התקבלה תביעה לביטול הסכם לרכישת חברות במועדון נופש ולהשבת הסכום ששולם במסגרת ההסכם

רקע

בפני תביעה לביטול הסכם לרכישת חברות במועדון נופש ולהשבת 34,027  ש"ח ששולמו במסגרת ההסכם.

דב מוזס ורחל מוזס (להלן: "התובעים") רכשו ביום 24/06/04 יחידת נופש תמורת סכום של 30,780 ש"ח אשר שולם במועד העסקה לחברת אקסס הוואנה בע"מ (להלן: " הנתבעת 1"), העוסקת בתחום התיירות  באמצעות נציגי השירות.

יורם רוזנברג (להלן: "הנתבע 2") משמש כמנהלה ובעל מניות יחיד בנתבעת 1.

בהתאם לחוזה אשר נערך בין הצדדים (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), התחייבו התובעים להעביר לנתבעת ואילו הנתבעת התחייבה לקבל לעצמה את הזכויות ביחידת הנופש ב"קלאב הוטל טבריה" (להלן: "יחידת הנופש"). התובעים, שיחידת הנופש היוותה עבורם "נטל" ולא "נכס", לאור דמי האחזקה השנתיים שחוייבו בגינה, האמינו כי הנתבעת תמלא את חלקה בעסקה והיחידה תועבר על שמה. לתדהמתם, ביום 26/01/06 התקבלה הודעת חיוב נוספת  בגין דמי החזקה לשנת 2005 (צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

לאור האמור פנו התובעים לנתבעת, באמצעות בא כוחם במכתב מיום 02/02/06 והודיעו כי במידה והזכיות ביחידת הנופש לא יעברו על שמה של הנתבעת 1  וזו תישא בדמי ההחזקה הנ"ל תוך 10 ימים יראו התובעים את העסקה כמבוטלת. מכתב זה של התובעים לא זכה  כלל למענה מצד הנתבעת 1.

לגישת התובעים, התנהגותה של הנתבעת 1 נגועה בחוסר תום לב במו"מ, ומלכתחילה היא לא התכוונה למלא את התחייבותה. לגישתם לאור העובדה כי הנתבע 2 הינו בעל מניות יחיד בנתבעת 1 הוא אחראי למעשיה או מחדליה של הנתבעת 1 ומשכך יש לחייבו באופן אישי.

לאחר שכל ניסיונות התובעים לבטל את ההסכם האמור ולקבל לידיהם את הסכומים האמורים  העלו חרס, לא נותר בידיהם כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

הנתבעים הכחישו את טענות התובעים מכל וכל. לשיטתם התובעים השתתפו במצגת למכירת יחידות נופש במשרדי הנתבעת וביקשו לרכוש יחידת נופש ותמורתו שילמו, מרצונם הטוב  והחופשי,  סך של 30,780 ש"ח. יתירה מזו, הנתבעים קיבלו זיכוי בסך של 8,400 דולר  בכדי להעביר את הבעלות ביחידת הנופש בטבריה לידי הנתבעת, ועל אף התחייבותם כאמור בסעיף 6 נספח ג' להסכם (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), נמנעו מלהעביר את הבעלות ביחידה על שמה של הנתבעת. לגישת הנתבעת נעשו ניסיונות רבים לקבלת תעודת הבעלות של יחידת הנופש כאשר היא נקייה מכל חוב, ללא הצלחה.   

כל טענות התובעים להטעיה לכאורה הינם בניגוד למסמכים בכתב. לגישת הנתבעים לתובעים היו 14 ימים מיום ההתקשרות לבקש לבטל את ההתקשרות ומשלא עשו זאת אין מקום לתביעתם. לגישת הנתבעת 1 לאור העובדה כי מילאה אחר החוזה במלואו אין מקום לביטול ההסכם.

הנתבע 2 טוען כי דין התביעה כנגדו להידחות וזאת לאור העובדה כי מעולם לא נפגש עם מי מהתובעים, הוא  פועל כבעל תפקיד בנתבעת 1, ואין כל עילה להרמת מסך או לחיובו האישי.

תביעה זו נוהלה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל  את התביעה כנגד נתבעת 1 ולדחות את התביעה כנגד נתבע 2 והכל כפי שיפורט להלן.

בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לשאלה על מי מוטלת האחריות  בגין המחדל של אי ביצוע העברת היחידה לבעלותה של הנתבעת.

לשאלת ב"כ הנתבעת (דיון מיום 20/02/08 עמוד 8 שורות 3-8):

"ש. בחוזה כתוב שאתם הרוכשים מתחייבים להעביר לנתבעת או למי מטעמה את הבעלות ביחידת הנופש קלאב הוטל - למה לא העברתם?

ת. העברנו.

ש. אם את אומרת שאת העברת את יכולה להראות מסמך לבית המשפט שאת העברת את יחידת קלאב הוטל  אלינו?