אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעת תלמיד ישיבת הרב עמוס גואטה בנתניה ברצח בכוונה תחילה של חברו לספסל הלימודים

הרשעת תלמיד ישיבת הרב עמוס גואטה בנתניה ברצח בכוונה תחילה של חברו לספסל הלימודים

תאריך פרסום : 17/04/2011 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי מרכז
3192-10-09
17/04/2011
בפני השופט:
1. מנחם פינקלשטיין [אב"ד]
2. ליאורה ברודי
3. פרופ' עופר גרוסקופף


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד קרן בר מנחם
הנתבע:
יצחק חנוכה מאור (עציר)
עו"ד צדוק חוגי
עו"ד רן עטיה
הכרעת דין

השופט פרופ' עופר גרוסקופף

כללי

  1. נגד הנאשם, מר יצחק חנוכה מאור (להלן: " חנוכה" או " הנאשם"), ונגד נאשם נוסף, מר אבי בן-יוסף בנאיים (להלן: " בנאיים"), הוגש ביום 7.10.2009 כתב אישום בגין עבירה של רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300(א)(2) בתוספת סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). כתב האישום ייחס לבנאיים ולחנוכה אחריות לרציחתו ביום 9.9.2009, בצוותא חדא, של המנוח, מר דוד מנישרוב ז"ל (להלן: " המנוח מנישרוב" או " המנוח"). במהלך הדיונים לפנינו התקבלה חוות דעת רפואית לפיה בנאיים אינו כשיר בשלב זה לעמוד לדין, ובעקבות זאת הופסקו ההליכים כנגדו.  הכרעת דין זו עוסקת משום כך בעניינו של הנאשם חנוכה בלבד.

כתב האישום

  1. על פי הנטען בכתב האישום, בנאיים, חנוכה והמנוח למדו והתגוררו בתקופה הרלוואנטית בישיבת הרב עמוס גואטה בנתניה (להלן: " הישיבה"). הישיבה מנוהלת על ידי עמוס גואטה (להלן: " הרב עמוס" או " רב הישיבה") ועל ידי בנו, מר משה גואטה (להלן: " משה" או " בן הרב").
  1. באחד הימים פרץ סכסוך בין משה, בן הרב, לבין המנוח מנישרוב. הרקע לסכסוך היה הכנסת מכשיר טלוויזיה על ידי המנוח למתחם הישיבה, דבר שלא הלם, לדעת משה, את ערכי הישיבה. במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 8.9.2009, שבר משה את הטלוויזיה שבחדרו של המנוח. בעקבות זאת דרש המנוח ממשה לפצותו בגין הנזק שגרם למכשיר הטלוויזיה, ואילו משה האשים את המנוח בכך שהוא מבזה את אביו, רב הישיבה.
  1. הסכסוך בין בן הרב למנוח נודע לבנאיים ולנאשם חנוכה. על רקע זה תקף בנאיים את המנוח מנישרוב ביום 8.9.2009, וחנק אותו בידיו עד שהמנוח השמיע קולות חנק. המנוח, אשר חשש מבנאיים, ברח ממנו תוך שהוא מגדף אותו. במהלך מנוסתו זרק המנוח אבן לעבר בנאיים, וזו פגעה בבנאיים מעל עינו השמאלית (בגבתו), וגרמה לו לחתך מדמם. בתגובה, נטל בנאיים סכין והחל לרדוף אחרי המנוח עד לרחבת הכורכר שמאחורי הישיבה במטרה לדוקרו. מספר בני ישיבה שנכחו במקום, בהם הנאשם חנוכה, עצרו את בנאיים, נטלו מידיו את הסכין והציעו לו לשוב לישיבה. בנאיים נעתר להם, ושב לישיבה, שם חבשו חבריו, בהם הנאשם חנוכה, את החתך שמעל עינו השמאלית. המנוח נמלט בינתיים מן המקום , ולא חזר אל הישיבה (להלן: " אירוע הקטטה").
  1. ביום שלמחרת אירוע הקטטה, ה- 9.9.2009, לערך בשעה 4:15 לפנות בוקר, יצאו בנאיים והנאשם מהישיבה, כשהם חמושים בסכין או בסכינים. השניים הצליחו לאתר את המנוח מנישרוב בחורשה המצויה בקרבת הישיבה, בסמוך לבית שברחוב פרופסור שור 5 נתניה. המנוח ניסה להימלט, אך בנאיים וחנוכה הפילו אותו לקרקע, ובעודו שכוב גמלה בליבם ההחלטה להמיתו. הם הכו את המנוח השכוב נמרצות, דקרו אותו עשרות פעמים בכל אברי גופו וגרמו לו 39 דקירות ו-51 חתכים, תוך שהם צועקים לעברו שלא יעלוב ברב עמוס. הנאשם ובנאיים לא שעו לתחנוניו של המנוח, ולא חדלו ממעשיהם, אלא לאחר ששכנים הגרים בסמיכות למקום צעקו לעברם כי הזמינו משטרה (להלן: " אירוע הרצח"). 
  1. המנוח פונה מחוסר הכרה ובמצב אנוש לבית-החולים "לניאדו" בנתניה. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן כתוצאה מאיבוד דם, מהלם ומהפציעות שנגרמו לו כתוצאה מהתקיפה.
  1. המאשימה טענה בכתב האישום כי במעשים המתוארים לעיל גרמו בנאיים וחנוכה, בצוותא חדא ובכוונת תחילה, למותו של המנוח, דוד מנישרוב, מבלי שקדמה לכך התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכלו לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיהם, ולאחר שהכינו עצמם להמיתו באמצעות מכשיר שבו המיתו אותו. לאור זאת ביקשה להרשיע הן את בנאיים והן את חנוכה בעבירה של רצח בכוונה תחילה.

