התביעה הצבאית נ' מוחמד עבד אלכרים מוצטפא חטיב

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 28.1.2018 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפת חייל, הפרעה לחייל ונטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון. בפתח משפטו, טענה ההגנה כי הנאשם הגיש למחלקה לחקירות שוטרים תלונה נגד החייל שהשתתף באירוע, בטענה כי הופעלה כלפיו אלימות מצד החייל. לטענת ההגנה, לא היה מקום להגשת כתב האישום כנגד הנאשם בטרם מוצתה החקירה במח"ש על-פי תלונתו וכל עוד לא ניתן "אישור שפיטה", כנדרש בהתאם להנחיות פרקליט המדינה. לפיכך, ביקשה ההגנה כי אורה על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.
2. התביעה הצבאית מסרה כי על פי הנחיית פרקליט המדינה, נדרש אישור שפיטה כאמור רק במקרה שבו מדובר במי שהתביעה מבקשת לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. מכל מקום, נטען כי הנאשם זומן למתן עדות במח"ש בשל התלונה שהגיש אולם לא התייצב ועל כן תלונתו נגנזה. ואכן, התביעה הציגה מכתב ממח"ש ממנו עולה כי התלונה נגנזה בשל זניחתה.
3. בהתייחסותה לטענות התביעה, טענה ההגנה כי לנאשם לא נשלח כל עדכון בנוגע לאופן הטיפול בתלונה. עוד טענה, כי היה על התביעה להשהות את קבלת ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום עד לקבלת החלטה ביחס לטענות שהעלה הנאשם כנגד החייל, וכי מכיוון שבמכתב לא נמצאה כל התייחסות לטענות אלה, לא קוימה תכלית ההנחיה. בנסיבות אלה, נטען, עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק לביטול כתב האישום, בשל היחס הבלתי שוויוני שבו פעלה הרשות בעניינו.

דיון והכרעה

4. הנחיה מס' 2.18 להנחיות פרקליט המדינה (להלן – ההנחיה), עוסקת במדיניות התביעה במצבים שבהם קיימת תלונה הדדית של שוטר או עובד ציבור אחר ואזרח, הנוגעת לשימוש בכוח, ביחס לאותה התרחשות עובדתית (ראו סעיף 1 להנחיה). ההנחיה קובעת, כי במקרים כאלה ישהה התובע את ההחלטה אם להגיש כתב אישום, עד אשר תתקבל החלטה במח"ש בנוגע לתלונה נגד השוטר (ראו סעיף 4.3 להנחיה). הרציונאל שבבסיס ההנחיה הוא במניעת מצב שבו יוגשו שני כתבי אישום, האחד כנגד השוטר והשני כנגד האזרח, וכך יווצר מצב שבו הרשות תדבר בשני קולות, באופן שעשוי להביא להחלטות שיפוטיות סותרות (ראו סעיף 2 להנחיה).
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהנחית פרקליט המדינה, מצאתי כי דין בקשת ההגנה להידחות. התביעה צירפה להתייחסותה מכתב שנשלח אליה מהמחלקה לחקירות שוטרים ביום 2.7.2017, ממנו עולה כי התיק שנפתח במח"ש בעקבות תלונת הנאשם נגנז. מתברר, אפוא, כי בניגוד לטענת ההגנה, אישור שפיטה הונפק ונמסר לידי התביעה עובר להגשת כתב האישום. ודוק: משעה שהתיק במח"ש נגנז, הרי שהתקבלה החלטה בנוגע לתלונת הנאשם כנגד החייל וכעת אין עוד כל חשש לחוסר תיאום בין רשויות האכיפה או לניהול שני הליכים מקבילים ברשויות האכיפה השונות.
6. עם זאת, שאלה שונה ונפרדת היא, האם החלטת מח"ש לגנוז את תלונת הנאשם בשל זניחתה לכאורה, היא החלטה סבירה בנסיבות העניין. עיון מעמיק בטענות ההגנה לאחר הצגת המכתב ממח"ש ובחינת המחלוקת לגופה מעלה, כי למעשה ההגנה אינה מלינה עוד על העדר אישור שפיטה, אלא על האופן שבו נבחנו הדברים במח"ש ועל דרך קבלת ההחלטה להנפיק אישור שפיטה בעניינו של הנאשם. הסנגורית המלומדת ביקשה לטעון, כי מח"ש לא נדרשו לטענות שהעלה הנאשם לגופן ולפיכך יש לשוב ולבחון את תלונתו מבלי שעומד ותלוי כנגדו כתב אישום. ואכן, מהנתונים שהובאו לפניי בהתייחסויות הצדדים עלה, כי תלונתו של הנאשם נגנזה בשל זניחתה לכאורה, לאחר שהנאשם זומן למסור את גרסתו במח"ש ולא התייצב. עם זאת, מהתייחסות ההגנה עולה כי התלונה כלל לא נזנחה על-ידי הנאשם וכי למעשה הוא לא קיבל כל עדכון אשר לטיפול בה. במצב הדברים האמור, מצטיירת תמונה שלפיה לא נערכה ולו בדיקה ראשונית, לא כל שכן בדיקה עניינית ומקיפה, בנוגע לטענות הנאשם בדבר אלימות שהופעלה כלפיו. מהתייחסות ההגנה עולה, אפוא, כי התלונה נגנזה מבלי שהתבררה לגופה.
7. טענה זו, המופנית כנגד החלטת הרשות, היא טענה מנהלית באופייה, שמקומה אינו במסגרת ההליך שלפניי. במסגרת טענה מקדמית להגנה מן הצדק, לא אוכל להכריע בשאלה זו וללא שמיעת ראיות אף אין זה ראוי שאכריע בה. למחלקת חקירות שוטרים במשטרת ישראל מסור שיקול הדעת להחליט בדבר אופן חקירת תלונה על הפעלת אלימות מצד שוטר. היא בעלת הסמכות להחליט כיצד להמשיך ולטפל בתלונה, לאחר שזימנה את המתלונן לשם מסירת גרסתו והלה לא התייצב (ראו והשוו: ע"פ 10726-01-11 מדינת ישראל נ' קנדרו (פורסם בנבו, 24.3.2011), להלן: פרשת קנדרו). מתחם שיקול הדעת הנתון למח"ש בהחלטה כיצד לטפל בתלונה כזו הוא רחב ביותר (בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550 (2008)). גם אם נפל פגם בהתנהלות מח"ש במקרה זה (ואין בידיי להביע עמדה בעניין זה), דרך המלך לתקיפת ההחלטה היא באמצעות הגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה (כמפורט בסעיף 4.5 להנחיה) או באמצעות עתירה לבית המשפט המוסמך ולא בדרך של תקיפה עקיפה, במסגרת טענה להגנה מן הצדק אגב ההליך הפלילי. בפני הערכאות המוסמכות, תוכל להיפרש התשתית העובדתית המלאה, לרבות מכלול השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הרשות לגנוז את תלונת הנאשם, ותוכל להתקבל החלטה מושכלת בטענת ההגנה בדבר סבירות ההחלטה כאמור.
