התנועה למשילות ודמוקרטיה נ' נשיאת בית המשפט העליון

השופט י' עמית:

1. ענייננו בעתירה לביטול הנחיית המשיבה, נשיאת בית המשפט העליון (להלן:המשיבה), לציבור השופטים שלא להיפגש באופן אישי עם גורמים פוליטיים ועם גורמים מלשכת עורכי הדין בכל הנוגע לקידומם לערכאה גבוהה יותר.

רקע

2. ביום 25.4.2017 פנתה העותרת למשיבה בבקשה לברר את פשרו של פרסום עיתונאי לפיו הנחתה המשיבה את ציבור השופטים שלא לקיים פגישות אישיות עם גורמים פוליטיים, עם יו"ר לשכת עורכי הדין או מי מטעמו, בכל הנוגע לקידומם לערכאות גבוהות (להלן:הנחיית הנשיאה או ההנחיה). ביום 27.4.2017 השיבה לפנייה היועצת המקצועית למשיבה ואישרה כי אכן הנחתה כך המשיבה בעל-פה, והפנתה את העותרת לפרוטוקול הוועדה לבחירת שופטים מיום 29.9.2016 (להלן: פרוטוקול הוועדה), שם שטחה המשיבה את טעמיה לכך. עוד הדגישה כי אין מדובר בחידוש, אלא בנוהל המקובל במערכת המשפט מימים ימימה.

           העותרת פנתה בשנית למשיבה ביום 4.5.2017, חלקה על הדברים ודרשה כי המשיבה תכריז על בטלות הנחייתה. זאת, מן הטעמים של חוסר סמכות לתתה, הליך בלתי תקין בכל הנוגע לפרסומה, ומשום שלטענתה ההנחיה אינה ראויה לגופה. ביום 11.6.2017 השיב לפניית העותרת היועץ המשפטי למערכת בתי המשפט, ודחה את דרישתה.

טענות הצדדים

3. בעתירה המונחת לפנינו חזרה העותרת על טענותיה, וביקשה להכריז על בטלות ההנחיה. העותרת טוענת כי הנחיית הנשיאה ניתנה בחוסר סמכות, שכן מדובר בהנחיה אתית ש"עקפה" את סמכות ועדת האתיקה שתפקידה לחוות דעה בענייני אתיקה של שופטים לפי כללי האתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 (להלן:כללי האתיקה). בנוסף, טוענת העותרת כי ההנחיה לא פורסמה בהתאם לחובת הפרסום החלה על הנחיות מינהליות. העותרת ממשיכה וטוענת כי בחינת ההנחיה לגופה מלמדת כי היא עולה כדי חוסר סבירות קיצוני המחייב את ביטולה, משום שהיא יוצרת פערים בין חברי הוועדה לבחירת שופטים המבקשים להתרשם ישירות מהמועמדים לקידום, מה שפוגע בחברי הוועדה, בציבור השופטים ובאמון הציבור בבתי המשפט.

4. המשיבה טוענת כי ההנחיה ניתנה מתוקף סמכות טבועה העומדת לנשיאת בית המשפט העליון, כמי שעומדת בראש המערכת המשפטית, ליתן הנחיות לציבור השופטים בנוגע לנושאים הנלווים לשפיטה. בנוסף, חוזרת המשיבה ומדגישה כי אין מדובר בנוהל חדש אלא במוסכמה ארוכת שנים, אותה רק חידדה.

           אשר לטענה בדבר חובת הפרסום, נטען כי ספק אם מדובר בהנחיה מינהלית, שכן אין היא עוסקת בסמכויותיהם ובשיקול דעתם של השופטים ביושבם לדין. למיצער, ואף אם מדובר בהנחיה מינהלית, הרי שחובת הפרסום וצורתו תלויות בנסיבותיו של כל מקרה ובציבור אליו היא מכוונת, ואילו במקרה זה מדובר ב"הנחיית ממונה" המרעננת נוהל קיים, שניתנה בעל-פה לציבור מצומצם ומוגדר – מה שמאיין את הצורך בפרסומה ברבים.