הרשעתם של יניב זגורי, יוסי בוחבוט ואחרים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועוד

השופטת ש.דברת:

מבוא

1.                    כתב האישום מייחס לנאשמים חברות בארגון פשיעה בראשו עומד הנאשם 1 וביצוע כל העבירות, במסגרת ארגון פשיעה,  עבירה לפי ס' 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

אישום ראשון   - מייחס לנאשמים 1, יניב זגורי, (להלן - "זגורי"), ו - 2, יוסי בוחבוט (להלן - "בוחבוט"), זריקת רימון רסס לביתו של העיתונאי, חלפון ארצי, ממנו נהרג כלבו ונגרם נזק רב למבנה.

אישום שני -      מייחס לנאשמים 1 ו - 3, מאור אלמקייס, (להלן - " מאור") , הנחת רימון בפתח ביתו של קצין שב"ס, אמיל צאלח, וריסוס כתובת אזהרה בקיר הסמוך לביתו.

אישום שלישי - מייחס לנאשמים 4,1 - מרדכי ממן (להלן - " ממן") ו- 5, אבנר חנוכוב, (להלן - " חנוכוב"), הצתת פיצוציית הבון בון בבאר שבע.

אישום רביעי -   מייחס לנאשמים 4,1 ו-5 הצתת משרדו של עו"ד איתי יצחק בבאר שבע.

אישום חמישי -  מייחס לנאשמים 1 ו - 4 הצתת רכבו של אליהו קרמני.

2.                   טל קורקוס, שלימים יהפוך לעד מדינה, (להלן- " קורקוס" או " עד המדינה") נעצר ע"י המשטרה ביום 28.2.08 בגין סחר באמל"ח לאחר שהופעל נגדו סוכן משטרתי, ויקטור חג'ג'. לאחר עימות בין הסוכן המשטרתי לקורקוס, פנה האחרון לרפי עמוס, ראש צוות חקירה בתשאול ימ"ר - שמאוחר יותר מונה לראש צוות חקירה בתיק זה בגין כישוריו המיוחדים - ע"י רפ"ק ליאור זוהר, באותה תקופה ממלא מקום ראש הימ"ר - ואמר כהאי לישנא: "אני מוכן לצאת עד מדינה על דברים גדולים בתנאי שאני יוצא מכל התיקים...". כשרפי עמוס הבהיר שאין לו סמכות לדון בנושא הוסיף קורקוס: "כשתשמע מה אני יתן לכם זה ישתלם לכם". רפי עמוס התקשר לרפ"ק ליאור זוהר, אשר הצטרף לשיחה ואז הוסיף קורקוס: "יש דברים שאני מעורב שיניב זגורי שלח אותי לעשות אבל לפני שאני מדבר איתכם אני רוצה להתיעץ עם אשתי". לאחר שאשתו נתנה הסכמתה למהלך זה, נתן את פרטי "הדברים הגדולים" שהתבצעו בהנחייתו של זגורי    (נ/8).

מכאן מתחיל מהלך שסופו חתימת הסכם עד המדינה עם קורקוס, גביית עדויות והגשת כתב אישום, נשוא הדיון. עיקרו של ההסכם שנחתם עימו שהתיקים הפליליים התלויים ועומדים נגדו יסגרו והוא יקבל תמורה כספית של 120,000 $.

3.                   טרם אתייחס לפרטי כתב האישום אדון תחילה בהתנהלות החקירה של עד המדינה מיום בו פנה לראשונה לרפי עמוס, ביום 28.2.08 (עד המדינה מעיד שלא הוא שיזם הפניה, (על כך בהמשך) ועד שנחתם עימו הסכם עד המדינה (ת/27) ביום 4.4.08.

            העדר תיעוד

4.                   במהלך הדיונים התרעמו הסנגורים שהם מנהלים התיק כשידיהם קשורות ועיניהם סומות, שחסרה להם אינפורמציה, שלא יתכן שמיום 28.2.08, עת פנה קורקוס לראשונה ועד ליום 4.4.08, חתימת הסכם עד המדינה עמו, לא בוצעו פעולות חקירה.

משהחל עד המדינה בעדותו התברר, שאף כי החוקרים קיימו עימו שיחות ומפגשים, לא נמצא תיעוד למהלכים אלה. בעקבות טענות הצדדים והערות ביהמ"ש הוכנו דוחות זכ"ד של השוטרים שהיו מעורבים בחקירה וזאת בנובמבר 2008, כשעד המדינה נמצא באמצע חקירה נגדית (יש לזכור ששמיעת הראיות בתיק החלה בספטמבר 2008).

