התנהלות בעייתית של הכנסת בארגון אירועי היובל גרמה להפסד כספי ציבור

מבוא

1.             1.             התביעה שלפנינו היא תביעה כספית שנכון ליום הגשת התביעה הועמדה ע"ס 1,817,173 ש"ח . התובעת בית הפרסום ורד הפקות בע"מ (להלן-התובעת), היא חברה פרטית המאוגדת בישראל ועוסקת, בין היתר, בהפקת אירועים, בפרסום ובתקשורת. הנתבעת היא כנסת ישראל (להלן-הכנסת). לטענת התובעת, הכנסת הזמינה אצלה את הפקתם ועריכתם של סדרת אירועים לציון יובל ה- 50 לכינונה של כנסת ישראל . אירועים אלה לא התקיימו בסופו של דבר. בגין ביטול ההסכם התובעת מבקשת פיצויים בגין הוצאותיה ולחילופין, פיצויים בגין הפסד שכר ראוי.

2.             2.             הראיות העולות ממשפט זה מצביעות על התנהלות מאד בעייתית של הכנסת בארגון האירועים לציון יובל ה- 50 לכינונה. התנהלות שהובילה לכך שנקבעו ובוטלו כמה פעמים האירועים וההתנהלות הזו גרמה להפסד כספי ציבור של 400,000 ש"ח ששילמה הכנסת לתובעת כמקדמות המתייחסות לפעילות התובעת בשנים 1998-1999  וכל אלה הוצאו כאשר בסופו של דבר לא קויימו האירועים שהתובעת עסקה בהפקתם והכנסת לא קיבלה כל תמורה עבור הכספים הרבים ששילמה. אף כי בסופו של דבר הנני מחליט לדחות את התביעה בשל אי הוכחתם של פרטי נזק שונים שטענה להם התובעת, עדיין היה לנתבעת, וכפועל יוצא מכך לציבור, הפסד כספי על כספים ששולמו ללא כל תמורה . פסק דין זה לא אמור לבדוק את הסיבות שהובילו לביטול חוזר ונשנה של האירועים. הוא בוחן את שאלת הסכום המגיע, ככל שמגיע, לתובעת בעקבות ההתקשרות עם הנתבעת וביטול ההתקשרות.

טענות התובעת

3.             3.             התובעת טענה שבמשך קרוב לשנתיים נדחו מועדיהם של אירועי היובל ושונתה מתכונתם פעם אחר פעם. לבסוף, לאחר שהתובעת היתה נתונה בעיצומם של הפקת האירועים פעמים מספר, החליטה הכנסת לבטל את כל האירועים, כשבועיים בלבד לפני המועד הסופי שנקבע לעריכתם,  ללא כל סיבה ו/או הנמקה עניינית. בהקשר זה טענה התובעת כדלהלן:

ראשית, שהיא השקיעה ממיטב כספה, פעלה ועמלה בתכנון, ארגון, ניהול והפקת סדרת האירועים לפי דרישותיה החוזרות ונישנות של הכנסת.

שנית, שבשל ביטול האירועים היא נאלצה להשיב ריקם את דרישות הספקים השונים אותם שכרה למטרה זו ולשאת בעלות שכר עבודתם של אנשי צוות ההפקה שפעלו לשם הפקתם וביצועם של האירועים,על פי הזמנת הכנסת.

שלישית, שהיא נאלצה להתמודד, עם תביעותיהם ודרישותיהם הכספיות של חלק מן הספקים ואנשי צוות ההפקה עמם התקשרה לשם ביצוע ועריכת האירועים.

רביעית, הדחיות הרבות של האירועים ובסופו של דבר ביטולם גרמו לתובעת פגיעה במוניטין ובשמה הטוב.

         חמישית, לא יעלה על הדעת שלאחר כל מסכת התלאות אשר היתה מנת חלקה של התובעת בביצועו, היא תהיה בחסרון כיס.

          שישית, יש לפרש את ההסכם, קל וחומר לאחר האופן בו התנהלה הנתבעת והצורך להפיק את האירועים מספר רב של פעמים, באופן רחב, כך שהתובעת תהא זכאית לשיפוי בגין מלוא עלויותיה, הוצאותיה והשקעתה בביצוע ההסכם תקופה כה ממושכת.

          שביעית, התובעת זכאית לפיצויים, כשכר ראוי בשל האופן בו התנהלה הנתבעת בכל הכרוך לייזום והפקת האירועים, באופן השונה בתכלית וחורג לחלוטין מן המסגרת על בסיסה התקשרו הצדדים מלכתחילה.

טענות ההגנה של הכנסת

4.             4.             לכנסת היו שתי טענות מרכזיות (כל זאת מבלי להיכנס בשלב זה לסכומים שונים שטענה להם התובעת). הטענות היו:

א.                   א.                   בתחילת 1999 שילמה הכנסת לתובעת סך כולל של 400,000 ש"ח (כולל מע"מ), כמקדמה על חשבון הסכום שיגיע לה בגין ביצוע האירוע. במקרה של ביטולו, נקבע כי המקדמה הראשונה בסך 200,000ש"ח תשמש לכיסוי כל הוצאות התובעת בגין שנת 1998 והמקדמה השנייה בסך 200,000ש"ח נוספים, תשמש כתשלום על חשבון הוצאות התובעת בגין שנת 1999, כפי שיוכחו.  סכום זה של 400,000 ש"ח היווה כמחצית מהסכום הכולל שהציעה ודרשה התובעת שישולם לה לו היה יוצא אל הפועל האירוע המתוכנן . סכום זה נותר בידי התובעת במלואו.  בהקשר זה טענה הנתבעת שדרישותיה ותביעותיה של התובעת, לפיהן זכאית היא, במקרה של ביטול האירוע, לקבל סכומים העולים פי כמה על הסכומים שהיתה מקבלת לו היתה מבצעת את האירוע - הופכים את עצם זכות הביטול של הכנסת, כמו גם את הוראות ההסכם בכללותו, לחסרות כל פשר והגיון. 

ב.                   ב.                   חלק ניכר מתביעותיה הכספיות של התובעת חורג מהוראות ההסכם בין הצדדים ואף נמצא בלתי מבוסס עובדתית.

תכנית האירועים כפי שהוצעה ע"י התובעת

5.             5.             הצעת התובעת אשר הוגשה לאישור הכנסת כללה, בין השאר, את האירועים הבאים: