התנגדות למדיניות של השירותים הוטרינרים- הבעת דעה שחוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע

1.         בפני תביעת לשון הרע על סך 300,000 ש"ח שהגיש התובע ד"ר ישראל גלס נגד הנתבע ד"ר יובל סמואל.

התובע הוא וטרינר משנת 1964 ובעת הגשת התביעה היה הוטרינר העירוני (מנהל השירותים הוטרינרים העירוניים) של רעננה וכפר סבא.

הנתבע קיבל רישיון וטרינר בישראל בשנת 2002.

2.         התובע מייחס לנתבע שני פרסומים של לשון הרע:

2.1)       הפרסום הראשון הוא פרסום ביום 30/1/04, באינטרנט בפורום "זכויות בעלי חיים", בפורטל תפוז שנוסחו כדלקמן:

"ההשמדה במחנה ההשמדה של השירותים הוטרינריים ברעננה אמורה להסתיים היום, בעקבות הודעת הגסטאפו כי הלכידות - ההשמדות ימשכו עד ה-1 לחודש, על אף האמור לעיל לא הייתי נכנס לשעננות (צ"ל שאננות א - כ), מכיוון שתעוות (צ"ל תאוות א - כ) ההשמדות לא תמה וכידוע הם מעל החוק ועושים כרעות (צ"ל ראות - א.כ.) עיניהם, תחת ההגדרה הנפשעת בריאות הציבור.

החתולים אינם בראש טבלת מעבירי הכלבת אלא בתחתיתה, אך עלובי הנפש נלחמים בחלשים, על מנת לכסות את תחתיהם בצעדים כביכול למיגור הכלבת, הכלבת בישראל איננה כלבת אורבנית, כלומר היא כלבת בעיקר בחיות הבר לכן הפיטרון (צ"ל פתרון א - כ) היעיל ביותר הוא לחסן לחסן לחסן".

(פרסום זה יכונה הלן: "הפרסום הראשון").

2.2)       הפרסום הנוסף הוא אירוע שד"ר גלס טוען, כי הוא היה ביום 14/2/04. באותו יום שבת, היה יום אימוץ בעלי חיים שאורגן על ידי עמותה למען בעלי חיים בהרצליה.

ד"ר גלס טען, כי באותו יום אימוץ אמר הנתבע, כי התובע הוא מושחת, צריך לעצור אותו וכי הוא יעצור אותו.

פרסום זה יכונה להלן: "הפרסום הנוסף".

3.         התובע טען, כי הפרסום  המשמיץ פגע בו, ופגע בעבודתו. הכנסותיו ממרפאתו הפרטית ירדו עד שהוא נאלץ לסגור את מרפאתו.

4.         הנתבע טען ביחס לפרסום הראשון:

א)         כי מדובר בביקורת חריפה אך לגיטימית כנגד מדיניות השירותים הווטרינריים , הפקחים והלוכדים הפרטיים שנשכרו על ידי השירותים הווטרינריים. ואין בפרסום משום יצירת "זיהוי ו/או קשר" בין השירותים הווטרינריים ובין הצורר הנאצי.

ב)         הנתבע טען, כי השירותים הווטרינריים עצמם עשו שימוש במונח "השמדה" ביחס למדיניות חיסול החתולים חסרי הבית.

ג)          הנתבע טען, כי הפרסום אינו מאזכר כלל את שמו של התובע וכי מדובר בפרסום באינטרנט בפורום זניח, אליו נכנסים גולשים מועטים, והפרסום הורד תוך זמן קצר, כך שלא גרם כל נזק לתובע.

ד)         הנתבע טען, כי התובע אינו נהנה ממוניטין ושם טוב, אלא ידוע ומוכר כפקיד ציבור שנוקט בשיטות ישנות ובלתי יעילות שיש בהן יצירת סכנה לחיי בריאות התושבים עליהם הוא מופקד ושנזנחו מזמן על ידי וטרינריים של רשויות אחרות.

ה)         הנתבע טען להגנת "אמת דיברתי" וטען, כי הוא נהג בתום לב, ומתוך חובתו החוקית, המוסרית והחברתית כווטרינר האמון על שמירת בריאות הציבור והגנה על בעלי חיים.

ו)                    ו)                    הנתבע טען, להגנות נוספות מכוח סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע.