השבת מחשבים שנתפסו לצרכי חקירה

בפניי בקשת המבקש לקבל בחזקה מחשבים וחומר מחשב שנתפס ממנו. באשר לציוד אחר, מסכימה המשטרה כי יש להשיבו.

הרקע לדברים:

המבקש, יחד עם אחרים, מפיץ באינטרנט, בעיקר בפייסבוק, דברי גינוי לשוטרים ולמשטרה בכללה, כאשר בכלל זה הפצת תמונות של שוטרים מסוימים הנקובים בשמותיהם בצירוף תצלומים. אפשר, כי מעשים אלו מהווים איום על אותם שוטרים. אפשר גם, שמעשים אלו עלולים לפגוע ביכולת השוטרים הנ"ל ושוטרים אחרים למלא תפקידם. עם זאת, עיון מעמיק בחומר שבפניי מעלה כי לא מדובר בהסתה לפגיעה פיסית בשוטרים או במשפחותיהם אלא באופן מפורש מדובר בקריאה ל"פעולות אזרחיות נגד משטרת ישראל".

מצבו של עובד הציבור בנסיבות שכאלו איננו קל. עם זאת, כפי שכבר נפסק בהלכת אונגרפלד, על הרשויות להלך על התפר הדק שבין הצורך לשמור על השירות הציבורי ויכולתו למלא את תפקידו לבין חופש הביטוי ובכלל זה חופש הביקורת של האזרח על שירות זה.

בתי המשפט דנים במקרים החמורים, שבהם מדובר באמירות קשות ונוקבות, ובוודאי גם שקריות בחלקן אם לא ברובן, המופנות כלפי עובדי ציבור. מקרים אלו הם אלה שבהם יש להתוות את הקו בין ביטוי מותר לבין ביטוי שמשמעו עבירה.

במקרה שלפניי, כלל לא ברור כי המבקש חצה קו זה. אמירותיו – הכתובות – מקוממות, קשות ובוטות, אך קשה לראות בהן פגיעה ממשית ביכולת השירות הציבורי ובכלל זה המשטרה למלא תפקידו.

מכל מקום, ענייני עתה איננו בקביעה האם עבר המבקש עבירה, אם לאו. ענייני בשאלה האם מוצדקת תפיסת המחשבים והחומר שבהם, והאם מוצדק להתיר המשך ההחזקה.

גם אם תפיסת המחשבים היתה מוצדקת, ואינני קובע כך או אחרת, דומה כי המשך ההחזקה איננו נדרש. מדובר בעבירות, המתבצעות על דרך התגלותן החיצונית בפרסום. כך לגבי איומים, כך לגבי העלבת עובד ציבור וכך גם לגבי חשש לשיבוש מהלכי חקירה בנסיבות דנן.

כיוון שכך, תפיסתו של מחשב שבו המבקש מפקיד [ככל אחד מאיתנו] את צפונותיו ומחשבותיו, והמשך ההחזקה במחשב כזה, פוגעים בצורה בלתי מידתית בחירות הביטוי והמחשבה, ומסכנים גם את חופש ההפגנה ואת חופש הביקורת.