התקבל ערעור על גז"ד בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וירי לעבר אדם

השופט אל"ם משה מטלון :

הערעור שמונח בפנינו הינו ערעורו של נסים זידאן מוצטפא אלגמל (להלן-המערער) כנגד גזר דין אשר ניתן ביום 31.12.07 ע"י ביהמ"ש הצבאי יהודה (להלן- בימ"ש קמא) בעניינו של המערער.

במסגרת הערעור טוען המערער כי העונש אשר הושת עליו ע"י בימ"ש קמא, דהיינו 50 חודשי מאסר בפועל וכן עונש מותנה, הינו פס"ד חמור מעבר למידה, והינו עותר בפנינו להקל בעונש זה.

הדיון בבימ"ש קמא

בבימ"ש קמא הורשע המערער עפ"י הודאתו בשתי העבירות הבאות:

1.       חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. במסגרת פרט אישום זה הורשע המערער בכך כי ביום 25.1.06 (יום הבחירות לפרלמנט הפלשתיני) הקים המערער חולייה צבאית של "גדודי חללי אל אקצה" המהווה את הזרוע הצבאית של ארגון תנזים- פת"ח. מטרתה של החולייה (שכאמור הוקמה ביוזמתו של המערער) הייתה, ביצוע פיגועים כנגד מדינת ישראל.

2.       ירי לעבר אדם, במסגרת פרט זה הורשע המערער גם כן כי בחודש פברואר 2006, או במועד סמוך לכך, ירה המערער (ביחד עם אחרים) אש חיה לעבר מקום יישוב מאוכלס- תל-רומידה. יצוין כי המערער וחברי חולייתו ביצעו את מעשה הירי בכלי נשק אשר סופקו לחברי החולייה ע"י המערער, וכי הירי נעשה ממרחק (הנחשב כבלתי אפקטיבי) של כ-3 ק"מ. בגין הירי שבוצע כאמור לעיל, לא נפגע איש.

במסגרת הטיעון לעונש, טענה התביעה כי יש לקחת בחשבון לחובתו של המערער כי הוא זה אשר יזם את הקמת החוליה, והוא אשר סיפק את כלי הנשק לחבריה. עוד ציינה התביעה כי למרות הטווח הלא אפקטיבי של הירי, הרי שהעבירה בה הורשע המערער הינה עבירה התנהגותית, ואילו היה הטווח קצר יותר ניתן היה להאשימו בניסיון לגרימת מוות. התביעה עתרה לביהמ"ש להשית על המערער עונש הולם.

הסנגור מצידו השתית את עיקר טיעוניו על היות המרחק ממנו בוצע הירי בלתי אפקטיבי, המעיד (לדעת הסנגור) על היעדר כל כוונה לפגוע באופן ממשי באדם כלשהו.

מעבר לאמור לעיל, ציין הסנגור כי המערער הודה באשמה, המעשה שנעשה על ידו היה מעשה חד פעמי שלא חזר על עצמו ולמעשה, לאור נסיבות הירי ניתן לראות את עיקר האשם בעבירות החברות.

המערער מצידו הביע רצון לחזור למעגל החיים וביקש מביהמ"ש שייתן לו הזדמנות לעשות כן. המערער ציין כי הוא "רוצה להתחתן כדי להתחיל את חייו מחדש" . ייאמר כבר עתה, כי במהלך הדיון בערעור ביקש המערער רשות דיבור וכשזו ניתנה לו, הביע חרטה דומה וביקש כי ביהמ"ש יאפשר לו להתחיל חיים חדשים.

גזר הדין בביהמ"ש קמא

בגזר דינו המנומק טרח ביהמ"ש קמא ותיאר בצורה מפורטת את השתלשלות העניינים, כפי שזו עולה מפרטי האישום בהם הורשע המערער. כמו כן, הביא ביהמ"ש את עמדות הצדדים כפי שאלו נטענו בפניו.

ביהמ"ש קמא התייחס בכובד ראש לכל הנימוקים שהועלו בפניו, הן כאלו שנטענו לחומרה, והן אלו שנטענו לקולא. הנני מוצא לנכון לציין כי לא היה טיעון אשר נעלם מעיניו של ביהמ"ש, וכל טיעון כאמור זכה להתייחסות ולניתוח מדוקדקים. בסיומו של דיון ולאחר שאיזן את מכלול הנימוקים ותוך שהינו מנתח פסיקה מנחה קודמת, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי העונש ההולם את נסיבות המקרה הינו העונש עליו הוגש ערעור זה- דהיינו 50 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ועונש מותנה. 

הדיון בערעור

במהלך הדיון בערעור שלפנינו חזרו הצדדים על הטיעונים כפי שאלו נטענו על ידם בביהמ"ש קמא. כל צד דבק בעמדתו, כאשר התביעה עומדת על דעתה שיש להשאיר את העונש על כנו בהיותו אפילו נוטה לקולא, ואילו הסנגוריה רואה בעונש, עונש בלתי הולם לחומרא ועותרת להפחתתו.

סיכום

לאחר שקראנו בעיון את גזר הדין של ביהמ"ש קמא, שקלנו את טענות הצדדים וסקרנו את הפסיקה התקדימית שהובאה לידיעתנו, הגענו לידי מסקנה כי העונש אשר הושת על המערער בנסיבות העניין אכן חורג לחומרה באופן המחייב את התערבותנו.

איננו מקילים ראש עם חומרת מעשיו של המערער בכל הנוגע להקמת החולייה ובמיוחד ביצוע פעילות הירי לעבר תל-רומידה. אולם איננו יכולים להתעלם מן העובדה כי מעשה הירי נעשה מטווח מרוחק ובלתי אפקטיבי של כ-3 ק"מ, המצביע יותר על פעולת מחאה מצידו של המערער יותר מאשר רצון קונקרטי כי יפגע מישהו כתוצאה מירי שכזה.