1. בכתב אישום מתוקן יוחסו למבקשים (להלן: גולדשטיין ורגב) ולשניים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים) עבירות של ייבוא סם מסוכן לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי כתב האישום המתוקן, קשרו הנאשמים יחד עם מוני חזן (להלן: חזן) השוהה באוקראינה, לייבא סם מסוכן מפרו לישראל. גולדשטיין קנה ביום 2.9.2011 כרטיס טיסה הלוך ושוב לפרו על שמו של עופר משה בונאם (להלן:הבלדר), שתמורתו שילם 6,000 ש"ח במזומן. יום לפני תאריך הטיסה, נפגש גולדשטיין עם הבלדר, מסר לו את כרטיס הטיסה וכן סכום של 1,900 דולר עבור הוצאותיו האישיות. לבלדר הובטחה תמורה שבין 4,500-5000 דולר עבור שירותיו. ביום 13.9.2011 ייבא הבלדר ארצה קוקאין במשקל כולל של כ-880 גרם, ונעצר על-ידי משטרת ישראל בנמל התעופה בן גוריון.
2. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' ר' פרידמן-פלדמן) הרשיע את המבקשים וכן נאשם נוסף (להלן: בחרידין), אך זיכה מחמת הספק נאשם אחר (להלן: וקנין). הרשעת המבקשים התבססה על ראיות נסיבתיות כלהלן.
הרשעת גולדשטיין: גולדשטיין לא הכחיש כי קנה עבור הבלדר את כרטיס הטיסה, אך טען כי לא ידע כי מדובר בנסיעה שנועדה לצורך הברחת סמים, אלא ביצע את הרכישה לבקשת חברו חזן, מבלי שידע את מטרת הנסיעה. בית המשפט שלל את גרסתו של גולדשטיין, מן הטעמים הבאים: ראשית, דברי הבלדר לגולדשטיין בעימות שנערך ביניהם, העלו כי לא דובר רק במסירה תמימה של כרטיס טיסה מצד גולדשטיין. שנית, נקבע כי אין זה סביר כי גולדשטיין - בן 24 בלבד - הוציא סכום כה גדול לצורך רכישת כרטיס טיסה עבור אדם זר, רק כ"טובה" עבור חברו חזן. שלישית, הזיקה בין גולדשטיין לבין חזן היא הדוקה, לרבות הפקדת כספים שביצע עבורו וקניית כרטיס טיסה, ולכן אין זה סביר כי לא ידע את מטרת הנסיעה. רביעית, לפי עדות הבלדר, גולדשטיין העביר לו גם מספרי טלפון ליצירת קשר בחו"ל, ואילו גולדשטיין טען כי מדובר במספרים של חזן. דא עקא, בהודעתו במשטרה טען גולדשטיין כי אין ברשותו את מספר הטלפון של חזן. חמישית, הנאשמים קיימו שתי פגישות - בבאר שבע ביום 19.9.2011, ולמחרת, בתל אביב. בפגישות אלה, לפי הנטען, התקיימה שיחת "תחקיר" על אירוע תפיסת הבלדר בנתב"ג. בית המשפט ציין כי גולדשטיין נצפה בפגישה בבאר שבע כשהוא יושב בשולחן נפרד, אך אין בכך אלא להעיד על תפקידו השולי באופן יחסי.
הרשעת רגב: רגב נקשר לפרשה לאחר שמספר הטלפון שלו ושמו נמצאו רשומים על כרטיס הטיסה של הבלדר. בית המשפט ציין כי נמסרו גרסאות רבות וסותרות ביחס לשאלה מדוע הועבר מספר הטלפון, ודבר זה - בצירוף הנתון שרגב קיבל שיחות טלפון מפרו במועדים הרלוונטיים - מעורר חשד כבד כי מדובר בשיחות טלפון הקשורות בייבוא הסם מפרו. עוד צוין כי רגב סיפר כי הוא והבלדר חברים קרובים, בעוד שגרסת הבלדר ובני משפחתו אינה תומכת בכך. עוד צוין כי בימים שלאחר תפיסת הבלדר, קיים רגב שיחות טלפון רבות שבהן ניסה לברר את מקום הימצאו של הבלדר, שבהן הוא אומר, בין השאר, "הלך השלל" או "חמש קילו מהלמעלה" ומתייחס לפעילות המשטרתית. חיזוק לראיות נסיבתיות אלה, מצא בית המשפט בכך שרגב בחר שלא להעיד בבית המשפט.
3. בית המשפט גזר על גולדשטיין עונש של ארבע וחצי שנות מאסר וכן מאסר על תנאי של עשרה חודשים, ואילו על רגב נגזר עונש של חמש שנות מאסר וכן מאסר על תנאי של עשרה חודשים. ערעוריהם של השניים מכוונים להכרעת הדין, ולחילופין לגזר הדין.
