התיישנות תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו בעטיו של שביל ציבורי שבנתה המועצה המקומית שהם

1.         בתיק העיקרי הוגשה תביעתם של המשיבים נגד המבקשת. בתביעתם עותרים המשיבים לחיוב המבקשת בתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם להם בעטיו של שביל ציבורי שבנתה המבקשת בצמוד למגרש עליו בנוי ביתם (להלן - השביל). עוד מבקשים המשיבים בכתב תביעתם לחייב את המבקשת לבנות גדר שתסתיר את ביתם מעיני העוברים בשביל, וכן לחייבה לאטום את הגדר המפרידה כדי למנוע חלחול מים.

המבקשת עותרת לדחייתה של התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לטענת המבקשת, פנו המשבים אליה בעניין זה במכתבי דרישה מיום 22.3.98 ומיום 6.12.98, כאשר השביל עצמו נבנה עוד בשנת 1997, כפי שמפורט בבקשה. התביעה עצמה הוגשה רק ביום 18.8.05, לאחר חלוף כשמונה שנים מאז נבנה השביל ולמעלה משבע שנים מאז פנו המשיבים לראשונה אל המבקשת בדרישה לתשלום פיצויים בגין הנזקים הנטענים על ידם בעטיו של השביל. לפיכך, טוענת המבקשת, התיישנה התביעה, ויש לדחותה על הסף.

המשיבים - בתגובתם לבקשה - טוענים, כי במהלך התקופה מאז הוגשה התביעה, ניהלו הצדדים ביניהם משא ומתן מתוך רצון לסיים את הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט. המבקשת אף הודיעה לבית המשפט על קיומו של אותו משא ומתן, תוך שהיא מבקשת ארכה להגשת כתב הגנה, מבלי שהיא מזכירה דבר בעניין ההתיישנות. בכך ויתרה המבקשת על זכותה להעלות את טענות ההתיישנות, אותה יש להעלות בהזדמנות הראשונה. עוד טוענים המשיבים, כי המדובר בנזק מתמשך, הנובע מקיומו של השביל והשימוש הנעשה בו, ולכן התביעה לא התיישנה.

2.         בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, נאמר:

"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה ".

מהי אותה הזדמנות ראשונה, שבה יש להעלות את טענת ההתיישנות. האם בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שבה לא נטען דבר לגופו של עניין, מהווה "הזדמנות ראשונה", ומשלא נטען בה דבר בענין התיישנות, לא ניתן להעלות את הטענה לאחר מכן?

בעניין זה נאמר בע"א 630/90, רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פד"י מה(5)365, 370:

"אקדים ואציין, כי נראה לי, שלא כל נתבע, שהעלה את טענת ההתיישנות בכתב ^-הגנתו, יצא ידי חובתו. שכן לו רצה המחוקק בהסדר זה, היה קובע זאת מפורשות ולא היה נוקט לשון ה'הזדמנות הראשונה'. ניסוח זה מלמד, שייתכנו מקרים, בהם הנתבע יעלה את טענת ההתיישנות בכתב ^-הגנתו אך עדיין ייחשב כמי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות.

לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על ^-פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה הייתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו".

ברע"א 4049/97, אסורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי, פד"י נא(4)716, נידון מקרה בו נתבעת הגישה בקשה לביטול החלטה שפטרה את התובע מתשלום אגרת משפט. בבקשתה התייחסה הנתבעת לאמור בכתב התביעה, תוך שהיא טוענת טענות בדבר סיכויה הקלושים של התביעה להתקבל. בבקשה לא נטען על ידי הנתבעת דבר בנוגע להתיישנות התביעה. התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, וגם במסגרתו לא הועלתה על ידי הנתבעת טענת ההתיישנות. רק בכתב ההגנה, שהוגש לאחר מכן, הועלתה טענת ההתיישנות לראשונה. נקבע בפסק הדין, כי כתב ההגנה לא היה "ההזדמנות הראשונה", והעלאת טענת ההתיישנות לא הותרה.  ברע"א 5902/04, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פרידנברג, פורסם באתר www.nevo.co.il, נידון מקרה דומה. גם שם העלה נתבע במסגרת הליכים בבקשה לפטור מאגרה, שקדמו להגשת כתב הגנה, טענות לגופה של התביעה תוך התעלמות מטענת ההתיישנות, אותה העלה לראשונה בכתב ההגנה, שהוגש לאחר מכן. ההלכה שנקבעה ברע"א 4049/97 אומצה, וגם שם לא הותרה העלאתה של טענת ההתיישנות. בשני מקרים אלו היו הליכים שקדמו להגשת כתב ההגנה, ובמסגרתם העלה הנתבע טענות לגופה של התביעה, תוך המנעות מאיזכור טענת ההתיישנות, שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה, שהוגש לאחר מכן. לפיכך קבע בית המשפט, כי הגשת כתב ההגנה איננה "ההזדמנות הראשונה", ולא ניתן להעלות יותר את טענת ההתיישנות.

אכן בעקבות הלכות אלו הלך בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א(ת"א) 3029/03, בן עמי נ' תדיראן מערכות אלקטרוניות בע"מ, פורסם באתר www.nevo.co.il, ואמר בעמ' 9 לפסק הדין:

"על-פי רוב, ייחשב מועד הגשתו של כתב ההגנה כהזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות בידי הנתבע, באשר זהו כתב הטענות הראשון המוגש על-ידו לאחר פתיחת ההליך. עם זאת, לכלל זה עשויים להיות חריגים, שבעטיים המועד שייחשב כ'הזדמנות הראשונה' יהא מוקדם אף למועד הגשתו של כתב ההגנה, וזאת במקרים שבהם התייחס הנתבע לגוף התביעה, בין בעל-פה ובין בכתב-טענות שהגיש, עוד קודם להגשת כתב ההגנה".

נראה, כי בדברים אלו יש לשים את הדגש על המילים "שבהם התייחס הנתבע לגוף התביעה". מקרים שבהם ננקטו הליכים קודם להגשת כתב הגנה, שבהם הנתבע התייחס לגוף התביעה, לא יוכל הנתבע להעלות את טענת ההתיישנות לראשונה בכתב ההגנה, המוגש לאחר מכן. זאת בשונה ממקרה שקודם להגשת כתב ההגנה לא התקיימו הליכים כלשהם, אשר במסגרתם העלה הנתבע טענות לגוף התביעה, וכל שהתנהל קודם להגשת כתב ההגנה היה הגשת בקשות טכניות שונות, אשר בהן לא הועלתה טענה כלשהי הנוגעת לגוף התביעה. במקרה כזה לא תהיה כל מניעה מלהעלות את טענת ההתיישנות לראשונה בכתב ההגנה, וזו תהיה "ההזדמנות הראשונה", משום שרק אז החל הנתבע בהעלאת טענותיו לגופו של עניין.

במקרה שבפנינו לא התקיימו לפני הגשת הבקשה שבפני והגשת כתב ההגנה הליכים כלשהם, שבהם נטענו על ידי מאן דהוא טענות לגופה של התביעה. כל שנעשה בתיק קודם לכן היה הגשת בקשות למתן ארכה להגשת כתב הגנה בשל משא ומתן המנוהל על ידי הצדדים. לא ניתן לומר, שמשלא הועלתה טענת ההתיישנות כבר באותן בקשות, שבהן לא נאמר דבר לגופו של עניין, לא היתה המבקשת רשאית להעלותן במסגרת כתב ההגנה או במסגרת הבקשה שבפני. כתב ההגנה והבקשה הם "ההזדמנות הראשונה" במקרה זה, ולא ניתן לחסום את דרכה של המבקשת מלהעלות במסגרתם את טענת ההתיישנות.

3.         טענה נוספת בפי המשיבים, ולפיה מדובר בנזק מתמשך, ולכן אין מקום לומר, כי התביעה התיישנה. לעניין זה יש להבחין בין הסעד הכספי הנתבע ובין הסעד האחר לו עותרים המשיבים, מתן צו עשה.

4.         לעניין הסעד הכספי, כבר נפסק בע"א 165/83, בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י לח(4)554, 559:

"אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ כל עוד לא נתגלה הנזק, אך משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו. עם זאת נראה לי, כי אין להחמיר עם הניזוק יתר על המידה. לא די בהתגלות נזק כלשהו, כדי שתקופת ההתיישנות תחל במרוצתה. התגלות הנזק תחל את ההתיישנות, אם הניזוק, כאדם סביר, היה בנסיבות העניין כולו מגיש תביעה בגינו. אם, לעומת זאת, הנזק בהתגלותו הוא נזק של 'מה בכך', אשר 'אדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך' (סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), כי אז אין לראות בהתגלות זו כמועד תחילת ההתיישנות, ויש לדחות אותו מועד עד להתגלותו של אותו נזק, שאדם סביר היה תובע בנסיבות העניין כולו בגינו".

המועד בו מתחיל מירוץ ההתיישנות הוא המועד בו מגלה הניזוק קיומו של נזק, שכאדם סביר הוא יגיש תביעה בגינו. אין זה משנה אם הנזק ממשיך לגדול לאחר מכן. תקופת ההתיישנות תתחיל גם אם הנזק טרם התגבש במלואו, והוא ממשיך עדין לגדול. כפי שעולה ממכתבו של ב"כ המשיבים מיום 22.3.98 למבקשת, אשר צורף כנספח א1 לכתב ההגנה, המשיבים פנו כבר במרץ 1998 למבקשת ודרשו, בין השאר, פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם להם בעטיו של השביל. מכך אנו למדים, כי כבר במועד כתיבת המכתב, למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה, היה ידוע למשיבים על קיומו של נזק, שבגינו פנו למבקשת בדרישת פיצוי ותוך התראה, שאם דרישתם לא תתקבל, יפתחו בהליכים משפטיים. ממילא ברור שבמועד הגשתה של התביעה, ביום 18.8.05, כבר התיישנה התביעה ככל שהיא נוגעת לסעד הכספי הנתבע.

5.         גם תביעתם של המשיבים, ככל שהיא נוגעת לסעד האחר הנתבע על ידם, התיישנה. המשיבים עותרים למתן צו עשה נגד המבקשת, אשר יצווה עליה לבנות גדר שתפריד בין השביל ובין ביתם, ותסתיר את הבית מעיני העוברים בשביל. כמו כן מבקשים הם לחייב את המבקשת לאטום את הגדר ולהתקין בה ניקוז כנדרש.