אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הרשעה בעבירה של אינוס לאחר מסיבת פורים

הרשעה בעבירה של אינוס לאחר מסיבת פורים

תאריך פרסום : 31/01/2010 | גרסת הדפסה
פ"ח
בית המשפט המחוזי ירושלים
616-09
21/01/2010
בפני השופט:
1. יעקב צבן
2. חנה בן-עמי
3. גילה כנפי-שטייניץ


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
שבתאי קיקוזאשוילי
עו"ד אריאל הרמן
הכרעת דין

            השופטת חנה בן עמי :

1.         ביום 6.7.09 הרשענו את הנאשם בעבירה של אינוס, לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וזיכינו אותו מחמת הספק מעבירה של תקיפה וניסיון תקיפה, לפי סעיף 379, וסעיף 379 בצירוף סעיף 25 לחוק.

2.         עיקרי המעשים בגינם הואשם הנאשם, בקליפת אגוז, הם כדלקמן: ביום 11.3.09, ליל שושן פורים, יצאה המתלוננת א' למסיבת פורים עם חברים. בשעה 2:20 לערך, יצאה המתלוננת שיכורה ומעורפלת מן הפאב בו בילו בני החבורה, והחלה להקיא סמוך לעמדת השומר. בשלב זה ראה אותה הנאשם, הרים אותה ונתן לה לשתות מים. לאחר מכן הרים הנאשם את המתלוננת, הלך איתה לכיוון חניון בית אגרון, והניחה על המדרכה. כעבור מספר דקות חזר הנאשם למקום, נשא את המתלוננת בידיו למקום נסתר, ובעל אותה. בכל אותה העת, שכבה א' מעורפלת הכרה על הארץ. יצויין, כי בתשובתו לאישום לא כפר הנאשם בעובדה כי שכב מעל המתלוננת "בתנוחה מינית", אלא שלגרסתו המגע הגופני ביניהם היה מרצונה, והוא לא כלל חדירה אלא מגע באיברים אינטימיים בלבד.

3.         הכרעת הדין ניתנה לאחר שבישיבת ההוכחות (מיום 1.6.09) הודיע בא-כוח המאשימה כי טרם התקבלו תוצאות בדיקת ה-DNA מהמעבדה הביולוגית במשטרת ישראל, ואף אחד מהצדדים לא ביקש להמתין לתוצאותיה.

לאחר מתן הכרעת הדין, שמיעת המתלוננת לעניין העונש וקבלת תסקיר שירות המבחן, התקבלו תוצאות בדיקות המעבדה לזיהוי פלילי, מהן עלה כי על תחתוניה של המתלוננת נמצאו מספר פרופילי DNA של תאי זרע, אשר העיקרי ביניהם שייך לאדם אחר בשם ח' (אשר הפרופיל הגנטי שלו היה מצוי במאגרי המשטרה). בהמשך לכך נעצר ח', ובחקירתו אישר כי באותו לילה קיים יחסי מין עם המתלוננת. לגרסתו נעשה הדבר ביוזמתה ובהסכמתה של המתלוננת, ובהיותה מודעת למעשיה. גם חברו של ח', פ', אישר כי ראה השניים סמוך לאחר שקיימו יחסי מין.

4.         בעקבות ראיות חדשות אלה, הגיעו הצדדים להסכמה כי ההרשעה תבוטל. עוד הוסכם, כי המאשימה תטען שהצדדים רשאים להוסיף ראיות ולסכם טענותיהם בפני מותב זה, ומאידך ההגנה תטען כי יש להעביר התיק לדיון בפני מותב אחר, שישמע הראיות מחדש (ראו עמ' 276 לפר' הדיון מיום 4.11.09).

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בסוגיות אלה, קבענו בהחלטה מיום 18.11.09 כי אין מקום להעביר התיק למותב אחר. זאת, ממספר טעמים: מדובר באירוע נוסף ונפרד מאירוע המין בין הנאשם לבין המתלוננת, הראיות החדשות אינן משליכות באופן ישיר על גרסאות עדי הראייה, אם כי ייתכן כי יש בהן כדי לתמוך בגרסת הנאשם או בחלק ממנה, ובית המשפט אינו כבול בממצאיו ומסקנותיו הקודמות.

