בפני תביעה כספית ע"ס 441,598 ש"ח בעילת השבה.
רקע עובדתי והשתלשלות עניינים
1. התובע והנתבעת הינם אחים, ילדיה של המנוחה הגב' ח.ב.נ. ז"ל (להלן: "המנוחה") ילידת שנת ****, אשר נפטרה לבית עולמה ביום ****
מלבד התובע והנתבעת, למנוחה היו חמישה ילדים נוספים.
המנוחה התגוררה בדירה ברח' ****** (להלן: "
הדירה") מאז עלייתה ארצה ועד פטירתה. יחד עמה התגורר בדירה בעלה - אביהם של הצדדים - אשר נפטר בשנת 1977. בדירה התגוררה גם הנתבעת, אשר אף לאחר שנישאה המשיכה להתגורר בדירה עם הוריה, ועם בעלה וילדיהם.
2. ביום 14/7/96 חתמה המנוחה על הסכם לרכישת הדירה מחברת עמיגור ניהול נכסים בע"מ (להלן: "
עמיגור"). הדירה נרכשה תמורת סך של 149,225 ש"ח, כשבעת רכישת הדירה ניתנה למנוחה הנחה בסך 30,000 ש"ח ממחיר הדירה. הנחה זו הייתה מותנית בכך שהמנוחה ו/או יורשיה לא יעבירו הזכויות בדירה לאחר.
יצוין כי לרכישת הדירה קדמה תביעת פינוי של חברת עמיגור נגד המנוחה. התביעה, על סך 18,500 ש"ח, הוגשה ביום 14.9.1995, בגין אי תשלום שכר דירה משך שנים. התובע פעל להסדרת החוב של המנוחה בחברת עמיגור, ובהמשך לרכישת הזכויות בדירה בחברת עמיגור.
3. ביום 7/8/96 חתמה המנוחה על צוואה, בה הורישה את כל רכושה, לרבות הדירה, לתובע. היא ציינה בצוואה כי עשתה כן "מאחר ובני משה בן נעים מטפל בי במסירות ודואג לכל מחסורי ואף שילם מכספו את התמורה המלאה שנדרשה כדי לרכוש את דירתי ב****...(להלן: "
הצוואה הראשונה").
ביום ****, לאחר עריכת הצוואה הראשונה, חתמה המנוחה על תצהיר, בו היא נותנת במתנה את הדירה לתובע, ומצהירה כי היא מוותרת על זכותה לחזור בה מהמתנה, אלא אם כן הנתבע יבקש לפנותה מהדירה.
באותו מעמד חתמה המנוחה על מסמכים נוספים של העברת זכויות, לצורך העברה ללא תמורה של הדירה לטובת התובע, לרבות ייפוי כח בלתי חוזר לטובת התובע.
ביום **** חתמה המנוחה על מכתב (מכתב מודפס ועל גביו חתימת המנוחה בטביעת אצבע), המופנה לחב' עמיגור. במכתב נאמר כי התובע החתים אותה על מסמכים, אשר התברר לה מאוחר יותר כי הינם לצורך העברת הזכויות בדירה לתובע וכי היא מודיעה על ביטול המסמכים ומבקשת שלא לבצע כל פעולה בקשר להעברת הזכויות בדירה.
ביום **** ערכה המנוחה צוואה חדשה, המבטלת את הצוואה הקודמת. בצוואה זו הורישה המנוחה את הדירה לנתבעת (להלן: "
הצוואה השנייה").
ביום **** נתן הרשם לענייני ירושה צו קיום צוואה ביחס לצוואה השנייה.
4. הנתבעת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטול העברת זכויות בדירה ע"ש הנתבע ולמימוש הצוואה עפ"י צו קיום הצוואה (ת"ע 1450/04).
ביום 6.5.2008 ניתן פסק דין בתיק ת"ע 1450/04 ע"י כב' השופט טפרברג. בפסק הדין התקבלה תביעתה של הנתבעת ונפסק כי העברת הזכויות בדירה מהמנוחה לתובע מבוטלת, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
בית המשפט קבע כי ממכלול הראיות אשר הובאו לפניו עולה כי רצונה של המנוחה היה כי הבית יעבור לנתבעת לאחר מותה.
בית המשפט פסק כי לא ניתן להצביע על קיומה של גמירות דעת וכוונה של המנוחה להתקשר בחוזה המתנה לטובת התובע, כאשר המנוחה הייתה כבדת רואי, לא ידעה קרוא וכתוב ולא שלטה בשפה העברית, ואף ספק באם הוסבר לה על מה היא חותמת.
בית המשפט הוסיף וקבע, על סמך העדויות שהובאו לפניו, כי התובע השרה אווירת יראה בבית והמנוחה ככל הנראה חששה מפניו ועשתה כל שנתבקשה על ידו, גם מבלי להבין על מה היא הוחתמה בדיוק. התובע הטעה את המנוחה והונה אותה לחשוב כי היא חותמת על מסמכים להעברת הזכויות מעמיגור על שמה.
בשולי פסק הדין דחה בית המשפט את טענת התובע כי הדירה נרכשה מכספו, מנימוק כי הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים, לאחר שהתובע הבין את המצב המשפטי הקשה אליו נקלע בעקבות הראיות שהובאו בפני בית המשפט.