בשלב זה, אף כי נטען כי אין מסמכים שלא הועברו לסנגוריה, התברר שקיימת טבלה שנערכה ע"י רפי עמוס ורפ"ק דוד שריקי, ראש לשכת תשאול ימ"ר נגב, לבקשת פרקליטת המחוז, כדי שתוכל לשקול אם להעניק מעמד של עד מדינה לטל קורקוס. בשלב מאוחר זה הועברה הטבלה - שנערכה על סמך זיכרונם של החוקרים - לסנגורים (ת/182). הטבלה נערכה על סמך שתי שיחות עם עד המדינה, אחת מתועדת (נ/8) והשניה אינה מתועדת. בשיחה השניה סיפר עד המדינה על אישום מהותי ביותר הוא האישום הראשון - זריקת רימון לביתו של העיתונאי חלפון ארצי (עדותו של רפי עמוס פר' 13.1.09 עמ' 65-66). מעורבותו של רפי עמוס בעריכת הטבלה התבררה רק במהלך חקירתו (פר' 13.1.09 עמ' 14-16).

גם בשלב זה נשמעה הטענה שלא מדובר בחומר חקירה כיוון שבטבלה זו נרשמו הערות החוקרים, על כן לא היתה חובה להעבירה לסנגורים. לא ניתן לקבל טענה זו. בטבלה זו מפורטים האירועים נשוא כתב האישום, הראיות הקשורות לאירועים אלה שבחלקן סומכות על המידע שמסר עד המדינה. כל אירוע שנמסר מפי עד המדינה הינו חומר חקירה והיה צריך להעביר זאת לסנגורים תוך מחיקת הערות החוקרים. ככל שהתקדמנו בשמיעת התיק צצו ועלו מסמכים נוספים. התברר שקיים מסמך נוסף מיום 12.3.08, שהופנה לפמ"ד, אשר נערך ע"י רפ"ק ליאור זוהר ורפ"ק דוד שריקי. במסמך זה נכתב, בין היתר "במהלך מס' שיחות שהתקיימו עם הנדון סיפר על מעורבותו במספר רב של אירועים פליליים חמורים ביחד עם אחרים כאשר המשלח בכל המקרים הינו יניב זגורי", בהמשך מתוארים פרטי האירועים ששמשו את הבסיס להגשת כתב האישום (נ/50) (מסמך זה נמסר לסנגורים ביום 9.3.09 כשדיון נוסף קבוע ליום 11.3.09).

5.                   בכך לא תמה סאגה זו. ביום 22.01.09, יום ה' בשבוע - כשהדיון קבוע ליום א' 25.1.09 , הועבר לידי הסנגורים "ההסכם המקדמי" (נ/49). על מהותו של ההסכם, אופן חתימתו, התנהלות החוקרים ועדויות השוטרים ומי נתן אישור להסכם זה, אם בכלל, אתייחס בהמשך. בתמצית אומר שכל העדים שהעידו טרם התגלה ההסכם המקדמי החתום, הכחישו קיומו. מסמך זה "התגלה", לאחר שעד המדינה וחוקרי התשאול, רפי עמוס ורפ"ק שריקי, סיימו עדותם. התוצאה היתה זימונם מחדש.

6.                   אין ולא יכולה להיות מחלוקת לחובה לתעד חקירת עד המדינה. לתעד משמע, כל מילה שאומר עד המדינה הנוגעת לנאשמים חייבת היתה לקבל ביטוי בכתב. הייתי גם מצפה שחקירת עד המדינה, טרם חתימת הסכם עימו, תקבל ביטוי גם חזותי וגם קולי. יש חשיבות ומשמעות לדרך בה הגיע עד המדינה למסור עדותו כדי למנוע טענות ההגנה, שהאינפורמציה שמסר עד המדינה מקורה בחוקרים. אין לסנגורים אלא את הכלי של חקירה נגדית ואי התיעוד המלא של מהלך הכניסה לטרקלין של חתימת הסכם עד המדינה יש בו כדי להשפיע על משקל הראיות כפי שיובהר בהמשך.

7.                   הנחיית היוהמ"ש לממשלה (4.2201 מיום 30.8.05) קובעת כי "יש לתעד משא ומתן עם המועמד להיות עד מדינה לקראת כריתת הסכם. על תיעוד כזה, כמו גם על נוסח ההסכם, יחולו הוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, לפי העניין". הנחיה זו מצויה תחת הכותרת הסכם עד מדינה "כחומר חקירה", מכאן המו"מ עם עד המדינה לקראת כריתת הסכם עימו הינו חומר חקירה לכל דבר ועניין.