ס. הנשיא רויטל יפה-כ"ץ, אב"ד:
כללי -כתב האישום ועמדת הנאשם
1. רוזי פדידה (להלן: "רוזי" או "המנוחה") והנאשם, נישאו זה לזו בדצמבר 1977 ונולדו להם שלושה ילדים: ט', ד' וד'2. ביום 07/01/1996 התגרשו השניים, כאשר הנאשם כינה זאת "גירושי נוחות", שנועדו לאפשר לרוזי לקבל הטבות כאם חד-הורית. גם לאחר הגירושין, המשיכו רוזי והנאשם להתגורר יחד בדירתם שברח' *****9/4, אשדוד, עד שביום 18/06/08 הגישה רוזי בקשה לצו הרחקה כנגד הנאשם. בחודש אוגוסט באותה שנה, הגיש הנאשם תלונה כנגד רוזי בטענה שאיימה עליו, ובעקבות תלונה זו, ותלונה הדדית של רוזי כנגד הנאשם- הורחקו השניים מהדירה המשותפת למספר ימים. בתקופה זו עברה רוזי להתגורר אצל אחותה - ו' ד', והנאשם, עם הבן הצעיר ד'2, עברו לגור אצל הורי הנאשם. בתאריך 16/09/08 החליט ביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד (בבש"א 1370/08) להוציא צו מניעה זמני האוסר על הנאשם מלהיכנס לדירה, תוך שקבע, כי הסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג בטרם הגירושין, במסגרתו נמסרה הדירה לבעלותה הבלעדית של רוזי - תקף. זמן מה לאחר מכן, חזרה רוזי להתגורר בדירה.
על עובדות אלה - אין מחלוקת. גם אין מחלוקת שביום 19/10/08, בשעה 15:30 בערך, הגיע הנאשם לביתה של רוזי, וראה אותה עומדת בחצר. הוא ניגש אליה, ניסה לשוחח עמה, אך היא צעקה לעברו ואמרה לו שיעזוב אותה. אז - שלף הנאשם אחת משתי סכינים שהחזיק על גופו, ודקר את רוזי בירך שמאל ולאחר מכן בבטנה. רוזי נפלה לאחור, לתוך גינת הבנין, והנאשם טיפס אל הגינה, רכן מעל רוזי, והמשיך לדקור אותה דקירות רבות בפנים, בבית החזה, בכתפיים ובזרועות, עד שנפטרה.
סמוך לשעה 15:33, התקשר הנאשם אל המשטרה והודיע שרצח את אשתו. אנשי מד"א הגיעו למקום תוך דקות ספורות, ומצאו את המנוחה מוטלת ללא הכרה, ללא נשימה, ללא דופק וללא קולות לב. מות המנוחה, רוזי פדידה, נקבע על ידי רופא נט"ן בשעה 15:45.
2. אין גם מחלוקת של ממש, כי ברקע לאירועים הנ"ל עומדת, בין היתר, העובדה, כי ביום 18/10/08, היינו יום לפני הארוע, נודע לנאשם, כי לרוזי יש בן זוג חדש. באותו ערב התקשר אל רוזי ד'2, בנם הצעיר של בני הזוג, וביקש ממנה כסף, והשיחה גלשה לויכוח אודות בן הזוג החדש שלה. למחרת, בשעות הבוקר, התקשרה רוזי אל ד'2 וביקשה ממנו שיגיע לביתה, ואכן, בסביבות השעה 10:00, הגיעו ד'2 והנאשם לרח' ***** באשדוד; ד'2 עלה לדירה ושוחח עם אמו, והנאשם המתין בחוץ.
3. נוכח מעשי הנאשם, נטען בכתב האישום שהוגש כנגדו, כי במעשיו גרם למותה של המנוחה לאחר שהחליט להמיתה, והמיתה בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמיתה והכין מכשיר שבו המית אותה. לכן, יוחסה לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
4. הנאשם לא כפר בעשיית המעשה, אשר גרם למותה של רוזי, אולם טען, כי לא היה במצב בו יכול היה לפתח אותה "כוונה מיוחדת" הדרושה להרשעה בעבירה של רצח בכוונה תחילה. ב"כ הנאשם טען, כי הוא סבור שיש להרשיע את הנאשם בעבירת הריגה "בלבד", שכן הנאשם היה במצב של שכרות בעת ביצוע העבירה, בעקבות שתיית כמות גדולה של מתדון (4.5 בקבוקים של 120 מ"ג האחד)בשילוב עם נטילת 15 כדורי קלונקס (בריכוז של 0.2 מ"ג האחד).
