הרשקוביץ נ' גבאי

פסק דין

1. בין התובע ובין הנתבעת נערך ביום 26.5.2011 חוזה מכר לפיו מכרה הנתבעת לתובע ולרעייתו (שניהם ייקראו להלן ביחד:"בני הזוג") דירה בהתאם לתנאי המכר הרשומים בחוזה הנ"ל, אשר הוגש לבית המשפט וסומן ת/1.

לטענת התובע, היה על הנתבעת למסור הדירה ביום 1.10.11 שעה 10.00 ובפועל נמסרה הדירה ביום 6.10.11 בשעה 21.00 ולכן סבור התובע, שעל הנתבעת לשלם לו סך של 300 ₪ עבור כל יום של איחור.

עוד מלין התובע על כך, שהייתה נזילה מצינור מים של הדוד, שהיה עליו לתקנה ושילם עבור התיקון 1,000 ₪ - כפי שעולה מהחשבונית שצרף התובע לכתב התביעה.

כתוצאה ממסירת הדירה בשעה 21.00 נאלץ התובע לשלם עוד כסף עבור ההובלה.

כמו כן, מלין התובע על אינטרקום ומצלמות לא עובדים וחלק ניכר נעקרו מתוך הבית. כמו כן, המטבח לא היה תקין, מגירות לא נפתחות, צירים שבורים, טלסקופים לא עובדים וארון קומה 3 באמבטיה וכן מראה נלקחה על ידי הנתבעת בשווי 800 ₪.

על כל הנטען הנ"ל, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 32,700 ₪.

2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע, בהיותה תביעה שקרית, כאשר מטרתו של התובע היא עשיית עושר ולא במשפט ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א. בני הזוג עשו כל מאמץ לבטל החוזה, אך ניסיון הביטול לא צלח ולכן הם מנסים להוציא מהנתבעת כספים שלא כדין.

מסירת הדירה בוצעה על פי הוראות החוזה ובתאום מלא עם בני הזוג ובעת מסירת הדירה, היא נבדקה על ידי בני הזוג ונמצאה תקינה ולא הייתה כל נזילה וכל מתקני הבית נמסרו תקינים ואף בוצע פרוטוקול מסירה. מערכת האינטרקום והמצלמה לא היו אמורים להימסר לבני הזוג ולנתבעת הייתה הזכות להעביר המערכת לביתה החדש.

ב. מזגן, שהיה אמור להיות של הנתבעת, נשאר בדירה כאות של רצון טוב. כמו כן, סוכם עם בני הזוג ששני ארונות אשר היו מפורקים בחצר הבית יילקחו על ידי הנתבעת, אך התברר לנתבעת שבני הזוג זרקו הארונות. באשר לארונות המטבח, הם נמסרו לבני הזוג, כפי שהיו ביום המסירה ובאמבטיה כלל לא היה ארון, אלא שידת אמבטיה ניידת שנלקחה על ידי הנתבעת וכן מראה שהייתה על הקיר.

3. בטרם אתייחס לגופה של תביעת התובע ולהגנת הנתבעת, יש בדעתי לציין העובדות הבאות:

א. מעניין לציין, שרוכשי הדירה היו התובע ורעייתו הגב' פנינה הרשקוביץ (להלן:"גב' הרשקוביץ"), אך את התביעה העדיף להגיש רק התובע מבלי לצרף את גב' הרשקוביץ כתובעת נוספת – אם כי בדיון שנערך בבית המשפט, העדיף התובע שגב' הרשקוביץ תדבר בשמו והוא רק הוסיף משלו בסוף הדיון.

ב.א) גם אם אקבל את טענות התובע בקשר לתיקונים שביצע בדירה לאחר קבלתה- גם אז לא ברור ולא מוסבר בכתב התביעה, כיצד הגיע התובע לסכום תביעה של 32,700 ₪.

חיבור החשבוניות שצרף התובע לכתב התביעה – יחד עם האיחור של6 ימים לפי 300 ₪ ליום- נותן סיכום של 6,200 ₪ ולמרות זאת, תבע התובע סכום מוגזם, מופרז ומנופח בלתי מוסבר וכמובן בלתי מוכח של 32,700 ₪.

ב) אפשר להבין את התובע, שרצה להגיע לסכום המכסימלי שבסמכות בית משפט זה, אך עצם "העלאת" הסכום, רק משום שזאת תקרת הסמכות העניינית של בית משפט זה, מוכיח על מגמתיות התביעה כולה, לקבל ללא כל הצדקה סכומים מהנתבעת.

התובע אף לא טרח לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסכום של 32,700 ₪.

ג. תובע המגיש תביעה לבית המשפט – והגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות אינה יוצאת דופן בעניין זה- חייב להוכיח את העובדות וכן את הסעד המבוקש ואין תובע יכול לנקוב בסכום סתמי, בלתי מוסבר ובלתי מוכח.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לגופו של עניין, יחד עם המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולאחר שעיינתי גם בחוזה המכר שהוגש לבית המשפט (ת/1) הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) אני מקבל את טענת התובע, המתייחס לאיחור במסירת הדירה. מסעיף 6.1 לחוזה הנ"ל עולה, שהיה על הנתבעת למסור הדירה ביום 1.10.11 ואין חולק בין הצדדים, שהדירה לא נמסרה ביום זה אלא ביום 6.10.11. כמו כן, נטען על ידי התובע, שעל פי הוראות החוזה, היה על הנתבעת למסור הדירה בשעה 10.00 ואילו הדירה נמסרה בפועל בשעה 21.00.