זוהי בקשה שהוגשה על ידי המבקשת, שבה היא עותרת לצווים זמניים שתכליתם היא למנוע ביצועה של עסקה נוגדת, לטענתה, בקשר למקרקעין בשטח של 11,869 מ"ר המצויים בפרדס חנה, והידועים כחלק מחלקה 8 בגוש 10121, מגרשים 272-265 לפי תכניות ש/500, ש/500א' וש/500ב' ("
המקרקעין") הרשומים בשמה של משיבה 1 ("
המוכרת").
רקע
בין המבקשת לבין המוכרת נעשה ביום 21.9.07 זיכרון דברים ("
זיכרון דברים") (מב/1), שלפיו רכשה המבקשת את המקרקעין מן המוכרת בתמורה ל- 1,100,000 דולר, בתנאים שפורטו בזיכרון הדברים ובכפוף לתנאים נוספים אשר הוסכם כי יפורטו בהסכם שייחתם בין הצדדים. על חשבון הסכום שאותו התחייבה הרוכשת לשלם, קיבלה המוכרת סכום שלטענת המבקשת מגיע לכדי כ- 600,000 ש"ח.
ביום 28.2.08 נחתם בין המבקשת לבין המוכרת הסכם מכר (מב/2) ("
הסכם המכר"), שלפיו מכרה המוכרת את המקרקעין למבקשת תמורת סכום בש"ח השווה ל- 1,100,000 דולר (כיוון שצוין בהסכם המכר כי שער החליפין לגבי ההסכם הוא 4 ש"ח לדולר, המשמעות היא שסכום התמורה המוסכם היה 4,400,000 ש"ח ("
סכום התמורה")). בהסכם המכר נקבע שסכום התמורה ישולם תוך ששים יום וכנגד רישום הערת אזהרה לטובת המבקשת.
במעמד ההסכם נמסרה למוכרת, והיא אישרה את דבר קבלתה, המחאה מעותדת על סך 900,000 ש"ח, משוכה לתאריך 30.4.08.
במועד חתימת הסכם המכר נחתם בין המבקשת למוכרת גם הסכם שיתוף (מב/3) שתכליתו הסדרת היחסים בין הצדדים, כיוון שלפי הסכם המכר רכשה המבקשת רק חלק מחלקה 8 והיא עתידה הייתה להיות בעלים במשותף עם המוכרת, ולשם כך נדרשה הסדרה של יחסי השיתוף. בהסכם השיתוף הוסכם שתוקפו מותנה בתשלום מלוא התמורה על פי הסכם המכר, בקבלת אישור בנק המזרחי (
"הבנק") להסכם המכר ובקבלת מכתב החרגה מהבנק.
ביום 6.4.08 נחתם בין המוכרת לבין המשיבות 3 ו-4 ("
המשיבות") הסכם מכר (נספח א/1 לתשובת המשיבות), שלפיו מכרה המוכרת למשיבות את המקרקעין תמורת סכום של 4,800,000 ש"ח ("
ההסכם השני").
בהתאם להוראות ההסכם השני, הועבר מלוא סכום התמורה לידיו של עורך דין ליבנה, בא כוח המוכרת, שמונה להיות נאמן מטעם שני הצדדים, והוא הורשה להעביר את סכום התמורה לבנק עבור המוכרת, רק במועד שיהיו בידיו כל המסמכים והאישורים הדרושים על מנת לרשום את העברת הזכויות במקרקעין לשם המשיבות (היינו אישורי מסים, שטר מכר, יפויי כח וכיו"ב).
בתאריך 17.4.08 נרשמה לטובת המשיבות הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין ובתאריך 29.5.08 נמסרה להן החזקה במקרקעין.
ביום 21.5.08 התקיימה פגישה בין יו"ר המבקשת, הרב רפאל בובליל ("
הרב בובליל"), לבין ה"ה ג' קדמוני ("
קדמוני") וד' גודר ("
גודר"), שפעלו מטעם המשיבות. במהלך הפגישה הציג הרב בובליל בפני קדמוני וגודר את העתק הסכם המכר ולדבריו (בסעיף 43 לתצהיר התומך בבקשה) השניים הביעו "תדהמה וזעזוע עמוק" ואף אמרו כי ברצונם לבטל את ההסכם השני ולקבל בחזרה את כספם (סעיף 44 לתצהיר הרב בובליל). תיאור זה, של הפגישה שהתקיימה ביום 21.5.08, אינו מוכחש בתצהירו של קדמוני (מש/1) ובחקירתו הנגדית הוא אישר שהוא וגודר יצאו נסערים מן הפגישה, וכי הם נדהמו מהעובדות שהוצגו בפניהם (עמ' 16 לפרוטוקול). משנודע לרב בובליל כי המוכרת התקשרה עם המשיבות בהסכם השני, המנוגד לכאורה להסכם המכר, הוא פנה למשיב 2, שפעל מטעם המוכרת ("
עו"ד ולד"), ולטענתו אמר לו עו"ד ולד כי המשיבות טרם השלימו את העסקה.
