התמצעות בית הדין בגירושי אישה ראשונה בלא טענת כיעור

דעת המיעוט

רקע

הצדדים נישאו בשנת תשס"ח (2008), ולהם שני ילדים קטינים. בעת הנישואין היו שני בני הזוג שייכים לקהילה חסידית בה התחנכו מעת קטנותם, וחיו יחדיו עד לשנת תשע"ג (2013), עת החליט הבעל להפסיק לשמור תורה ומצוות, לעזוב את בית הצדדים ולהתגייס לצה"ל.

סמוך לעזיבת הבעל את בית הצדדים הגיש תביעות בבית המשפט לענייני משפחה בנושא משמורת, חינוך, הסדרי ראיה ומזונות ילדים. לאחר הגשת התביעות, הגישה האישה תביעת שלום בית לבית הדין.

תביעת הגירושין של הבעל הוגשה רק לאחר שבית הדין בשנת 2016 הבהיר לבעל שעליו להגיש תביעת גירושין אם רצונו שבית הדין יחייב את  האישה בגירושין.

לדברי הבעל, החלטתו לעזוב את הבית המשותף לא נבע מעזיבת אורח החיים הדתי, אלא כבר בראשית הנישואין הן חותנו והן אשתו ירדו לחייו ושימשו לו כמשגיחי כשרות ובחנו את רמת הלימודים שלו בכולל וכן את תפילותיו. לדבריו, הוא עבר שנים של סבל, כך שעזיבתו את האישה והתגייסותו לצבא היו על מנת להתרחק מהאישה ולא על מנת לנהל אורח חיים חילוני. כסימוכין לטענותיו הביא את העובדה שבני הזוג הלכו למספר יועצי נישואין כבר בראשית הנישואין, וכמו כן, הציג הבעל מכתב התנצלות בן שישה עמודים בו פונה האישה ומביעה את רצונה לתקן את דרכיה, ומודה שהיו פגמים בהתנהגותה, יש לציין שהמכתב מלא לשונות חיבה כלפי בעלה.

החלטתו של הבעל לעזוב בפועל את המגורים המשותפים לאחר שהחליט לשנות את אורחות חייו נעשתה בעצה אחת עם עורך דינו לטובת הילדים. וזאת על מנת למנוע קונפליקט בין דרך החינוך במוסדות החינוך של החסידות לבין התנהגות אביהם בבית. ככלל האב מוכן שהילדים ימשיכו להתחנך במסגרות חינוך חרדיות, אולם, סירב בכל תוקף להיעתר לבקשת האישה שסמכות הדיון בנושאי החינוך והסדרי הראיה תהיה לבית הדין הרבני.

לדברי הבעל, הוא הביע את נכונותו ללכת לייעוץ נישואין גם לאחר שעזב את הבית על מנת לבחון אפשרות של שיקום חיי הנישואין, אך האישה היא זו שלא הסכימה ללכת ליועץ שהוצע על ידו.

לדברי האישה, עזיבת הבעל את הבית המשותף ודרך החיים הדתית, הינם פרי משבר חולף, ואם רק יחזור לביתו היא תקבלו והוא יחזור לדרך חיים דתית, לאחר שיתנתק מהגורמים שמשפיעים עליו.

לדבריה, נכתב מכתב ההתנצלות לאחר שהיא הלכה לייעוץ נישואין אצל סבתו של הבעל העוסקת בייעוץ נישואין, ועל פי עצתה כתבה את המכתב על מנת לרצות את הבעל.

לדבריה התנצלה שלא בצדק, והמריבות בבית היו רק על רקע דברים פעוטים.

האישה סירבה ללכת ליועץ שהוצע על ידי הבעל, מאחר והוא חילוני והבעל לא היה מוכן ללכת ליועץ אחר, המתאים למגזר אליו השתייכו הצדדים.

בשלב מסוים, הייתה הסכמה מצידה לגירושין, אבל בתנאי שהילדים לא ישהו אצל האב בשבתות וסמכות הדיון במכלול הנושאים הקשורים בילדים תהיה בבית הדין הרבני. הבעל סירב להצעה. לדברי האישה, הסכמתה הייתה למען עתיד הילדים ועל אף רצונה שבעלה יחזור לחיים משותפים.

 לדברי האישה, גם אם אין הגיון בדבריה, היא מקווה שבעלה יחזור אליה.

דיון והכרעה

הנידון העומד לפנינו להכרעה, הוא האם יש בטענותיו של הבעל בכדי לחייב את האישה בגירושין.

גדרי איסור גירושי אישה ראשונה

תחילה יש להקדים שהמדובר בזיווג ראשון, מאחר שבעת נישואיהם היו בני קהילה חרדית חסידית, והאישה היא אשת נעוריו של התובע, חל על גירושי האישה בלא עילה ושלא לרצונה איסור מדברי נביאים כפי שעולה מסוגיית הגמרא (גיטין דף צ ע"א). וכפי שכתב הטור (אבן העזר סימן קיט) וזה לשונו: