השופטת ע' ארבל:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.5.2010 (כבוד השופט י' פרגו), בו נדחתה תביעת המערערים. בערעור מתעוררות שתי שאלות עיקריות. השאלה הראשונה היא האם יש להכיר במערערים כ"יחידים" או כ"בני-זוג" לצורך שיוך יחידות דיור בקיבוצם, על-פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, וזאת, בהינתן טענתם לפיה הם פרודים מנשותיהם. השאלה השניה, עניינה זכאותם של המערערים לדמי עזיבה מהקיבוץ, ובפרט, האם רשאי היה הקיבוץ לקבוע כי תיפסק צבירת דמי העזיבה לזכותם החל מתחילת שנת 2005.
רקע
2. ביום 27.2.1996 התקבלה החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 751 שכותרתה "שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים" (להלן: החלטה 751). בהחלטה 751 נקבע הסדר וולונטרי המאפשר, לראשונה, שיוך יחידות מגורים לחברי הקיבוץ, בשונה מהקיבוץ, באופן ישיר (להלן: שיוך היחידות). זאת, באמצעות החרגת שטח המגרש בו מצויה יחידת הדיור הרלוונטית מהחוזה שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) ובין הקיבוץ, וחתימה על חוזה חכירה של המגרש בין החבר ובין ממ"י (ראו בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל פיסקאות 4-2 (9.6.2011) (להלן: עניין פורום הערים העצמאיות)). בנוסף, נקבעו הוראות בעניין יישומה של החלטה 751 בהוראה מס' 53 של האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל (להלן: הוראה 53). על-פי החלטה 751 והוראה 53, היחידות ישויכו למשפחות החברות בקיבוץ, תוך הבחנה בהקשר זה בין בני-זוג ובודדים. על-מנת שקיבוץ יוכל לבצע את המהלך שתואר, עליו לשנות את תקנונו, בהתאם להחלטה של האסיפה הכללית שלו. לאחר מכן, יהא על הקיבוץ לפנות לוועדת הפרוגראמות במשרד החקלאות (להלן: ועדת הפרוגראמות), לצורך שינוי פרוגרמת היישוב. לפניה זו יש לצרף מסמכים שונים, ובכלל זה, רשימה של המשפחות החברות בקיבוץ, בחלוקה לבני-זוג ויחידים (יצוין, כי לעיתים, נעשה בהקשר זה שימוש במונח "יחידים" ולעיתים במונח "בודדים", אך משמעות הדברים זהה).
3. ביום 13.12.2002 החליטה האסיפה הכללית של קיבוץ גבעת חיים איחוד (להלן: הקיבוץ) לאמץ את החלטה 751 ולשנות את תקנון הקיבוץ כמתחייב ממנה. השינויים שנערכו בתקנון הקיבוץ אושרו על-ידי רשם האגודות השיתופיות ביום 4.7.2004. בסמוך לאחר קבלת החלטת האסיפה הכללית כאמור, פנה הקיבוץ לוועדת הפרוגראמות וצירף לפנייתו רשימה של "משפחות" החברות בקיבוץ ורשימה של "יחידים" החברים בו. ביום 1.1.2003 אישרה ועדת הפרוגראמות כי יירשמו על שם חברי הקיבוץ מספר יחידות הדיור שהתבקשו בפניית הקיבוץ. בחודש מרץ 2005, קבעה האסיפה הכללית של הקיבוץ "נהלים למימוש בית החבר" (להלן: נהלי הקיבוץ), שתכליתם להתוות את דרכי היישום של העקרונות שנקבעו בחודש דצמבר 2002 במסגרת ההחלטה בדבר אימוץ החלטה 751. בנהלים אלה פורטו, בין השאר, כללי ההתחשבנות בין הקיבוץ לבין משפחת החברים לגבי יחידת הדיור שתשויך לה. בין היתר נקבע שם כי המשפחות ששמותיהן הועברו לוועדת הפרוגראמות כאמור, ייחשבו כמי שוויתרו על זכותן להמשך צבירת דמי עזיבה החל משנת 2005. עוד יצוין, כי הליך שיוך היחידות בקיבוץ טרם הושלם.
לצורך שלמות התמונה, יוער, כי ביום 27.3.2007 התקבלה החלטת ממ"י מס' 979 אשר ביטלה את החלטה 751 (להלן: החלטה 979). עם זאת, אין בעובדה זו כדי לשנות לענייננו, משום שבנסיבות העניין, ובהתאם להוראת המעבר שבהחלטה 979, רשאי הקיבוץ להמשיך בתהליך שיוך היחידות בהתאם להחלטה 751 (ראו סעיף 5.11.1 להחלטה 979). עוד יוער, כי מאז חלו שינויים נוספים בהחלטות ממ"י. בין היתר, עודכנה החלטה 979 ביום 6.7.2008 על-ידי החלטה מס' 1155 של ממ"י (להלן: החלטה 1155). אולם, גם לפי הוראות המעבר בהחלטה זו, הקיבוץ רשאי להמשיך בתהליך השיוך לפי החלטה 751 (ראו סעיף 5.11.1 להחלטה 1155).
4. המערערים 2-1 הינם חברי הקיבוץ, הנשואים למשיבות 8-7 (בהתאמה), שאף הן חברות הקיבוץ. ברשימות שהעביר הקיבוץ לוועדת הפרוגראמות כחלק מתהליך שיוך היחידות לפי החלטה 751, צוינו שמותיהם של המערערים יחד עם שמותיהן של המשיבות 7-8, ברשימת ה"משפחות" (הרשימה המתייחסת לבני-זוג). טענתם העיקרית של המערערים היא כי היה על הקיבוץ לכלול אותם ואת המשיבות 8-7 בנפרד ברשימת ה"יחידים", ולא כפי שנעשה. זאת, משום שלטענתם, במועד הקובע לעניין שיוך היחידות, הם חיו בנפרד מנשותיהם, הגם שלא התגרשו מהן. לטענת המערערים, אילו היו מסווגים כ"יחידים" היו הם והמשיבות 8-7 זכאים ליחידת דיור נפרדת לכל אחד מהם, בעוד שהכללתם ברשימת בני-הזוג תזכה כל זוג ביחידת דיור אחת, במשותף. טענתם הנוספת של המערערים נוגעת להחלטות שקיבל הקיבוץ בעניין דמי העזיבה להם הם זכאים מהקיבוץ, ובפרט הקביעה כי דמי העזיבה יפסיקו להיצבר לזכותם החל מתחילת שנת 2005. בגין מחלוקות אלה, פנו המערערים לבית המשפט המחוזי.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטי' פרגו) דחה את תביעתם של המערערים על שני היבטיה. בפסק הדין התקבלה עמדת הקיבוץ לפיה, יש להכריע מיהם "בני-זוג" לצורך שיוך היחידות לפי מבחן הסטטוס האישי הפורמאלי של בני-הזוג, שעל-פיו, "בני-זוג" הם מי שנשואים כדין, לרבות פרודים, ואילו "יחיד" הוא רווק, גרוש או אלמן. בהתאם, נקבע כי נכון היה לסווג את המערערים ורעיותיהם כ"בני-זוג" בהקשר זה. זאת, כיוון שבמועד הקובע לעניין זה, שהוא מועד החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בעניין שיוך היחידות, שני הזוגות היו נשואים כדין. בית משפט קמא דחה את הצעת המערערים לבחון מיהם "בני-זוג" על-פי מבחן מהותי-סובייקטיבי, המתבסס על מצב היחסים בפועל בין חברי הקיבוץ ומתייחס לנתונים האישיים של כל זוג חברים. ההחלטה נומקה, בין היתר, בכך שהמבחן הפורמאלי, בשונה מהמבחן המהותי, הינו מבחן ברור, בעל קריטריונים שוויוניים, אחידים, אובייקטיביים וקלים ליישום. בנוסף, צוין כי הזכויות וההתחייבויות הנובעות מהנישואין ממשיכות להתקיים כל עוד בני-זוג נשואים, אף אם הם חיים בנפרד, וכי פרידת "בני-זוג" נשואים איננה סופית כל עוד לא התגרשו, והם יכולים בכל עת לחזור לחיות יחד, בלא כל הליך פורמאלי. לפיכך, לדברי השופט פרגו, אין זה ראוי להעשיר את "היחידה המשפחתית" של "בני-הזוג" הנשואים ביחידת דיור נוספת רק בשל היותם פרודים. זאת, במיוחד בהינתן העובדה שמדובר ביחידות שנבנו על-ידי הקיבוץ על קרקע ציבורית השייכת לממ"י. כמו כן, נדחתה הצעת ממ"י לאמץ לעניין זה את התנאים שנקבעו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון), בו הובהר באילו נסיבות יוכלו בני-זוג לבצע איזון משאבים ביניהם אף בטרם פקיעת הנישואין ביניהם. על אף האמור, ציין בית המשפט כי אין הוא שולל את האפשרות כי יהיו מקרים חריגים וברורים בהם ניתן יהיה לשייך יחידת דיור אחת לשני "יחידים" חברי הקיבוץ שבמועד הקובע גרו יחד, חיו כבני-זוג וניהלו משק בית משותף לאורך זמן. זאת, חרף העובדה שלפי הסטטוס האישי הפורמאלי שלהם, הם מהווים שני "יחידים" ולכן, לכאורה, כל אחד מהם זכאי ליחידת דיור משלו.
6. תביעת המערערים נדחתה גם בהיבטים הנוגעים לדמי העזיבה. בית משפט קמא קבע כי דמי העזיבה נצברים לטובת חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית, לרבות המערערים, עד ליום 31.12.2004. בנוסף, נפסק כי את חישוב הזכאות לדמי עזיבה יש לערוך לפי הוראות תקנון הקיבוץ, על-פי תקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות החברות), כפי שיהיו מעת לעת, וזאת, במועד מימוש שיוך היחידות. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.
טענות המערערים
7. הטענות בערעור שלפנינו נחלקות, כאמור, לשתי פלוגתאות עיקריות. הפלוגתא הראשונה, עניינה השאלה האם יש לסווג את המערערים כ"בני-זוג" או כ"יחידים" לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751. הפלוגתא השנייה, נוגעת בעיקר לשאלה האם רשאי היה הקיבוץ להפסיק את צבירת דמי העזיבה לזכות המערערים החל משנת 2005.
8. באשר לפלוגתא הראשונה: המערערים סבורים כי יש לסווגם כ"יחידים" לצורך שיוך היחידות ולהקצות להם ולמשיבות 8-7 יחידות דיור נפרדות. לשיטתם, יש לבחון מיהם "בני זוג" לעניין זה באמצעות מבחן מהותי-סובייקטיבי, שיתבסס על הנתונים האישיים של כל חבר קיבוץ ויאפשר הכרה בפרודים כ"יחידים", ולא על-פי מבחן הסטטוס האישי הפורמאלי. המערערים מסבירים כי שיוך שתי יחידות לשני פרודים אינו מהווה הפליה ביחס ליתר חברי הקיבוץ הנשואים. זאת, משום שלדעתם קיים שוני בין זוג נשוי החי יחד ובין זוג נשוי החי בנפרד, ובכל מקרה, חברי הקיבוץ נדרשים לשלם בעבור כל יחידה ובעבור הקרקע שישויכו להם. עוד טוענים המערערים כי שיוך היחידות נועד ליתן ביטחון סוציאלי לתא המשפחתי החי באותה יחידה, ותכלית זו לא תתקיים אם תשויך יחידת מגורים אחת בלבד לבני-זוג אשר אינם חיים ביחד. בנוסף, הם סבורים כי אין זה נכון שרק גירושין יכולים להביא להפרדה בזכויות הרכושיות של בני-זוג נשואים ומפנים בהקשר זה להוראות שונות בחקיקה ובפסיקה, כמו גם לניסיונות להסדיר בחקיקה את נושא הירושה בין בני-זוג החיים בנפרד. לגישת המערערים, הבחירה במבחן הסטטוס האישי הפורמאלי בהקשר זה, מנוגדת להלכה הפסוקה, לעקרונות הפרשנות המקובלים, והיא אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה וההוראות המינהליות הרלוונטיות, לרבות החלטה 751. הם מציינים כי בחקיקה ובפסיקה פורש המושג "בני-זוג" באופן מהותי המתייחס לנסיבות שונות ומשתנות, הן ביחס לפרודים והן ביחס לידועים בציבור. לטענתם, ההתייחסות לפרודים צריכה להיות קוהרנטית להתייחסות לידועים בציבור. בהקשר זה, הם מדגישים כי הקביעה בפסק הדין נשוא הערעור לפיה, במקרים מסוימים ניתן יהיה להכיר בזכויות ידועים בציבור לצורך שיוך היחידות, עומדת בסתירה לקביעותיו של בית משפט קמא ביחס לפרודים ולגבי השימוש במבחן המהותי. עוד טוענים המערערים כי החלת מבחן פורמאלי במקרה דנא תוביל לתוצאות אבסורדיות ומפלות, שכן, לפי מבחן זה, בני-זוג ידועים בציבור ייחשבו ל"יחידים" וכל אחד מבני הזוג יקבל יחידה אחת, ואילו לפרודים תוקצה יחידת דיור אחת במשותף. מעבר לכך, מבהירים המערערים כי ניתן לפתור את הקשיים שהועלו לגבי השימוש במבחן מהותי. בהתייחס לחשש מפני פירוד פיקטיבי במטרה להבטיח יחידת דיור נוספת לבני-הזוג, מציינים המערערים כי ייתכנו גם גירושין פיקטיביים וכי נטל ההוכחה במקרה של פירוד הוא כבד יותר מאשר במקרה של גירושין. בנוסף, טוענים המערערים כי למעלה ממאה קיבוצים הכירו בפרודים כ"בודדים" לעניין שיוך היחידות, וקובלים על כך שבית משפט קמא לא איפשר להם להציג ראיות בעניין זה.
המערערים טוענים כי ההחלטה העקרונית בדבר זכויות פרודים לפי החלטה 751 צריכה להתקבל על-ידי ממ"י ולחול באופן אחיד על כל הקיבוצים. לעומת זאת, לדעתם, ההחלטה האם בני-זוג מסוימים הם פרודים צריכה להתקבל על-ידי הקיבוץ, בכפוף למתן זכות טיעון ולאפשרות להביא מחלוקות בעניין להכרעה משפטית חיצונית. בהקשר זה, מלינים המערערים על הליך קבלת ההחלטות בעניין זה בקיבוץ. בין היתר, הם טוענים כי הופלו בהשוואה לחברים אחרים בקיבוץ, שלגביהם הופעל מבחן מהותי. אולם, לדבריהם, בית משפט קמא לא איפשר להם להוכיח טענותיהם אלה. מכל מקום, המערערים סבורים כי השאלה "מיהם פרודים" כלל אינה מתעוררת כאן, שכן לשיטתם, אין מחלוקת שהם היו פרודים מנשותיהם במועד הקובע לשיוך היחידות. לגישתם, מועד זה הוא יום אישור שינוי תקנון הקיבוץ על-ידי רשם האגודות השיתופיות. המערערים מתארים בהרחבה את יחסיהם עם המשיבות 8-7 וטוענים כי הם מנהלים חיים נפרדים לחלוטין מהן. בנוסף, הם מסבירים מדוע לא נקטו בהליכי גירושין ומציינים כי העובדה שהם אינם גרושים באופן פורמאלי איננה מפריעה להם בחיי היום-יום, בהיותם אנשים חילוניים.
9. באשר לפלוגתא השנייה, שעניינה זכאותם לדמי עזיבה, טענתם העיקרית של המערערים היא כי הקיבוץ לא היה רשאי להפסיק את צבירת דמי העזיבה לזכותם החל משנת 2005. בנוסף, טוענים הם כי זכויותיהם לדמי עזיבה, אותם ניתן לקזז כנגד התשלומים שיידרשו מהם על-ידי הקיבוץ במסגרת שיוך היחידות, לא חושבו כהלכה.
טענות המשיבים
10. המשיב 1, הקיבוץ, סבור כי אין מקום לשנות מקביעותיו של בית משפט קמא. לדעתו, מבחן הסטטוס האישי הפורמלי הוא המבחן הראוי לסיווג "בני-זוג" לצורך שיוך היחידות והוא עומד על הבעייתיות הקיימת במבחן מהותי, בדגש על החשש מפני פירוד פיקטיבי משיקולי תועלת, והקושי להגדיר מיהם "פרודים" ומהי פרידה. לשיטת הקיבוץ, לא ניתן להתעלם מהסטטוס האישי הפורמלי של בני-הזוג ומהזכויות וההתחייבויות ההדדיות הנובעות מהנישואין, הממשיכות להתקיים אף כשהם חיים בנפרד. הוא מדגיש כי גירושין, בשונה מפרידה, מנתקים באופן סופי את קשר הנישואין ויוצרים הפרדה רכושית בין בני-הזוג. עוד טוען הקיבוץ כי שיוך יחידת דיור לכל אחד מבני-הזוג, בעודם נשואים, יביא לכך שלכל אחד מהם למעשה יוקנו זכויות בשתי יחידות שיהוו חלק מרכושם המשותף, ובכך הם יופלו לטובה לעומת יתר חברי הקיבוץ. תוצאה זו אינה ראויה, לדעתו, בוודאי כשמדובר ביחידות דיור שנבנו על-ידי הקיבוץ על קרקע השייכת לממ"י. הקיבוץ דוחה את ההקבלה בין ידועים בציבור לפרודים ולדבריו, קיים שוני בין המקרים. בנוסף, הוא טוען כי מהחקיקה ומהחלטה 979 נלמד כי בענייננו, קיים הסדר שלילי שאינו מאפשר להחריג פרודים מגדר "בני-זוג" לפי החלטה 751. לדבריו, אף כשהמחוקק התייחס לפרודים, הנחתו היתה כי אין לאיין את מעמדם האישי של בני-הזוג כזוג נשוי, אך יש לקבוע בעניינם הסדר ספציפי לצורך מסוים. בנוסף, מצביע הקיבוץ על כך שחל שינוי בעמדתו של ממ"י במהלך ההליכים וטוען כי אין עדיפות לעמדתו של הלה בעניין זה על כל עמדה אחרת. הקיבוץ שולל את הטענה כי כל הקיבוצים בישראל, למעט הקיבוץ, מכירים בפרודים כיחידים לצורך שיוך היחידות ולדבריו, טענה זו נטענת לראשונה בערעור והיא לא הוכחה. הקיבוץ דוחה גם את טענת המערערים לפיה אין חולק כי הם והמשיבות 8-7 היו פרודים במועד הקובע, שהוא, לדעת הקיבוץ, מועד קבלת ההחלטה באסיפה הכללית בדבר שיוך היחידות. עוד טוען הקיבוץ כי אין בסיס לטענות כי המערערים הופלו ביחס לחברים אחרים בקיבוץ. לדבריו, המבחן הפורמאלי יושם באופן אחיד ושוויוני וכל חברי הקיבוץ שהיו נשואים במועד הקובע סווגו כ"בני-זוג" לעניין זה, לרבות מי שהתגרשו לאחר מכן (מה שלא עשו המערערים עד היום). לבסוף, הוא מציין כי הקיבוץ אומנם סייע למערערים בעקבות עזיבת הדירה המשותפת להם ולנשותיהם, אך לא ניתן להסיק מכך כי הוא הכיר בהם כפרודים.
11. באשר לסוגיית דמי העזיבה, עיקר טיעונו של הקיבוץ מתבסס על כך שלדבריו, ביום 1.1.2005 עברו חברי הקיבוץ למעמד של עצמאות כלכלית והפסיקו להעביר את הכנסותיהם לקיבוץ. לטענת הקיבוץ, עם המעבר לעצמאות כלכלית נשמט הרציונאל לזכאות חברי הקיבוץ להמשך צבירת דמי עזיבה, ועל כן, היא נפסקה החל ממועד זה.
12. המשיבים 3-2, ממ"י וועדת הפרוגראמות, מבקשים להתמקד בשאלה העקרונית שעניינה מעמדם של פרודים לצורך החלטה 751, והם אינם מביעים עמדה בשאלת ההכרה הספציפית במערערים כ"בני-זוג". בהקשר זה, יש לציין כי חל שינוי בעמדתם של המשיבים 3-2 במסגרת ההליכים בעניין זה. בתחילה, היתה עמדתם כי לצורך החלטה 751, יש לסווג "בני-זוג" לפי מבחן הסטטוס הפורמאלי. בסיכומיהם בפני בית משפט קמא הציגו המשיבים 3-2 עמדה שונה, לפיה יש לבחון שאלה זו על-פי התנאים שנקבעו בסעיף 5א לחוק יחסי ממון. בהליך שלפנינו, עמדתם היא כי ההכרעה בעניין זה צריכה להיעשות באמצעות מבחן מהותי המתחקה אחר מציאות החיים בפועל וכי יש לפרש את החלטה 751 באופן תכליתי, המכיר בפרודים כ"יחידים". הם טוענים כי היצמדות למבחן פורמאלי בנושא זה אינה עולה בקנה אחד עם מגמת החקיקה והפסיקה והיא עלולה לפגוע בעקרון השוויון. לדידם, לצורך שיוך היחידות אין שוני רלוונטי בין זוגות שהתגרשו באופן רשמי ובין זוגות שנפרדו לתקופת זמן משמעותית וחיים בנפרד. הם מציינים כי בחקיקה הוכר מעמדם של "פרודים" בהקשרים שונים ושוללים את הטענה כי העדר התייחסות מפורשת בחקיקה ובהוראות הרלוונטיות לפרודים בהקשר דנא, מלמדת על הסדר שלילי בנושא. בנוסף, חולקים המערערים על הטענות בדבר המשמעויות הנגזרות מהסטטוס הפורמאלי של הנישואין לגבי זכויותיהם של בני-הזוג. לטענתם, ניתן ליצור הפרדה רכושית עוד לפני הגירושין, וכן הם מזכירים כי נעשים מהלכים לתיקון החקיקה הנוגעת להסדרי הירושה בין בני-זוג החיים בנפרד. המשיבים 3-2 מבהירים כי החשש לניצול לרעה בהקשר זה יתקיים גם אם ייעשה שימוש במבחן הפורמאלי. לשיטתם, דרושים קריטריונים ברורים להכרה ב"פרודים" גם לפי מבחן מהותי. הם מבהירים כי בני-זוג פרודים מהווים למעשה "תמונת ראי" לידועים בציבור, וכי אמות המידה להכרה בפרודים הן התנאים ההופכיים להכרה בידועים בציבור. לדבריהם, בשני המקרים מדובר בהכרה במעמד אישי הנוצר כתוצאה מדרך חייהם של בני הזוג בפועל ואין הצדקה לאבחן בין ידועים בציבור לבין פרודים בעניין זה. לפיכך, לדעתם, הקביעה בפסק הדין מושא הערעור, כי במקרים מסוימים ניתן יהיה להכיר בידועים בציבור כ"בני-זוג" לצורך שיוך היחידות תוך שימוש במבחן מהותי, אך אין להשתמש במבחן זה לגבי פרודים, איננה סבירה. לבסוף, באשר למועד הקובע לבחינת הזכאות לשיוך יחידות לפי החלטה 751, מציינים המשיבים 3-2 כי לרוב מועד זה הוא מועד החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בדבר שינוי מבנה הקיבוץ.