מטעם המוכרת ועו"ד ולד לא הוגש תצהיר, אולם הצדדים הסכימו לראות את הנאמר בתשובת המוכרת כאילו נאמר בתצהיר של עו"ד ולד. בתשובה זו, כמו גם בעדותו, לא הכחיש עו"ד ולד את הנטען על ידי הרב בובליל בעניין השיחה שהתקיימה ביניהם, ולמעשה הוא אישר בעדותו (עמ' 11 לפרוטוקול) שהשיחה עם הרב בובליל, לאחר פגישת האחרון עם קדמוני גודר, אכן התקיימה.
בתצהירו של קדמוני או בתשובת המוכרת (שכאמור הוסכם לראות את העובדות הנטענות בה כאילו ניתנו בתצהיר של ולד) אין התייחסות למהות כוונותיהם או פעולותיהם של קדמוני וגודר (שפעלו בשם המשיבות), לאחר שנודע להם מפי הרב בובליל על קיומו של הסכם המכר.
עם זאת, מעדותו של קדמוני עולה כי בצד היותו נסער (וכמותו גם עמיתו גודר) מתוכן שיחתו עם הרב בובליל, הוא גם שוחח עם עו"ד ולד מספר דקות לאחר הפגישה, ולדבריו הסיכום היה שתינתן לרב בובליל אופציה לגייס את הכסף עד 5.6.08, דבר שיאפשר לבטל את ההסכם השני ולהחזיר למשיבות את כספן. לפי קדמוני, באותה שיחה גם אמר עו"ד ולד כי המחאה שניתנה על ידי הרב בובליל, בקשר עם הסכם המכר, חוללה ולכן, לדברי עו"ד ולד, "לא היתה עסקה" (עם המבקשת).
שמונה ימים לאחר מכן, בתאריך 29.5.08, לאחר שעורך דין ליבנה קיבל את כל המסמכים שהיו דרושים לשם השלמת העסקה, נשוא ההסכם השני, הוא העביר לבנק, עבור המוכרת, את מלוא הסכום שהופקד בידיו על ידי המשיבות ביום 6.4.08, מכוח ההסכם השני.
טענות הצדדים
המבקשת טוענת כי הסכם המכר הוא בתוקף וכי ההסכם השני הוא בגדר עסקה הנוגדת את הסכם המכר. עוד נטען, כי המשיבות פעלו בחוסר תום לב, ועל אף ידיעתן את דבר קיומו של הסכם המכר כבר ביום 21.05.08, הן פעלו להשלמת העסקה נשוא ההסכם השני; כמו כן נטען כי המוכרת לא שלחה הודעת ביטול של הסכם המכר, וכי במועד שבו נחתם ההסכם השני החזיקה בהמחאת ביטחון של המבקשת על סך 900,000 ש"ח אשר מועד פירעונה נקבע ליום 30.04.08; באשר לאי רישומה של הערת אזהרה נטען, כי בהסכם המכר הוסכם כי רישומה של הערת אזהרה מותנה בסילוק סכום המשכנתא שהיתה רשומה לטובת בנק מזרחי טפחות, ומאחר ועו"ד ולד לא העביר למבקשת את המסמכים הדרושים לה לצורך נטילת הלואה (מובטחת במשכנתא) בסכום המהווה חלק ניכר של סכום התמורה, לא יכולה היתה המבקשת לרשום הערת אזהרה לטובתה. המבקשת טוענת גם כי נחיצותו של צו המניעה הזמני היא פועל יוצא של היות הסכם המכר עסקה קודמת וגם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, בהיותה עמותה הפועלת לטובת הציבור.
המוכרת טוענת כי מאחר שהמבקשת לא הצליחה לגייס את הסכומים לביצוע העסקה נשוא הסכם המכר, הוסכם בין המבקשת למוכרת כי העסקה מבוטלת; כמו כן נטען כי המבקשת ידעה על דבר קיומה של העסקה בין המוכרת לבין המשיבות מרגע חתימתה (ביום 06.04.08), והיא אף פנתה אל המשיבות וניהלה עימן משא ומתן באשר לביצוע עסקה משותפת; המוכרת טוענת כי העסקה בינה לבין המשיבות הושלמה, המעשה נעשה ולא ניתן להוציא כל צו כמבוקש על ידי המבקשת; כן נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים של המבקשת, אשר הגישה בקשתה זו רק על מנת ליצור לחץ פסול על המוכרת להתקשר עמה בעסקת מכר אחרת מזו שבענייננו.
המשיבות טוענות כי לא ידעו על קיומו של הסכם המכר, וכי ידעו רק על מעורבות הבנק בעסקה; כמו כן נטען כי העסקה עם המוכרת התבצעה בכפוף להצהרת המוכרת, שלפיה זכויותיה במקרקעין נקיות וחופשיות וכי אין לה כל מניעה להתקשר בהסכם עם המשיבות; הוצאת צו המניעה איננה מוצדקת לאור העובדה שלא נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשת, ולאור העובדה שהעסקה לא דווחה לרשויות המס; כמו כן נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי היא נגועה בחוסר ניקיון כפיים; המשיבות טוענות כי מתן צו המניעה יגרום להן לנזקים כלכלים ולהפסדים גדולים.
דיון