במסגרת הסיכומים העלה הסנגור גם את הטענה, כי עקב צעקותיה של המנוחה, במפגש שהיה בינה לבין הנאשם, איבד הנאשם את עשתונותיו, והיה חסר יכולת של ממש לשלוט במעשיו. אולם, מיד כשהבין את שעשה - התקשר למשטרה.
עוד טען בסיכומיו לקינטור (בעיקר סובייקטיבי), שבא לידי ביטוי גם בצעקותיה של המנוחה שנעשו בפרהסיה, דבר שפגע בכבודו והרגיז אותו מאוד, וגם ברצונה של האשה להפגיש את ילדיו עם בן זוגה החדש, דבר שהעלה אצלו החשש, שהיא ממרידה ומתסיסה את ילדיו נגדו, במיוחד לאחר שנושל מרכושו - ביתו, עם צו ההרחקה שהוצא כנגדו.
לעמדת הסנגור, כשהמנוחה סרבה לשוחח עם הנאשם, הוא חש התגרות של ממש, ולאחר שביקשה להסית את ילדיו נגדו, ולאור המצב בו היה נתון בשל השפעת התרופות שנטל (על מנת להירגע, דווקא)- הוא איבד שליטה עצמית באופן בלתי צפוי.
הנאשם גם טען, כי לא התקיים יסוד "ההכנה" הנדרש להרשעה בעבירת רצח בכוונה תחילה, שכן לא נטל את הסכין במטרה לתקוף את המנוחה, אלא הסכין תמיד הייתה על גופו, מאז שוחרר ממאסריו המרובים.
אפשרות נוספת להגנת הנאשם, שהועלתה אף היא בסיכומים, הייתה, שתרופות הקלונקס שנטל גרמו אצל הנאשם לאפקט הפוך (ל"תופעה פרדוקסאלית"), ובמקום לגרום לרגיעה, המינון הגבוה, אליו לא היה רגיל, דווקא ביטל את מנגנוני האיפוק והשליטה וגרם לנאשםלהתנהג באופן תוקפני ופוגעני, דבר שלא היה רגיל בו.
על רקע האמור, נשמעו הראיות תיק.
על המנוחה ועל הנאשם - הרקע
5. עדויות רבות הובאו והוגשו בכל הנוגע ליחסי בני הזוג, אולם, משהרקע ליחסים אינו שנוי במחלוקת של ממש, אלה יוזכרו בקצרה בלבד.
כך, למשל, ניתן ללמוד על נקודת מבטה של רוזי באשר לחייה המשותפים עם הנאשם, מתוך תיק ביהמ"ש לענייני משפחה שהוגש בהסכמה (ת/38), במסגרתו ביקשה צו מניעה כלפי הנאשם; כאשר אך מובן, שהדברים מפיה אינם מובאים לאמיתות תוכנם אלא לעצם אמירתם.
מפרוטוקול הדיון, שהתקיים בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 16/09/08,עולה, כי רוזי סיפרה, שבמסגרת הסכם הגירושין, העביר הנאשם לרשותה ולבעלותה את דירת עמיגור בה התגוררו, ומאז - היא זו שנשאה בכל התשלומים בגינה. אחרי הגירושין, אמנם חזרו להתגורר יחד, אך נפרדו מידי פעם, כשיחסיהם החמירו בשנה האחרונה "
וזה רק היה עניין של זמן", עד הפרידה הסופית. לדבריה, לאחרונה גבר הפחד שלה ממנו ("
אני לא מוכנה להיות אתו מרוב פחד
"), ולכן היא ממשיכה להתגורר בבית אחותה, גם בחלוף המועד שהרחיק את שניהם מהדירה, עד להכרעת ביהמ"ש.
באותו דיון, הנאשם טען, כי כלל לא הגישו הסכם לאישור ביה"ד הרבני במסגרת הגירושין - וזאת חרף הצגת המסמך המפורש של ביה"ד, המעיד על אישור ההסכם.
