השופט ר' בן-יוסף:
פתח דבר ועיקרי כתב האישום:
ביום 03.08.13, בסמוך לשעה 11:00, גילה תושב תל-אביב ליד גשר, קרוב לתחנת רכבת ההגנה בעיר, בתוך מזוודה שחורה, גופת אישה. הגופה התגלתה כשהיא חסרת ראש, רגליים וכפות ידיים, לאחר שהללו בותרו מן הגופה.
בהמשכו של אותו יום התגלו בפחי אשפה בסביבה הקרובה בתוך שקיות, תיקים ופרטי לבוש שונים חלקי הגופה המבותרים האחרים, למעט הראש שלא אותר עד היום.
שמה של המנוחה ופרטיה נמצאו במזוודה בה התגלתה הגופה (עדות סנ"צ דוד ניסים, עמ' 110 ש' 3 לפרוט') ובעקבות כך העלתה חקירת המשטרה, כי היא גופתה של המנוחה א. ד. (להלן: "המנוחה"), אם לבת ואלמנה, אזרחית רומניה אשר עבדה כעובדת זרה בישראל החל מיום 09.09.09.
החקירה הובילה אל בן זוגה בארץ של המנוחה, הוא הנאשם, אף הוא עובד זר, אזרח טורקיה.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה על-פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
הנאשם, כך כתב האישום, הגיע ארצה בינואר 2012 ועבד בעבודות בניה. בטורקיה נשארו אשתו ושני ילדיו. במהלך עבודתו בארץ הכיר הנאשם את המנוחה שהגיעה לישראל לעבוד בעבודות סיעוד עם קשישים והחל מיום 15.08.12 נהגו השניים להיפגש בסופי שבוע ושהו בדירה, אותה שכר הנאשם ברחוב השיטה 9 בתל-אביב (להלן: "הדירה").
ביום 03.08.13 חזרו בני הזוג לדירה מבילוי משותף במועדון בתל-אביב. בין השניים פרץ ויכוח על רקע דרישתו של הנאשם, כי המנוחה תשתתף עמו בתשלום שכר הדירה ועל רקע זה גמלה בלבו ההחלטה לגרום למות המנוחה.
במסגרת החלטתו לגרום למות המנוחה, תקף אותה הנאשם בכך ש"הכה בראשה ו/או בצווארה בדרך שאינה נהירה עד סופה למאשימה" (מכתב האישום), וכתוצאה מהתקיפה, נחבלה המנוחה בראשה ומצאה את מותה.
לאחר מות המנוחה ביתר הנאשם את גופתה מתוך כוונה להעלים מעיני המשטרה את מעשה הרצח ואת זהות המנוחה ובכוונה להכשיל הליך שיפוטי. הנאשם ביתר את הראש והצוואר, את כפות הידיים ואת רגלי המנוחה והפרידם מגופה, הניח את חלקי הגופה בתיקים ושקיות ופיזר את חלקי הגופה בין השעות 10:34 ו-11:57 באזור דרך ההגנה בתל-אביב ובמקומות סמוכים.
מיד לאחר מעשה הרצח גנב הנאשם את תכשיטי המנוחה. בשעה 18:00 לערך ביום 03.08.13 חזר הנאשם למקום עבודתו ולמחרת פעל לקראת עזיבתו את הארץ, עד שנעצר ביום 06.08.13 בסמוך לשעה 21:30 בדרכו לשדה התעופה.
תשובת הנאשם לכתב האישום:
בתשובת סנגורו של הנאשם לכתב האישום בישיבת בית המשפט מיום 21.01.14, הודה הוא בשם הנאשם במרב המעשים והעובדות המיוחסים לנאשם, למעט בפרטים עובדתיים שאינם משמעותיים, כמועד הגעתם שלו ושל המנוחה לישראל. את שכר הדירה, כך הדגיש, שילם לבעל הבית, הנאשם.
אכן, כך ההגנה, בליל האירוע חזרו השניים מבילוי והתנהל ביניהם ויכוח בשל דרישת הנאשם כי המנוחה תשתתף בתשלום שכר הדירה. כן הודה הנאשם כי הרג את המנוחה במהלך ויכוח ומאבק ביניהם ובנוסף ביתר את גופתה של המנוחה לאחר מותה ועשה כן, בשל היותו במצב של אובדן עשתונות, אובדן הכרה, הלם ופחד. אין הוא זוכר את שלב ביתור הגופה ואף את פיזור החלקים שבותרו, אבל הוא מודה שכך עשה.
באשר לתכשיטים, אכן נטלם, אך עשה כן כדין בשל כך שהם רכושו, ואכן, כך בתשובה לכתב האישום, הזמין כרטיס טיסה לשוב לארצו, בשל היותו שרוי בפחד ובהלם ובשל היותו בארץ זרה לו.
עם זאת, הנאשם אינו מודה במחשבה הפלילית בה הוא מואשם בכתב האישום. בנוסף הוא טוען להשתכללותו של סייג ההגנה העצמית, בעניינו. לגרסתו של הנאשם מותה של המנוחה נגרם עת "המנוחה תקפה את הנאשם בברוטאליות בעקבות אותו ויכוח .... היא לקחה פטיש והכתה אותו פטיש באצבע. לאחר מכן הנאשם לקח מידה את הפטיש, כאשר הפטיש מופנה כלפי הרצפה. המנוחה הייתה בהתקף טירוף, נטלה סכין ארוכה, גדולה, וניסתה לדקור את הנאשם. הנאשם לא יכול היה להימלט, מדובר בדירה קטנה, הדלת הייתה סגורה. בתגובה לתקיפה בסכין, הנאשם ניסה לתת לה מכה עם הפטיש שהחזיק בכתפה. למעשה, המטרה הייתה שהיא תזרוק מידה את הסכין שבה ניסתה לדקור אותו. לרוע מזלו, המנוחה התכופפה, הפטיש פגע לה בראש. בעקבות אותה פגיעה, כאמור, הדירה מאוד קטנה, המנוחה נפלה על האסלה בשירותים. הנאשם שמע איזה שהוא "קליק" או משהו כזה, יכול להיות שמדובר פה בשבירה של המפרקת, לאחר זמן הוא הבין שהיא מתה. לטענתו, הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית, כאמור בתיאור" (עמ' 13 סיפא, 14 רישא לפרוטוקול).
באשר לסיבת המוות, הכחיש הנאשם את הנטען בכתב האישום מחוסר ידיעה. לטענת ההגנה, אין קביעה של פתולוג בעניין ואפשר שהמנוחה מצאה את מותה כתוצאה ממכת הפטיש, אך ייתכן שנפילתה על האסלה גרמה למוות.