השקעות אשה בדירה שקיבל הבעל בירושה

הוגש לפנינו ערעור על פסק דין של ביה"ד האיזורי בת"א ע"י האשה.

ביום ד' טבת תש"ע - 21/12/09  פסק ביה"ד הנ"ל בעניינם של הצדדים כדלהלן:

היות ובני הזוג רוצים להתגרש זה מזו [מזה עשר שנים לפחות אין ביניהם יחסי אישות], והעיכוב לגירושין נובע מפאת רצון האשה להמשיך ולהתגורר בדירה הרשומה על שם הורי הבעל אשר אותה קיבל בירושה לאחר מותה של אמו בשנת 1991, [הצדדים נישאו ב- 1985] פוסק ביה"ד כי:

א.      האשה חייבת לקבל את גיטה כתביעת הבעל.

ב.      הבעלות ב"דירה" הנזכרת הינה אך ורק של הבעל.

ג. בשאר הרכוש יתחלקו הצדדים בשוה.

עד כאן תוכן פסק הדין הנצרך לענינינו.

בכתב הערעור שהוגש לביה"ד ערערה האשה באמצעות ב"כ כדלהלן:

א.      האשה השקיעה בבית כספים רבים לשיפוצים (ריצוף בכל הבית, דלת חדשה, אמבטיה) כאשר המקור לכספים אלו מהוריה.

ב.      הבעל הבטיח שירשום מחצית מזכויות הבית על שם האשה, וכך אמר תמיד לאשה ולילדים כי הבית הינו של האשה והילדים.

ג.        לא נערך דיון הוכחות בנוגע לטענותיו של הבעל כי האשה שרכה את דרכיה עם גבר אחר, והאשה מעוניינת להוכיח את צדקת דרכה.

עד כאן תוכן כתב הערעור בקצרה.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום ט"ז כסלו תשע"א - 23/11/10 הסכימו האשה וב"כ כי על הצדדים להתגרש זמ"ז, ועיקר הדיון נסוב על נושא ה"דירה" כאשר בעיקר התמקדו בעניין השקעתה של האשה בהשבחת הדירה כנזכר לעיל בסעיף א'.

לאחר העיון נראה, כי אין לקבל את הערעור בנוגע להליך הדיון ופסק הדין של החיוב בגירושין, שהרי האשה אינה חפצה בבעל כשם שהבעל אינו חפץ בה, וממילא מתייתרת החקירה בנוגע לטענתו של הבעל כי האשה שרכה את דרכיה.

כמו כן, אין ספק כי הבעל הינו הבעלים היחידי על ה"דירה" אשר רשומה עדיין על שם הוריו, גם אם הבטיח הבעל לאשה כי יעביר את מחצית חלקו בדירה על שמה, אין זה אלא "מילי בעלמא" שהרי דיבור אינו מהוה קנין.

אולם נראה, כי יש מקום לברר את טענתה של האשה כי השקיעה כספים רבים בהשבחת הדירה, אשר על פי מה שעולה מהחומר שהובא לפנינו ומדברי ב"כ הצדדים בדיון, נושא זה לא התברר כראוי בביה"ד האיזורי.

והנה, בשו"ע חו"מ סי' שע"ה ס"ד נפסק "היורד לשדה חבירו ברשות, אפילו נטע שדה שאינה עשויה ליטע שמין לו וידו על העליונה וכו'". וע"ש סעיף ה'. על פי זה נראה בפשיטות כי אם אכן תתברר ותוכח טענתה של האשה כי השקיעה כספים רבים בהשבחת הדירה יחויב הבעל לשלם לה את הוצאותיה. אא"כ בחלוקת הרכוש שמחוץ לדירה [סעיף ג' בפסק הדין] קיבלה האשה שלא עפ"י ד"ת, וניתן לקזז את חובו של הבעל עבור הוצאתיה מהרכוש שנטלה האשה.

אולם יש מקום לדון בזה כדלהלן:

בשו"ע אהע"ז סי' פ"ח ס"ז נפסק, כי בעל שהוציא בנכסי מלוג של אשתו ואכל מהפירות  [של הוצאה זו. ח"מ וב"ש] וגרשה, מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. ואם לא אכל, ישבע כמה הוציא ויטול. עיי"ש פרטי דין זה.