ערעור רגב - ע"פ 3381/13
4. רגב טוען כי הראיות הנסיבתיות שעליהן ביסס בית המשפט קמא את הרשעתו אינן מוכיחות מעל לכל ספק סביר את אשמתו. בין היתר, נטען כי נמסרה גרסה סדורה ומפורטת ביחס להימצאות מספר הטלפון של רגב על כרטיס הטיסה, ולפיה היה זה לצורך סידור נהג באמסטרדם לשם איסוף תרומות. גרסה זו, כך נטען, נתמכת על-ידי גרסת אשתו של הבלדר. אמנם, רגב אינו מכחיש כי קיבל במועד הרלוונטי שיחות מפרו, אך במקביל קיבל שיחות בינלאומיות רבות, ואין בכך ולא כלום עם הפרשה נושא כתב האישום. אשר לשיחות הטלפון שניהל לאחר המעצר, טוען רגב כי רבים התקשרו אליו לאחר המעצר, כדי לברר היכן נמצא הבלדר, ודווקא מתמלילי השיחות עולה כי הוא אינו צד מעוניין בסיפור. אשר לפרטים "המפלילים" שרגב אמר לכאורה בשיחות - נטען כי אין בכך אלא העברת השמועות שהגיעו לידיעתו, ולראיה ממילא אין התאמה בין הכמויות שהזכיר (שלושה, חמישה קילו) לבין הכמות שיובאה בפועל. רגב מדגיש כי הוא לא נכח בפגישה בבאר שבע, שעליה ביסס בית המשפט את הרשעת האחרים, וכן מפנה לזיכויו מחמת הספק של וקנין, שנכח בפגישה זו. עוד נטען כי זכותו של רגב להיוועץ עם עורך דין נפגעה בחקירתו וכן כי החלטתו שלא להעיד בבית המשפט קמא נעשתה על-פי המלצת סניגורו שסבר כי התביעה כלל לא הרימה את נטל ההוכחה. לחלופין, מערער רגב על חומרת העונש, וטוען כי בנסיבותיו - בן 41 אב לשישה, מעורב בקהילתו וללא עבר פלילי - לא היה מקום להשית עליו עונש חמור כל כך.
ערעור גולדשטיין - ע"פ 3209/13
5. גם גולדשטיין סבור כי אשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר. גולדשטיין חוזר וטוען כי קניית הכרטיס נעשתה ללא מודעות לפן הפלילי של נסיעת הבלדר, אלא כ"טובה" לבקשתו של חבר. נטען כי קביעותיו של בית המשפט קמא בעניין זה אינן מבוססות. בין היתר, מתייחס גולדשטיין לקביעת בית המשפט, שלפיה קיומה של היכרות מוקדמת בינו לבין חזן מובילה למסקנה כי הוא היה מודע למטרת הנסיעה. זאת, שכן לא הוכח כי היכרותו המוקדמת עם חזן כללה פעילות פלילית כלשהי. עוד נטען כי דבריו של גולדשטיין בעימות שנערך בינו לבין הבלדר, מחזקים את גרסתו כי לא היה שותף למעשים, ואין בדברי הבלדר במסגרת העימות כל דבר המלמד על מעורבות גולדשטיין בקשר פלילי. גם גולדשטיין מצביע על זיכויו של וקנין, וסבור כי עניינו של האחרון אינו שונה במידה רבה מעניינו שלו, שכן השניים נכחו באותו מפגש בבאר שבע. לחילופין, מערער גולדשטיין על חומרת העונש שנגזר עליו, בהדגישו את חלקו הקטן במעשים נושא כתב האישום ואת נסיבותיו האישיות.
הבקשות לעיכוב ביצוע
6. בד בבד עם הגשת הערעורים, הגישו המבקשים גם בקשות לעכב את ביצוע עונש המאסר. יצוין כי במסגרת הבקשה, הוסיף רגב כי שליחתו למאסר בנקודת הזמן הנוכחית תפגע קשות בו ובמשפחתו, על רקע נסיבות אישיות וכלכליות. המשיבה מתנגדת לבקשות וטוענת כי סיכויי הערעורים אינם גבוהים. לעניין גולדשטיין, נטען כי הוא רכש את כרטיס הטיסה, שיקר לגבי ההיכרות עם הבלדר, ונכח במפגשים המפלילים שנערכו בסמוך לאחר תפיסת הבלדר. לעניין רגב, המדינה מסכימה כי התמונה הראייתית היא מורכבת יותר, אך טוענת כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר על רקע הצבר הראיות הנסיבתיות (לרבות מספר הטלפון, השיחות הרבות שניהל לאחר התפיסה ותוכנן). המדינה מדגישה כי קיים חשש להימלטות מהדין, על רקע העובדה שהפרשה כללה נסיעה לחו"ל, וכן הימצאותו של איש המפתח חזן באוקראינה.
דיון והכרעה
7. נקודת המוצא היא כי נאשם שנגזר עליו עונש של מאסר בפועל יחל בריצוי העונש באופן מיידי, שכן למי שהורשע בדין לא עומדת עוד חזקת החפות, ועליו להראות כי מתקיימות בעניינו נסיבות המצדיקות לעכב את עונש המאסר שהושת עליו (ע"פ 483/13 פלוני נ' מדינת ישראל (27.1.2013)). השיקולים לדחיית ביצועו של עונש מאסר שהושת על מי שהורשע בדין נבחנו בהרחבה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), ובמסגרתם נבחנים טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם.
8. לאחר שבחנתי את הבקשות ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להתקבל. מבלי שאדרש לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, אני סבור כי ראוי בנסיבות העניין שטענות המערערים תיבחנה על-ידי ערכאת הערעור לפני שיתחילו לשאת בעונש המאסר שנגזר עליהם. זאת, על רקע אופי התשתית הראייתית (המורכבת מראיות נסיבתיות בלבד) שנפרשה בפני בית המשפט קמא, והביאה לזיכויו של אחד הנאשמים מחמת הספק. הגם שקיימים הבדלים בתשתית הראייתית העומדת בבסיס הרשעת כל אחד מהמבקשים, לא מצאתי להבחין ביניהם בשלב מקדמי זה. עוד יצוין כי השניים נעדרים עבר פלילי, ולא נשמעו טענות בדבר הפרת תנאי השחרור במהלך ניהול משפטם.
אשר על כן, עונש המאסר בפועל יעוכב עד להכרעה בערעוריהם של המבקשים. תנאי השחרור שעליהם הורה בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, ז' בסיון התשע"ג (16.5.2013).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. יב