התביעה המשטרתית נ' מוחמד עיסא ח'ליל חמאמדה

רקע וטענות הצדדים

1. ביום 11.7.2011 הורשע המבקש בהעדרו בעבירה שעניינה נהיגה ללא רישיון נהיגה. במסגרת גזר הדין, פסל בית המשפט את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים וציין כי מניין הפסילה יחל מיום מתן גזר הדין (תיק 2778/11).
2. ביום 23.4.2018 נעצר המבקש כשהוא נוהג ברכבו ורישיונו הוחרם. למחרת, כשהתייצב בתחנת המשטרה בהתאם לזימונו, נמסר לו כי הוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישה חודשים בשל הרשעתו בתיק 2778/11.
3. כעת, מונחת לפניי בקשת המבקש לחישוב תקופת פסילת רישיון הנהיגה שהוטלה עליו. לטענתו, יש למנות את תקופת הפסילה מהיום שבו הוטלה עליו, היינו, מיום מתן פסק הדין. לתמיכה בטענותיו, הפנה המבקש לפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים בעד"י 2628/12 סאמי עואודה נ' התביעה הצבאית (מיום 21.11.2012) (להלן – פרשת עואודה). התביעה המשטרתית מסרה כי היא מתנגדת לבקשה, אולם לא פירטה את הטעם להתנגדותה.

דיון והכרעה

4. סעיף 42 לצו בדבר התעבורה (יהודה והשומרון) (מס' 1310), התשנ"ב-1992, שכותרתו "פסילה וחישוב תקופתה" קובע כדלקמן:

"42. (א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי צו זה תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב) ...

(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

מניין פסילת רישיון נהיגה יחל, אפוא, ביום מתן גזר הדין, אם לא קבע בית המשפט אחרת. בענייננו, קבע בית המשפט ברחל ביתך הקטנה כי המבקש יהא פסול מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה "למשך 6 חודשים מהיום" (קרי, מיום מתן גזר הדין – 11.7.2011).

5. אמנם, הצו קובע עוד כי בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד להפקדת הרישיון בידי הרשות (סעיף 42(ג) לצו). משמעות הדבר היא כי תקופת הפסילה תחל להימנות מיום מתן גזר הדין או מיום הפקדת רישיון הנהיגה, אם הופקד במועד מאוחר יותר. דא עקא, שבענייננו הורשע המבקש בעבירה שעניינה נהיגה ללא רישיון נהיגה. המדובר, אפוא, במי שלא החזיק אותה שעה ברישיון נהיגה כלל וממילא, לא יכול היה להפקידו בידי הרשות. בנסיבות דומות, קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי כאשר מדובר במי שלא החזיק ברישיון נהיגה בעת מתן גזר הדין, מתבקשת המסקנה כי מניין תקופת הפסילה יחל ביום מתן גזר הדין (פרשת עואודה לעיל). נמצאנו למדים, אפוא, כי מקום שבו הוטל עונש פסילה מקבלת רישיון נהיגה על מי שמעולם לא החזיק רישיון כאמור, תימנה תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין או מהמועד שנקבע בו.

האם קיימת חובת הגשת תצהיר על מי שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה?

6. גם אם התנגדות המשטרה (אשר כאמור – לא פירטה את נימוקיה להתנגדות ולפיכך ניתן רק לשער) נובעת מהסברה שלפיה היה על המבקש להגיש תצהיר לאחר שנגזר עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה, שלפיו הוא איננו מחזיק ברישיון נהיגה וכי הוא מודע לעונש הפסילה שהוטל עליו – אין לה על מה לסמוך. תקנה 557 לתקנות התעבורה (יהודה והשומרון), התשנ"ב-1992, שכותרתה "רישיון שפקע תוקפו או שאבד", קובעת הסדר חלופי למי שרישיון הנהיגה שלו אבד ועל כן אינו יכול להפקידו ומורה על הגשת תצהיר חלף המצאת רישיון הנהיגה, במקרים אלה: