התקבל ערעור בסוגייה של תשלום בעבור שיפוץ דירה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט דוד גדול) מיום 18.8.05 בת"א 1108/03 שבו דחה בית המשפט את התביעה העיקרית שהגישה המשיבה וחייב את המערער לשלם למשיבים 2 ו-3 שהיו נתבעים שכנגד סכום של 32,000 ש"ח. בית המשפט דחה למעשה גם את התביעה שכנגד שהגיש המערער (למעט קיזוז של סכום שזקף לזכותו). 

1.         רקע

(א)                המערער הוא בעלים של דירה שבשנת 2002 ביקש לערוך בה שיפוצים לרבות הרחבת חדר המגורים, בניית חדר נוסף על מרפסת קיימת, ובניית חדרי שירותים.  המערער הופנה למשיב 3 שהגיש לו הצעת מחיר הנושאת כותרת "דקל שיפוצים מ.ט. מיטב יזמים והשקעות בע"מ" (להלן: " דקל"). המערער ודקל הגיעו להסכמה שעל פיה תשופץ הדירה ונקבע מחיר לעבודות השיפוץ - 45,890 ש"ח. לאחר שהחלו העבודות הצטרף גם המשיב 2 לביצוען.

(ב)                בין הצדדים פרץ סכסוך באשר לתשלום בעבור השיפוץ מחד גיסא ובאשר לליקויים שטען להם המערער מאידך גיסא.

(ג)                  המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") הגישה תביעה שבה טענה שהמערער לא שילם את מלוא מחיר השיפוץ, לרבות בגין תוספות שטענה שהוסכם עליהן. המערער מצידו הגיש תביעה שכנגד, שאליה צרף גם את המשיבים 2 ו-3 (להלן: " המשיבים") כנתבעים שכנגד, וטען לנזקים שנגרמו לו ולדירה שמתחת דירתו בביצוע העבודות ובשל האחור בביצוען.

2.          פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבה וקיבל חלקית את התובענה והתובענה שכנגד. התוצאה הייתה כי בית המשפט חייב את המערער לשלם למשיבים 32,000 ש"ח; זאת, חרף כך שהמשיבים לא הגישו כל תובענה!

(ב)                בית המשפט דן תחילה בשאלת זהותה של המשיבה ומצא שלמשיבה, היא התובעת בתביעה העיקרית, אין כל קשר למשיבים וכי -

" לטעמי, מורן ולוי לא הוכיחו כל קשר ולו גם מינימלי לתאגידים שהוזכרו לעיל [וביניהם המשיבה ] ... אני קובע כי מורן ולוי ניסו לשוות לעצמם מכובדות כלשהיא וצרפו (ברשות או שלא ברשות) את שמו של התאגיד [לאמור: המשיבה שלפנינו] הפועל בכתובת הנ"ל ואולי גם לחפות על העובדה שנטענה מפי ב"כ הנתבע כי איש מהם אינו קבלן רשום כמתחייב מהוראות חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות תשכ"ט-1969 ...

אנשים פרטיים אלו [קרי: המשיבים] נסו בצורה לא מכובדת להרחיק עצמם מהפרוייקט ע"י שמוש בשמה של חברה שבה אין להם כל עניין לא כבעלי מניות ולא כמנהלים. שמוש זה בשמה של החברה נדחה על ידי בשתי ידיים" . (עמ' 157)

(ג)                  מכאן עבר בית משפט קמא לדון בתביעה שכנגד ומצא, על יסוד חוות דעת של מומחה שמינה, ש" סכום הפיצוי הכולל לזכותו של התובע שכנגד עולה כדי הסך של 25,500 ש"ח" (עמ' 159).

(ד)                לאחר מכן חזר בית המשפט לתביעה העיקרית וקבע -

" ע"מ שלא נגיע בסופו של יום למצב בו בכל זאת הנתבע קבל עבודות (טובות יותר, טובות פחות) באופן שבסה"כ רכושו הושבח אני סבור שנכון יהיה לקבל את התביעה העיקרית בחלקה ולפסוק לטובת ה"ה מורן ולוי סך של 32,000 ש"ח" (עמ' 160). 

זאת לאחר שבית המשפט קיזז מהסכום שלדעתו היה על המערער לשלם את הסכום שבו זכה בתביעה שכנגד. 

(ה)                התוצאה הייתה אפוא שהתביעה העיקרית שהגישה המשיבה נדחתה, אך בית המשפט חייב את המערער לשלם למשיבים סכומים שתבעה המשיבה ובפועל דחה את התביעה שכנגד (אם כי קיזז את הסכום שבו זיכה את המערער מהסכום שבו חייבו).

3.         הטענות בערעור

(א)                המערער השיג על פסק הדין אך המשיבים לא עשו כן, כשעיקר טענתו  שלא היה מקום לחייבו בתשלום למשיבים, שלא היו בעלי דין בתביעה שבה חוייב כלפיהם.

(ב)                פרקליט המשיבים אינו כופר שהחיוב שבפסק הדין אינו יכול להישאר על כנו, ואין הוא משיג על קביעת בית המשפט שאין למשיבה כל עילת תביעה. ברם, לטעמו, יש לקצר את ההליכים ולתקן את פסק הדין באופן שבו יחוייב המערער לשלם דווקא למשיבים את הסכום שתבעה המשיבה.

4.         דיון והכרעה