התבטאות בית המשפט בדבר הזדעזעותו מהמקרה - אינה מקימה עילת פסלות

           ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ט' קופלמן-פרדו) מיום 2.4.06, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 38691/04.

1.        בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (בפני השופטת ט' קופלמן-פרדו), בעקבות גירושי המערער ומשיבה 2. בפני המותב מתנהלות כעת, בין היתר, שתי תובענות: האחת, תביעת משיבה 2, שעניינה מכירת דירת בני הזוג וחלוקת תמורתה בין המשיבות ובנם של בני הזוג, על פי הסכם הגירושין (תמ"ש 24005/02). התובענה השניה היא תביעת המערער לביטול מתנה ולחילופין אכיפת ההסכם על ידי העברת כספי חלקם של הילדים, בתמורה, למערער (תמ"ש 38691/04, נשוא ערעור זה). ביום 26.2.06 הגיש המערער בקשה לפסלות בית המשפט מלשבת בדין בהליך נשוא הערעור וביתר ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים. בקשתו של המערער התבססה על הנימוקים הבאים: ביום 23.2.05 ציין בית המשפט, במסגרת הדיון בתמ"ש 24005/02, כי "מדובר בתיק מהמזעזעים שראה בית המשפט". לטענת המערער, דברים אלה מלמדים על עמדה נחרצת שיש לבית המשפט כנגדו והם מעוררים חשש אובייקטיבי כי בית המשפט גיבש דעה בסוגיות העומדות במרכז ההתדיינות בין הצדדים. מההתבטאות האמורה עולה כי בית המשפט סבור שהמערער התעלל בילדיו, ולסברה זו משמעות בתביעתו לביטול המתנה. נטען כי השימוש שנעשה על ידי הצד שכנגד בהתבטאות במסגרת ההליכים השונים בין הצדדים מעיד כי גם הם סבורים שהאמירה כוונה כנגד המערער, ויש בה כדי להעיד כי דעתו של בית המשפט נחרצת להכריע את הדין לטובתם. עילת פסלות נוספת מצא המערער בהתייחסותו של בית המשפט אל הצדדים, אשר היתה, לטענתו, מוטה לטובת הצד שכנגד. התנהלות זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בהעדר התייחסות לכתבי טענות של המערער והימנעות מקריאת חומר שהגיש, ומנגד התחשבות רבה בצד השני. בהקשר זה נטען כי שתי בקשות למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה כנגד משיבה 2 במסגרת ההליך הנוכחי לא זכו להתייחסות מצד בית המשפט. טענה נוספת היא כי בית המשפט העניק למשיבות יעוץ משפטי, בהעדר הצד שכנגד, כמו למשל הצעה לשכור שירותי עו"ד על מנת שלא תיפגענה זכויותיהן. טעם נוסף לפסלות בית המשפט מצא המערער בכך שבית המשפט קיים ביום 26.1.06 דיון בבקשת המערער לאישור הסכם גישור בנוכחות הבן ובהעדר המערער ובא כוחו (שייצג את הבן אותה עת), ובכך שבמהלך הדיון כינה בית המשפט את התנהגות המערער "נלוזה", ואת בא כוחו "עו"ד נלוז", כפי שנמסר למערער, לטענתו, על ידי משיבה 2. 

2.        בית המשפט דחה את בקשת הפסלות (החלטה מיום 2.4.06). בהחלטתו ציין בית המשפט כי הוא אינו זוכר אם אכן אמר בדיון מיום 23.2.05 את הדברים המיוחסים לו, אולם גם אם הדברים נאמרו, הרי שהם מיוחסים לעובדות ולנסיבות המיוחדות בהליכים שהתנהלו בין הצדדים כולם, ולא להתנהגות המערער דווקא. יתרה מכך, לאור המועד בו נטען שהדברים נאמרו, הרי שהמערער השתהה זמן ניכר בטרם הגיש את בקשת הפסלות, ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתו. עוד צוין, כי בית המשפט אינו אחראי לציטוטים הנאמרים על ידי מי מהצדדים בפני שופטים אחרים ולמסקנות המוסקות על ידי מי מהצדדים. בכל הנוגע לטענות בעניין הדיון מיום 26.1.06,  נקבע כי היה על המערער להגיש בקשה מתאימה או לבקש רשות ערעור על ההחלטה שניתנה, כיוון שבקשת פסלות אינה הדרך לביטול אותה החלטה. הובהר כי הדיון נקבע לבקשת המערער. זה עתר לדחיית מועד הדיון בהסכמה, אולם לא הודיע על דחיית מועד הדיון למשיבות ולבנו ואלו התייצבו לדיון במועד המקורי. בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות הדיון ציין בא כוח המערער כי הוא מכיר בטעותו ויכבד כל החלטה בעניין הוצאות שיוטלו. אשר לטענה בדבר כינוי התנהגות המערער "נלוזה" ואת בא כוחו "עו"ד נלוז", נקבע כי הדברים מעולם לא נאמרו, לא באולם בית המשפט, ולא על ידי בית המשפט. על כן, נקבע כי המערער לא הצביע על החלטה או התנהגות שיש בה כדי להצביע על קיום חשש ממשי או אפשרות ממשית של משוא פנים כלפיו.

