת עניין זה, עיינתי במעמד צד אחד, בהסכמת הסנגוריה, בריכוז המידע המודיעיני שעמד בבסיס ההחלטה להורות על המעצר המנהלי. אכן, המתואר בכתב האישום עולה גם במידע החסוי, ואולם השתכנעתי כי דברים אלה לא היו הסיבה העיקרית למעצר.

אשר על כן, אין בכוחו של המעצר המנהלי לפגום במסוכנות הטמונה בעבירות עד כדי הסתפקות בשחרור בתנאים, אם כי יהיה מקום לתת ביטוי למעצר המנהלי בשלב גזירת העונש, במידה והמשיב יורשע בדין.

העולה מן המקובץ, כי בהתקיים תשתית ראייתית הולמת, ואף עילת מעצר שאינה ניתנת לחלופה, יש לקבל את ערר התביעה ולהורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 5 בפברואר 2008, כ"ט בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: גו