התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים בישראל נ' בית הכנסת הגדול בירושלים ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד כנגד המבקשים ביום 10.4.2011 (להלן – "פסק הדין").

2.המשיבה הגישה כנגד המבקשים תובענה לתשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לשנים 2008 – 2009.

3.ביום 10.4.2011 ניתן, כאמור, פסק דין כנגד המבקשים בהעדר הגנה והתייצבות, על יסוד כתב התביעה ועל פיו חוייבו בתשלום סכום התביעה למשיבה.ב

4.בעקבות כך הוגשה ביום 31.5.2011 בקשה זו לביטול פסק הדין על ידי המבקש 2 (מר ישראל ארלנגר) בשמו ובשם שאר הנתבעים.ו

5.בתצהיר התומך בבקשה שהוגש על ידי המבקש 2 נאמר כי את כתב התביעה קיבל לידיו ביום 10.3.2011 ולפיכך במועד מתן פסק הדין טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה. בכל מקרה, כתב ההגנה הוגש ביום 10.4.2011 (יום מתן פסק הדין). עוד טען, כי ביום 3.4.2011 הגיש בקשה בהסכמת המשיבה לדחיית הדיון וזאת בשל דיון שהיה קבוע לו בבית המשפט בירושלים. הבקשה נשלחה באמצעות הפקס והמבקש משוכנע היה כי הדיון יבוטל. לגופו של עניין טען המבקש 2 כי קיימות לו טענות הגנה טובות כנגד התביעה, אשר פורטו בכתב ההגנה, לפיהן הוא ויתר המבקשים אותם הוא מייצג לא מפעיל את אולם האירועים.

6.בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין טען ב"כ המשיבה כי המבקשים ידעו על הדיון ודי בעובדה זו כדי להביא לדחיית הבקשה. עוד טען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה. לאור האמור ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.ב

7.ביום 4.7.2011 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה

8.יאמר מייד, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל (בין אם הבקשה הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד ובין אם לאו) ולוא מן הטעם לפיו פסק הדין ניתן שלא כהלכה עקב חוסר סמכות מקומית.

9.ואכן, תקנה 3 (א) (11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 הדנה במקום השיפוט בכל הליך אחר קובעת כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום.

10.בענייננו, מקום מושבם של כל המבקשים הוא בירושלים ולפיכך, על פני הדברים, הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. די בכך כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין. דומה הדבר לביטול פסק דין מחובת הצדק (EX DEBITO JUSTITIAE). ואכן, כבר נאמר ע"י בית המשפט העליון כי "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה.... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק. פסק דין כזה פגום הנהו ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנוייה הזכות שלא ינתן כנגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה... " (ע"א 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחקי, פ"ד ח, 395).

11.למעלה מן הצריך לעניין אציין, כי גם אם "הפגם" של העדר חוסר סמכות מקומית לא היה קיים, עדיין סבור אני כי נסיבות המקרה מצדיקים ביטולו של פסק הדין. בהקשר זה אזכיר, כי הלכה היא שהזכות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נחשבת כיום כזכות בעלת מימד חוקתי הנגזרת מזכות הגישה לבית המשפט. מכוח זכות זו עשוי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיבים ובין מנימוקים סובייקטיביים העשויים, בראיה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד השומה בירושלים, דינים עליון; ש. לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, בעמוד 204).

12.הדבר נכון מכח קל וחומר שעה שהמבקש 2 הגיש ביום הדיון כתב הגנה מטעמו ומטעם המבקשים 3 – 6 במסגרתו הצביע על מחלוקת עובדתית לגבי זהות מפעיל אולם האירועים. באשר למבקשת 1, אזי במעמד הדיון בבקשה לביטול פסק הדין נטען, כי המבקשת היא אכן בעלת המבנה אך היא משכירה את המבנה לגוף אחר – כאשר כרגע קיימת מחלוקת מי הגוף המפעיל, אולם ברי כי קיימת מחלוקת עובדתית מיהו הגורם המפעיל את אולם האירועים כאשר שאלה עובדתית זו השנוייה במחלוקת בין הצדדים מן הראוי כי תידון בהליך משפטי ולא תגדע בטרם עת (דב"ע נה/ 3-52 כל הקריות בע"מ נ' דניאלה קדוש, פד"ע כח, 303).

13.כבר נפסק, כי מטרת ההליך השיפוטי כולו הינה – "להוציא כאור משפט". תפקידו של ההליך השיפוטי – האזרחי הפלילי והמנהלי – הינו "לחשוף את האמת, וזו המטרה האמיתית. יתרה מכך, תפקידו של השופט הוא לעשות הכול "כדי שהאמת תצא לאור" (ע"א 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי, פ"ד א, 5 ; ע"א 153/60 שפר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טו 263 ; ע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2) עמ' 516).

14.מהאמור לעיל עולה, כי אין זה צודק ונכון למנוע מהמבקשים להשמיע את דברם בתובענה דנן, כמו גם כי אי ביטול פסק הדין תפגע בזכות הגישה לערכאות של המבקשים. לפיכך, ראוי כי ינתן למבקשים הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם ולנסות להוכיחן בראיות.

15.באשר לשאלת ההוצאות, אזי ההלכה היא כי כאשר בית הדין מבטל את פסק הדין הדבר נעשה תוך פיצויי בעל דין שכנגד בהוצאות. יחד עם זאת, במקרה זה מצאתי לסטות מהכלל זאת בשים לב לכך שפסק הדין, לכאורה, פגום עקב חוסר סמכות מקומית. לפיכך, הנני סבור כי נכון יהיה ששאלת ההוצאות תתברר בעת מתן פסק הדין ובסוף ההליך.

סוף דבר

16.פסק הדין מיום 11.4.2011 מבוטל.

17.המזכירות תעביר את התיק לכב' הנשיא מ. שפיצר למתן החלטה בעניין העברת התיק לביה"ד בירושלים עקב חוסר סמכות מקומית.