השלכותיו של מחדל בחקירה על הרשעה בעבירת הריגה

השופטת  ד' ברלינר:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ח' פיזם, א' רזי ו-ש' שטמר) בו הורשע המערער בעבירת הריגה, על-פי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ונגזר עליו עונש מאסר בן עשר שנים מתוכם שמונה שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

הרקע

1.         במהלך קטטה רבת משתתפים בין שתי משפחות יריבות בכפר כיסרא, נפצע נימר שומרי (להלן: המנוח) בראשו מחפץ כבד שפגע בראשו. המנוח פונה לבית החולים רמב"ם וכעבור חודש מת מפצעיו.

            נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירת רצח על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום ביום 14/6/02 בשעה 22:00 לערך, במהלך אותה קטטה, עלה המערער לגג ביתו של אביו רשיד (להלן: הגג), והשליך משם אבנים וחפצים שונים לעבר בני משפחות שומרי ואסעד. בשלב מסוים, השליך המערער גוף חימום של דוד שמש (להלן: גוף החימום) מהגג על ראשו של המנוח, אשר עמד אותה עת מתחת לבית, בכוונה לגרום למותו. כאמור, המנוח נפצע מאותו חפץ וחודש מאוחר יותר מת מפצעיו אלו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.         על פי ממצאיו של בית משפט קמא - על גג הבית היו אנשים ובכללם המערער, המערער השתתף בזריקת האבנים במהלך הקטטה, גוף החימום נזרק על ידי בעל החולצה הלבנה, אשר זוהה על ידי העדים כמערער, וגוף החימום הוא זה אשר פגע במנוח והרגו. 

          בשל אופיו של תיק זה, אין מנוס ממתן "סקיצה" של התשתית הראייתית אליה התייחס בית משפט קמא ואשר הובילה לקביעות העובדתיות הנ"ל. זו כללה את עדויות עדי התביעה כשהכוונה בעיקר לעדי ראיה, וכן ראיות נוספות, כדלקמן:

א.   באשר לעצם הימצאותם של אנשים על הגג:

1.      כל עדי התביעה העידו על כך שהיו אנשים על גג הבית.

2.      האבנים והרימון שנזרקו במהלך הקטטה כוונו דווקא לגג. אין היגיון בכך אם לא היו עליו אנשים.

3.      הסכמתו של הסנגור באשר לנתון זה. (שבאה לידי ביטוי בסיכומיו בבית משפט קמא, ראה עמוד 32 לסיכומים).

ב.      באשר להימצאותו של המערער על הגג:

1.      עד תביעה, אדהם שומרי, אשר זיהה את המערער על הגג לפי בגדיו, וכן על דרך היקש לוגי הנשען על כך שראה את המערער קודם לכן עולה לכיוון הגג יחד עם פאדל (מי שהיה נאשם 2 וזוכה) (להלן: פאדל).

2.      עדותו של העד מערוף אסעד אשר זיהה את המערער על הגג בעודו זורק אבנים.

3.    העד אשרף אסעד שמסר כי ראה את המערער על הגג.

4.    עדותו של ג'מאל אסעד שמסר כי זיהה את המערער על הגג בעודו זורק אבנים.

5.      עדותו של נעים שומרי אשר הבחין במנוח ברגע שנפגע, הביט למעלה וראה אדם עם חולצה לבנה שעל פי מבנה גופו יכול להיות המערער. בהודעת הערעור, הפנה הסנגור לכך שככל הנראה טעה בית המשפט, באשר לזהותו של העד שאמר את הדברים והכוונה היא לסלאח שומרי. מדובר בטעות טכנית שאין לה משמעות ואין לה השלכות.

בנוסף לעדויות נלקחה בחשבון העובדה כי למערער הידע והגישה כיצד לעלות לגג, דברים בהם ראה בית המשפט משום ראשית הודאה בתמליל האזנת סתר שבוצעה לשיחה בין המערער ופאדל, והעובדה שלעדים לא היה מניע להפליל דווקא את המערער מבין יתר בני משפחתו שהשתתפו בקטטה. השופטת קמא מציינת בהכרעת הדין  כי לא נעלמה מעיניה העובדה כי המערער היה עקבי בגרסתו בבית המשפט ובשיחותיו עם המדובב בתא המעצר, ובהן התכחש להימצאותו על הגג. עדיין, הראיות דלעיל אינן מותירות מקום לספק באשר לנוכחותו שם והשתתפותו בזריקת האבנים.