נוכח האמור נתקים דיון הוכחות ביום 6.1.10, בו הוגשו שתי אמרותיו של ח' מיום 8.9.09 (ת/17-ת/18), אמרתו של פ' מיום 9.9.09 (ת/19), וכן חוות דעתו של רפ"ק משה שפיצן, מהמעבדה הביולוגית של מז"פ, ומזכר שנכתב על ידו ביום 24.8.09 שעניינו "הבהרות" הנוגעות לחוות דעתו (ת/20-ת/21). במסגרת הדיון נחקר שפיצן על חוות דעתו, והצדדים סיכמו טענותיהם.

5.         סלע המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לראיות החדשות עניינו הן בסוגיית הסכמתה של המתלוננת למעשים שנעשו בגופה, ומצב הכרתה בשעת ביצועם, והן בשאלה האם הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

בהתייחס לסוגיה הראשונה טוענת המאשימה, כי העובדה שהמתלוננת קיימה יחסי מין בהסכמה עם ח', אינה בעלת נפקות למצב הכרתה בשלב מאוחר יותר בו פגשה את הנאשם, קל וחומר בפרק הזמן בו הוא ביצע בה את המעשים המיניים. עוד היא טוענת, כי העדר תאים מגופו של הנאשם באיבר מינה של המתלוננת אינו מעיד, בהכרח, על כך שלא הייתה חדירה.

עמדת ההגנה, מנגד, היא כי בגרסאותיהם של ח' ופ' יש כדי להעיד על מצב הכרתה של המתלוננת, ולכל הפחות יש בהן משום חיזוק לגרסתו של הנאשם כי המתלוננת יזמה את היחסים המיניים עימו. עוד נטען, כי העובדה שלא נבדקו תאי עור מאיבר מינה של המתלוננת מהווה מחדל חקירתי, על כל המשתמע מכך, שכן אף אם הנאשם לא הגיע לסיפוקו, כעמדת המאשימה, היו צריכים להימצא באיבר מינה של המתלוננת ולו תאי עור מאיבר מינו של הנאשם. בנוסף טען הסנגור, כי אי הגשת כתב אישום נגד ח' מהווה נימוק לביטול כתב האישום נגד הנאשם, מחמת הגנה מן הצדק.

6.         להלן יפורטו עיקרי הממצאים והראיות שנסקרו בהכרעת הדין הראשונה. לאחר מכן ייבחנו הראיות החדשות ומידת השפעתן על המערכת הראייתית האמורה.

בהכרעת הדין הראשונה, נקבעו הממצאים כדלקמן: לאחר שהמתלוננת בילתה במסיבה עם חבריה, הם הלכו לפאב הממוקם ברחוב בן סירא בירושלים. כששהו בפאב החלה המתלוננת להתגפף עם בחור שלא היה מוכר לה, והשניים נעלמו מהמקום. לאחר שהמתלוננת חזרה אל הפאב, היא יצאה ממנו בשנית בשעה 2:00 לערך. השומר, שעבד במקום בליל האירוע, תיאר את המתלוננת בשלב זה כ"שיכורה לגמרי", וציין כי מיד עם צאתה מהפאב היא נפלה על ארבע והקיאה מספר פעמים. עוד לדבריו, הנאשם, שעבר במקום, עזר לו להרים את המתלוננת, להושיבה על אדנית סמוכה, ולהשקותה במים. לאחר מכן ראה השומר את הנאשם והמתלוננת מתגפפים, ואת הנאשם מרים את המתלוננת והולך לכיוון כיכר החתולות. השומר, שסבר כי המתלוננת אינה יודעת איפה היא נמצאת ומה מעשיה, ניגש אליה ושאל האם היא בסדר והאם לא שכחה משהו בפאב, אולם המתלוננת רק הנידה בראשה ולא ענתה לו. בשלב זה נעלמו השניים משדה הראייה של השומר.