התנהלות התיק

  1. כתב האישום הוגש כאמור ביום 7.10.2009, כחודש לאחר אירוע הרצח, והתייחס לשני נאשמים: בנאיים וחנוכה.
  1. תגובת הנאשם חנוכה לכתב האישום נמסרה ביום 17.12.2009. הנאשם הצהיר כי הוא מבין את כתב האישום אך כופר במיוחס לו.

לעניין אירוע הקטטה, טען חנוכה כי לא השתתף ולא ראה את הקטטה. עם זאת הודה שהיה בין אלה שהושיטו עזרה לפצוע אשר נפגע מאבן (בלי שנקב בשמו של בנאיים). חנוכה גם כפר בכך שהוא היה בין אלה שהוציאו מידיו של בנאיים את הסכין, והציעו לו לשוב לישיבה (פרוטוקול 17.12.2009, בעמ' 5, שורות 2 - 7).

לעניין אירוע הרצח, טען חנוכה כי לא היה לו סכסוך עם המנוח מנישרוב, וכי באותה אשמורת בוקר בה אירע הרצח ישן בישיבה, או לחילופין קם לנטילת ידיים (פרוטוקול 17.12.2009, בעמ' 4, שורות 25 - 26).

  1. הנאשם האחר, בנאיים, כפר אף הוא במיוחס לו בכתב האישום. מעבר לכך, התעורר, כבר מתחילת הדיון, ספק בשאלת כשירותו הנפשית של בנאיים לעמוד לדין. בחוות הדעת הראשונות שניתנו בעניין כשירותו הנפשית של בנאיים, נקבע כי אין מניעה להעמידו לדין. אלא שבחוות דעת מאוחרת יותר, שניתנה בעניינו ביום 7.6.2010 ע"י ד"ר אלטמרק מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש לב-השרון, נקבע כי נכון למועד מתן חוות הדעת,  בנאיים אינו כשיר (דיונית) לעמוד לדין. לנוכח חוות דעת זו הורינו ביום 8.6.2010 על הפסקת הליכים נגדו ועל אשפזו בבית חולים לחולי נפש מכוח סעיף 15(א) לחוק בטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1971. כן הורינו על המשך ההליכים נגד הנאשם חנוכה, כנאשם יחיד בתיק זה.
  1. יצוין כי חוות הדעת הרפואית שהביאה להפסקת ההליכים בעניינו של בנאיים, לא הסתייגה מחוות דעת קודמות, אשר קבעו כי בנאיים עומד במבחני הכשירות המהותית לעניין הבנת טיב מעשיו במועד ביצוע העבירה. לאור זאת, ייתכן שביום מן הימים יחודשו ההליכים המשפטיים כנגד בנאיים בקשר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום. על רקע זה, ומאחר ובמספר עניינים לא ראינו מנוס מלהידרש לשאלות הנוגעות למעורבותו של בנאיים באירועים בהם עוסק כתב האישום, אנו מוצאים לנכון להדגיש כי ההכרעות העובדתיות והמשפטיות שלהלן, ככל שהן מתייחסות למעורבותו של בנאיים, נעשות לצורך בחינת האישום המיוחס לחנוכה בלבד. יובן איפוא כי הכרעת דין זו אינה מתייחסת לאישום כנגד בנאיים, ואין בהן כדי לחרוץ את דינו לשבט או לחסד.
  1. לאחר הפסקת ההליכים בעניינו של בנאיים, החלה שמיעת פרשת התביעה בעניינו של הנאשם חנוכה. שמיעת פרשת התביעה הסתיימה בחודש ספטמבר 2010, ושמיעת פרשת ההגנה, אשר כללה את עדות הנאשם, הסתיימה ביום 7.10.2010. הצדדים הגישו סיכומים מפורטים בכתב, וכן ניתנה להם הזדמנות ביום 14.2.2011 להשמיע סיכומים בעל פה. בנוסף אפשרנו לצדדים להגיש השלמת טיעון בשני עניינים לאחר הגשת הסיכומים (האחד הוא עניין טביעת הנעל אליו נתייחס בפסקאות 45 ו- 80 - 83 להלן, והשני הוא פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 10365/08 אלעיסיווי נ' מדינת ישראל, אשר ניתן ביום 7.3.2011).
  1. להלן נבהיר מהי יריעת המחלוקת שבה אנו נדרשים להכריע בתיק זה, ולאורה נסקור את פרשת התביעה ואת פרשת ההגנה, ונציג בתמצית את טענות הצדדים. לאחר הנחת הנדבכים הללו, נפרט את הטעמים להכרעת הדין, לאור הראיות, העדויות והטיעונים שהוצגו לפנינו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