1. ביום 21/9/06 ניתן פסק-דין חלקי על-ידי מותב זה, בתביעתו של האב להרחיב את סדרי הראיה שלו עם בנו, אשר נותר על-פי המוסכם בהסכם הגירושין הכולל - במשמורת האם.
2. בפסק דיני החלקי מיום 21/9/06 הורחבו סדרי הראיה בימי חול, ונותרה במחלוקת שאלת הלינות של הקטין אצל אביו.
3. לצורך השלמת פסק הדין החלקי, ובהתאם להמלצת דו"ח יחידת הסיוע, הוזמן תסקיר מטעם שירותי הרווחה ב..., עם הוראות בית המשפט כי יבדקו תנאי מגוריו של האב, ועל-פי ההמלצה של דו"ח יחידת הסיוע (מיום 20/7/06) באם תנאי מגוריו של האב מתאימים להלנת הקטין אצלו (שהינו בן 6.5 שנים כיום, ט.ס.) ניתן יהיה להתחיל את הלינות בביתו, כ-4 חודשים לאחר מתן הדו"ח, דהיינו: דצמבר 2006.
4. על פסק הדין החלקי לא הוגש ערעור.
5. ביום 11/3/07 ניתן פסק הדין, ולאחר קבלת תסקיר פקידת הסעד לסדרי דין, והמלצותיה, אשר כללו המלצות להתיר לקטין ללון בבית האב, עם ליווי בטיפול פסיכולוגי לקטין, והכל כמפורט בתסקיר פקידת הסעד לסדרי דין.
6. בפסק דיני קבעתי כי הקטין יחל את לינותיו אצל אביו בסוף השבוע של ה- 16/3/07, עם קביעות נוספות.
7. על פסק דיני זה, הוגש ערעור על ידי האם, לבית המשפט המחוזי בת"א
שעדיין תלוי ועומד שם. יחד עם הערעור, הגישה האם בקשה לעיכוב ביצוע את תחילת לינותיו של הקטין בבית אביו, משנדחתה בקשה זו על ידי, עתרה האם לעיכוב הביצוע בסמוך מאד למועד הרלוונטי (16/3/07) לבית המשפט המחוזי בת"א.
8. בית המשפט המחוזי (כב' הש' קובו) עיכבה את תחילת הביצוע של הלינות ב-16/3/07, עד קבלת תגובת האב, ומשזו התקבלה, נדחתה בקשת האם לעיכוב ותחילת לינותיו של הקטין אצל אביו.
9. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי בת"א, הוגשה בקשת רשות ערעור (על דחיית עיכוב הביצוע, ט.ס.) על ידי האם, לבית המשפט העליון.
10. בסופו של יום, ולענייננו, ניתנה החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור של האם (על דחיית עיכוב הביצוע / החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, ט.ס.) (להלן "ההחלטה הקובעת") ביום 10/5/07, על ידי כב' השופטת ע. ארבל (בע"מ 4027/07) ולנדוננו, יצוטט כדלקמן:
"כשם שציינתי בהחלטה קודמת, סבורה אני יש מקום לאפשר למבקשת (האם, ט.ס.)
להציג חוות דעת סותרת לדו"ח יחידת הסיוע ולתסקיר המשלים שהוגש לבית המשפט מטעם האגף לשירותים חברתיים, או למצער לחקור את כותבי מסמכים בנוגע לחוות דעתם ובכלל זה את פקידת הסעד..... ואפילו אם תאמר לפנים משורת הדין, כי תינתן למבקשת הזדמנות לקיים חקירה נגדית ולנסות ולסתור את חוות הדעת על מנת שבית המשפט יוכל לקבל החלטה מושכלת בהסתמך על מלוא האינפורמציה הרלוונטית.
משמצאתי כי הדבר לא נעשה באופן מספק במקרה דנן, סבורה אני כי חרף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23/4/07 (המפרטת את נימוקי דחיית עיכוב הביצוע, ט.ס.)
יש להחזיר הדיון בתיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לאפשר למבקשת להתייחס לחוות הדעת השונות שהוגשו בעניין הסדרי הראיה והלינה של הבן אצל האב, לנסות ולסתור אותן ולחקור את כותביהן.
אני מפנה תשומת לב בית המשפט לענייני משפחה, אליו יוחזר התיק, לצורך סיום הבירור בעניין חוות הדעת בנושא לינת הקטין אצל אביו, בהקדם ככל שניתן".
עד להחלטה, לאור האמור, עיכב בית המשפט העליון את תחילת לינותיו של הקטין אצל האב, וכפסוק בפסק דיני מיום 11/3/07, כאשר הערעור של האם על פסק דין זה, תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי בת"א.
11. לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 10/5/07 נקבע לצדדים דיון ליום 3/6/07.
האם עותרת לאפשר לה להביא חוות דעת מטעמה וכי המומחה שיתמנה
יבדוק את מסוגלותו ההורית של האב (כך!) וזאת לטענת באת כוחה (בקשה מיום 30/5/07, ט.ס.) בהתבסס על הוראות ס' 8 (ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995, וגם על פי החלטת בית המשפט העליון מיום 10/5/07; יאמר כבר עתה, זו אינה החלטת בית המשפט העליון לעניין מטרת חוות הדעת מטעם האם, וראה לעניין זה את סעיף 10 להחלטתי זו, כמצוטט מהחלטת בית המשפט העליון.
עוד ובנוסף: העתרות למבוקש על ידי האם משמעותה:
ביטול פסק-דיני מיום 11/3/07
על ידי, כאשר ערעורה של האם על פסק-דין זה תלוי ועומד וטרם נדון, בפני בית המשפט המחוזי בת"א.
ואולם, מאחר ובפני, החלטת בית המשפט העליון, המחייבת (ומיום 10/5/07, ט.ס.), הרי שאתיר לאם להביא חוות דעת מטעמה, אך ורק לשאלה היחידה אשר במחלוקת:
האם טובתו של הקטין ללון בבית אביו, כן או לא.
12. בנוסף, עותרת האם להתיר לה לחקור את האב, על תצהיר שיגיש ובקשתה זו נדחית. מיותר להדגיש, כי בהחלטת בית המשפט העליון מיום 10/5/07
לא בוטל פסק דיני מיום 11/3/07 (אשר כזכור, הערעור עומד ותלוי בפני בית המשפט המחוזי בת"א) ולפיכך, אין צורך להוסיף נימוקים לדחיית בקשתה זו של האם, וכל עוד קיים פסק-דיני זה, ולא בוטל, אין מקום לקיים את ההליך מבראשית, ובפרט, שלא כך הורה בית המשפט העליון - בהחלטתו הקובעת.