3.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומציין כי הואיל ותמ"ש 24005/02, במסגרתו אמר בית המשפט שמדובר בתיק מזעזע, הסתיים על דרך הפשרה באותה ישיבה בה נאמרו הדברים, לא מצא המערער לנכון, בזמנו, לעתור לפסילת בית המשפט. עוד נטען כי בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות התעלם מטענות המערער בדבר יעוץ משפטי לצד שכנגד, אי מתן החלטה בבקשה למתן פסק דין וקיום דיון בנוכחות בעל דין מיוצג (הבן) ללא נוכחות בא כוחו. יתרה מכך, גם הנושאים שנדונו בהחלטה-ההתייחסות אליהם היתה חלקית ולא מספקת, מה שמגביר את החשש למשוא פנים.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי על מנת להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם)). במקרה שלפני, אין בנימוקי הבקשה או הערעור טעם כלשהו המצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. התבטאות בית המשפט בדיון מיום 23.2.2005, אפילו אתעלם מהשיהוי הרב (ראו, תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (לא פורסם)), אינה מבססת עילת פסלות. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הערה זו הופנתה, אם בכלל, לשני הצדדים ולא למערער בלבד. דווקא המבוא לערעור, בו מביא המערער פרטים המעידים, לטענתו, על התנהגותם הלא ראויה של ילדיו, יש בו כדי לחזק את המסקנה שדברי בית המשפט לא כוונו כנגד המערער לבדו, אם בכלל. אשר לטענת המערער כי בית המשפט כינה את התנהגותו "נלוזה" ואת בא כוחו "עו"ד נלוז", המערערת לא עמד בנטל ההוכחה באשר לעצם קיומן של התבטאויות אלה מצד בית המשפט (ראו, י' מרזל דיני פסלות שופט 88 (תשס"ו-2006); ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599; ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם)).

5.        טענותיו של המערער לגבי אי מתן החלטה בבקשתו למתן פסק דין בהעדר הגנה; ניהול הדיון בנוגע להסכם הגישור במעמד צד אחד; והעדר התייחסות בהחלטה בבקשת הפסלות לחלק מטענותיו, נוגעות כולן להחלטות דיוניות של בית המשפט. אפילו אתעלם מהשיהוי המונע העלאת חלק מהטענות כיום, הרי שנפסק לא פעם כי החלטות דיוניות שאינן לרוחו של מן הצדדים אינן מהוות כשלעצמן עילת פסילה, וכי הדרך הראויה לתקוף החלטות אלו היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור או ערעור - על-פי סדרי הדין (ע"א 2374/96 לופטין נ' מוניק (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן ואח' (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (מרזל לעיל, בעמ' 175; ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); ע"א 452/05 ד"ר יעקב קלו ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (לא פורסם)).

6.        לבסוף, גם טענת המערער לפיה בית המשפט מעניק סיוע משפטי לצד שכנגד אינה מקימה עילת פסלות. טבעי הוא שכאשר צד אינו מיוצג ינסה בית המשפט להסביר לו את מצבו, את משמעות תשובותיו, והדרך בה הוא מנהל את המשפט. בתחושת המערער כי בית המשפט מסייע לצד שכנגד אין די, שכן אובייקטיבית אין בפעולה זו משום חשש ממשי למשוא פנים  (מרזל לעיל, בעמ' 183-184). כאן, הביא המערער כדוגמא את המלצת בית המשפט לצד שכנגד שישכור שירותיו של עורך דין. הפניית צד שאינו מיוצג לקבלת סיוע משפטי על ידי עורך דין הינה עניין שביום יום, ואין היא מעוררת חשש ממשי כי בית המשפט נוטה לצד זה ומסייע לו לאחר שגיבש עמדה לטובתו ואין הוא פתוח עוד לשמוע את עמדת הצדדים. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי אופן ניהול ההליכים על ידי בית המשפט מצביע על קיום משוא פנים כלפיו, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (מרזל לעיל, בעמ' 114-115; ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758).

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, י"ב באלול התשס"ו (5.9.2006).

                                                                                      ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il