8. אמנם, אין זה מן הנמנע כי במקרים חריגים, הימנעות מח"ש מלחקור בדבר תלונה שהוגשה כנגד שוטר תהיה בעלת השלכה על קיומו של ההליך הפלילי, עד כדי ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. עם זאת, בתי המשפט קבעו לא פעם כי ככלל, אין מקום ליצירת זיקה ישירה בין מחדליה של מח"ש לבין קיומו של הליך פלילי כנגד נאשם. לא אחת נקבע, כי ביטול כתב האישום אינו הסעד ההולם גם מקום שבו לא נחקרה תלונת הנאשם במח"ש (ראו: פרשת קנדרו לעיל; ע"פ 2658-06-11 מדינת ישראל נ' טלקר (פורסם בנבו, 13.9.2011)). כך נקבע אף במקרה זהה לענייננו, שבו הנאשם לא קיבל זימונים שנשלחו אליו ובהם התבקש להתייצב למסור את עדותו במח"ש (פרשת קנדרו). כך נקבע גם בנסיבות דומות, שבהן הונפק על-ידי מח"ש אישור שפיטה על יסוד הנחה, בלתי מבוססת די הצורך, שלפיה זנחו הנאשמות את תלונתן (ע"פ 58750-12-15 מדינת ישראל נ' אלקובי (פורסם בנבו, 9.3.2016)). באותו עניין, נקבע כי הבדיקה שעל בית המשפט לערוך במסגרת טענה מקדמית כמו זו שלפניי מצומצמת ומתמצית בשאלה אם קיים אישור שפיטה אם לאו, שכן "כדי להגיע למסקנה באשר לתקפותו ומשמעותו של אישור השפיטה שהוצג, צריך היה בית המשפט לשמוע ראיות..." (שם). בענייננו נכונים הדברים ביתר שאת, שעה שהנאשם לא תקף את ההחלטה שהתקבלה במח"ש בהליך של ערר או בפניה לערכאות המתאימות.
9. אין ספק, כי הצדק וההגינות מחייבים לנהוג באופן זהה בתלונתו של נאשם כנגד אלימות שהופעלה כלפיו על-ידי שוטר ובתלונתו של שוטר בדבר אלימות שהופעלה כלפיו על-ידי נאשם. עם זאת, לא בכל מקרה שבו החליטה מח"ש שלא להמשיך ולחקור בתלונה שהוגשה, בעוד שכנגד אותו מלין הוגש כתב אישום, מתבקשת המסקנה כי מתקיימת אפליה פסולה. על הטוען לאפליה הנטל להצביע על שיקולים זרים שעמדו בבסיס ההחלטה שלא לחקור את תלונת הנאשם. בענייננו לא הורם הנטל להוכיח כי התנהלות הרשות מבוססת על הבחנה פסולה הנגועה בחוסר שוויוניות, עד כי ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשם עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, ומצדיק שימוש בסמכות מרחיקת הלכת של ביטול כתב האישום.
10. בשולי הדברים אעיר, כי יש לדחות את טענת התביעה שלפיה אין צורך באישור שפיטה במקרים שבהם התביעה אינה מבקשת את מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים. עיון בהנחיית פרקליט המדינה מלמד, כי כאשר מגיעה התביעה למסקנה שהאינטרס הציבורי מחייב פעולה מיידית של הגשת כתב אישום כנגד אדם ובקשה למעצרו עד תום ההליכים, עליה לפנות למח"ש בבקשה לקבל אישור בהליך מזורז. הליך זה מוסדר בסעיף 5 להנחיה והוא קובע כי פניה כזו מחייבת לתעדף את הטיפול בחומר הראיות מושא האירוע ולקבל החלטה בהליך קצר מועד ביחס לטענות האזרח נגד השוטר. עם זאת, אין בכך כדי להוביל למסקנה שאליה הגיעה התביעה. הגם שבמקרים שבהם האינטרס הציבורי מחייב בקשה למעצרו של אדם עד לתום ההליכים נדרש הליך אישור מזורז; אין בכך כדי לפטור את התביעה מהצורך בקבלת אישור שפיטה בהליך רגיל, במקרים שבהם אין מתבקש מעצר עד לתום ההליכים (ראו: סעיף 4.3 להנחיה).
11. סוף דבר, משמצאתי כי ניתן אישור שפיטה בעניינו של הנאשם – אין לי אלא לדחות את בקשת ההגנה לביטול כתב האישום. בכל הנוגע לסבירות החלטת מח"ש לגנוז את התלונה שהגיש הנאשם – פתוחה בפני ההגנה הדרך לתקוף את החלטת הרשות בערוצים המתאימים. בקשת ההגנה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק נדחית, אפוא. מובן, כי אין באמור בהחלטה זו כדי להביע עמדה אשר לתלונת הנאשם או לאישום שהוגש כנגדו. ישיבת התזכורת הקבועה בתיק ליום 24.6.2018 תיוותר על כנה.

ניתנה היום, 22.5.2018 בלשכה, ותועבר לצדדים באמצעות מזכירות בית המשפט.

                   ___________