התקבלו ראיות לכאורה המבססות את הרשעת העורר

1.        העורר, סאלים אלטורי, ואחיו יוסף, עומדים לדין בבית משפט השלום בפתח תקווה בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות וגניבה. בית המשפט הורה על מעצרם עד תום ההליכים. ערר שהגיש על כך העורר שבפני (סאלים) נדחה בבית המשפט המחוזי, ובפני עררו על החלטת בית המשפט קמא.

           על פי הנטען בכתב האישום, ביום 29.9.07 בשעת צהריים תקפו העורר ואחיו את המתלונן בעת שיצא ממסעדה בכפר קאסם. העורר היכה בידיו ובפניו של המתלונן במקל טוריה, ואחיו יוסף בשרשרת ברזל. המתלונן ניסה להימלט מפניהם, אולם השניים דלקו אחיו, הפילוהו והמשיכו להפליא בו את מכותיהם - האחד במקל והשני בשרשרת ברזל. כתוצאה מכך נחבל המתלונן בכל גופו. בנוסף, גנבו העורר ואחיו מהמתלונן טלפון נייד ששוויו 3,000 ש"ח.

           בית משפט השלום (כבוד השופט א' מקובר) מצא כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לשני הנאשמים (העורר ואחיו), וכי קמה עילת מעצר בשל המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים להם. בית המשפט הורה על עריכת תסקירי מעצר בעניין שני הנאשמים, וקבע כי השניים ישארו במעצר עד לבחינת התסקירים וחלופות המעצר שיוצעו על ידם.

           העורר שבפני (סאלים) ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום, וטען כי חומר החקירה בעניינו לא עולה כדי ראיות לכאורה (הנאשם השני, יוסף, לא חלק על הראיות הלכאוריות נגדו). לטענת העורר, הודעות המתלונן לעניין שני תוקפיו התיחסו לשני תוקפים. האחד הוא יוסף (הנאשם השני, אחיו של העורר) והשני "אח של יוסף בשם סאלח או אסלאם". אולם, שמו של העורר הוא סאלים.

2.        בית משפט השלום, בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, בחן את מכלול חומר החקירה, ודחה הטענה.

           אכן, באימרתו של המתלונן (מיום 30.9.07, למחרת האירוע) הוא מתייחס לתוקף השני:

"... קוראים לו סאלח, אבל השם האמיתי שלו אסלאם, אני לא בטוח בשם שלו אבל יכול לזהות אותו בפנים...".

           בו ביום נערך עימות בין המתלונן לבין העורר (סאלח). בעימות זה מוסר המתלונן כי הוא מזהה את העורר היושב מולו (סאלח). לשאלה מאיפה הוא מכיר אותו, משיב המתלונן:

"מהקטטה אתמול, ואני מכיר אותו מקודם כי הוא גר בשכונה שלי".

           בית משפט השלום קבע כי המדובר בזיהוי הנעשה על סמך היכרות מוקדמת של המתלונן את העורר כאחד משני תוקפיו, וכי הטעות שטעה בשמו (באימרתו הקודמת) אינה פוגמת בטיב ההכרות והזיהוי.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל) סמך ידיו על קביעתו זו של בית משפט השלום.

3.        לאחר ששמעתי את טענות העורר ובאי כוחו, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית משפט השלום, וזאת מנימוקיה ומטעמיה.

           על פני הדברים - הטעות שטעה המתלונן (באימרתו הראשונה) בשמו של העורר כאחד משני תוקפיו אינה מכרסמת או גורעת מהתוקף הלכאורי של הזיהוי הודאי שזיהה אותו בעת העימות שנערך ביניהם כאדם המוכר לו משכבר כמי שגר בשכונה שלו.

           יצויין, כי גם באימרה הראשונה מתייחס המתלונן אל התוקף השני כאל "אחיו של יוסף" המוכר לו. וכדבריו באותה אימרה "אני לא בטוח בשם שלו, אבל אני יכול לזהות אותו בפנים".

           הודעותיו אלה של המתלונן עולות כדי ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר.

           לאור זאת, אני דוחה את הערר.

           ניתנה היום, ג' בכסלו התשס"ח (13.11.2007).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכב