1. העותר מבקש לקבל מידע מכוח חוק חופש המידע.
2. העותר מקבל סיוע מהלשכה לסיוע משפטי מחוז תל אביב והמרכז מכוח חוק הסיוע המשפטי תשל"ב - 1972 (להלן: "
החוק"), וזאת מאז שנת 2004.
הזכות לקבלת הסיוע ניתנת על פי החוק רק למי שידו איננה משגת (או למי שעניינו מנוי בתוספת - שאיננה רלוונטית לעתירה דנן).
בתקנות הסיוע המשפטי תשל"ג - 1953, נקבע כי אם נוכח ראש הלשכה כי תנאי למתן שירות חדל מלהתקיים, או שהשירות לא היה צריך להינתן מלכתחילה, רשאי הוא להורות על הפסקתו לאחר שנתן למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו בפניו.
דין דומה חל בהתאם לתקנה 8 לתקנות, על מי שהשיג את השירות על סמך ידיעות כוזבות.
3. המשיבה טענה כי היא קבלה מידע על פיו העותר נצפה עובד כקבלן שיפוצים. המשיבה העבירה מידע זה לעותר - עימתה אותו עם המידע ולאחר ששקלה את הדברים, החליטה כי אין במידע כדי לשנות את זכאותו של העותר, והוא ממשיך לקבל סיוע עד היום.
טענות הצדדים
4. העותר טען בעתירה כי הוא מבקש לקבל את המידע לפיו הוא נצפה עובד כקבלן שיפוצים, וכי הוא זכאי לכך מכוח חוק חופש המידע.
5. המשיבה טענה כי בהתאם לחוק חופש המידע - מדובר במידע שאין למסור אותו. היא הסתמכה על הוראת ס' 9(ב) (7) לחוק, הקובעת כי אין למסור מידע שהגיע לידי הרשות שאי גילויו היה תנאי למסירתו, או שגילויו עלול לפגוע בהמשך קבלת המידע. לטענת המשיבה, מוסרי המידע לידיה, מוסרים את המידע מתוך הנחה שזהותם תישמר בסוד, כאשר האינטרס של מוסר המידע לכך שפרטיותו לא תפגע וזהותו לא תימסר- קיים גם בהעדר הבטחה מפורשת או משתמעת לאי גילוי המידע.
המשיבה הסתמכה גם על הוראת ס' 9(ב)(1) לחוק, שקבעה כי הרשות אינה חייבת למסור מידע שגילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות, או את יכולתה לבצע את תפקידיה. המשיבה טענה כי לאור תכליתה של המשיבה - לספק סיוע משפטי לנזקקים, עליה לקבל מידע ביחס למבקשי הסיוע, כדי לבחון את יכולתם הכלכלית האמיתית. הידיעה של מבקשי סיוע כי הלשכה נהנית ממידע שוטף אודותיהם, תביא לכך שהם ייזהרו שבעתיים ממסירת מידע כוזב.
7. עוד נטען כי אם צודק העותר בהנחתו כי המידע נמסר על ידי באת כוחה של אשתו, הרי שעורכת הדין פעלה מכוח חובתה ללקוחה שלה, וחשיפתה עלולה להרתיע את עורכי הדין העובדים מטעם הלשכה מלמלא את חובתם כלפי לקוחותיהם.
המשיבה הוסיפה וטענה כי במסגרת איזון האינטרסים בין האינטרסים של העותר בקבלת המידע - אינטרס שהוא בבסיסו אינטרס כספי, לבין האינטרסים של המשיבה - כפי שפורטו לעיל, צריך האינטרס הכספי של העותר לסגת, שכן זהו אינטרס בעל עוצמה חלשה יותר. לכן, לטענתה, האיזון שנעשה במקרה זה על ידיה הוא האיזון הראוי.
8. העותר הגיש ברשות בית המשפט טיעון משלים, בו הוא טען כי מוסר המידע פגע בשמו הטוב ובפרטיותו (שכן לאחר שנמסר המידע, התנהל נגדו מעקב). לטענתו, מתן חיסיון למוסר המידע, יביא לפגיעה באזרחים שנמסר ביחס אליהם מידע כוזב, ולפגיעה גם ברשויות, שנאלצות לחקור את המידע הכוזב, תוך בזבוז כספי משלמי המיסים.
דיון
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין העתירה להתקבל.
שני אינטרסים חשובים, הנוגדים זה את זה, מתחרים ביניהם בעתירה שבפני - מחד גיסא, האינטרס של העותר, לעיין בחומר המצוי בידי הרשות והנוגע לעניינו, ומאידך גיסא - האינטרס של הרשות להבטיח את שיתוף הפעולה של הציבור עמה.
כדי לבחון מהו האיזון הנכון בין האינטרסים הללו, בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה כי על בית המשפט לבחון מספר עניינים, שיאפשרו את שקילת האינטרסים הנוגדים זה מול זה.
10. כך, על בית המשפט לבחון את האינטרס של העותר, ממה הוא נובע, ועל אילו זכויות מבקש העותר להגן.
בנוסף, יש לבחון מה היו הציפיות הלגיטימיות של מוסר המידע כאשר מסר את המידע לרשות, ביחס למסירה אפשרית של זהותו לעותר, שהמידע מתייחס אליו.