עד הראייה המרכזי למעשים נשוא האישום, הוא א', סטודנט לרפואה תושב ירושלים (להלן: "הסטודנט"), שראה את המתלוננת שוכבת על המדרכה מול בית הקברות המוסלמי ברחוב אגרון. מאחר שבעברו היה חובש צבאי הוא בדק את המתלוננת, ומצא כי מצב ההכרה שלה היה נמוך: היא לא דיברה כלל, עיניה היו עצומות למחצה והיא אך נסוגה מכאב. הסטודנט, שסבר כי היא שיכורה, התיישב על הגדר בצידו השני של הכביש ומדי פעם הסתכל לכיוונה. לאחר מספר דקות ראה את הנאשם מגיע אל המתלוננת, מנדנד אותה ונושא אותה על ידיו לכיוון החניון בריצה. בשלב זה הייתה המתלוננת, לדבריו, רפויה לגמרי וראשה היה שמוט לאחור. הנאשם לקח את המתלוננת והשכיבה מאחורי קיר נמוך בחניון. הסטודנט החל להתקרב למקום על מנת לבדוק את מצב הדברים, אז נתקל בבחור נוסף שניגש לנאשם והוכה על ידו, והלה אמר לו כי הנאשם "משוגע" והוא "אונס" או "מזיין" את המתלוננת.

משהסטודנט ראה שאין בכוחו להועיל למתלוננת, הוא התקשר למשטרה בשעה 3:44, מסר כי ראה גבר האונס בחורה שיכורה, וביקש כי ישלחו ניידת בדחיפות. לאחר מכן ניגש אל הנאשם, וראה כי הוא מצוי מעל המתלוננת, ששכבה ורגליה מפוסקות, כאשר מכנסיו ותחתוניו מופשלים, ומבצע תנועות של משגל. משנשאל הנאשם לפשר מעשיו הוא ענה לסטודנט כי הדבר אינו מעניינו, כי הוא "מזיין" את המתלוננת וכי ירביץ לו באם לא יעזוב את המקום. הסטודנט, שחשש כי הנאשם יכה אותו, התיז עליו גז מדמיע ועזב את המקום, על מנת לנסות ולהזעיק עזרה. בדרכו ל"כיכר החתולות" התקשרו אליו השוטרים, והוא נסע עמם עד למקום האירוע. שם, לדבריו, ירד מהניידת ראשון על מנת להראות לשוטרים את המקום, ושוב ראה את הנאשם שוכב מעל המתלוננת, כשמכנסיו ותחתוניו מופשלים. הסטודנט העיד עוד, כי ברגע שהנאשם שמע את השוטרים הוא הרים את תחתוניו.

בהכרעת הדין הראשונה, קיבלנו במלואה את עדותו של הסטודנט, תוך שקבענו כי עדותו הייתה עקבית, קולחת, קוהרנטית ומהימנה, וכי ניכר היה כי הוא מתאר את שראו עיניו, בלי הפרזה. זאת, אף שבנקודה אחת היא נסתרה בעדות של השוטר דוויק שהגיע למקום, לפיה ראה את הנאשם כשתחתוניו מורמים דווקא.

גרסתו של הנאשם למעשיו ולמעשיה של המתלוננת בליל האירוע הייתה שונה. בהודעתו במשטרה מסר, כי ראה את המתלוננת כשיצאה מהפאב, " שפוכה על הרצפה ומקיאה". עם זאת, לאחר  שהמתלוננת שתתה המים שהביא לה השומר היא התנפלה עליו, התחילה לנשקו, ואמרה לו כי היא " מתה לסקס עכשיו". השנים הלכו לחניון, והמתלוננת התפשטה והורידה את מכנסיו של הנאשם. לדברי הנאשם, הוא סרב לקיים עמה יחסי מין מאחר שלא היה לו קונדום - " אמרתי לה אני לא עושה סקס בלי גומי". משכך ביקשה המתלוננת כי "יעשה לה ביד", והנאשם ליטף אותה בבטן והתמזמז עמה (ת/4). אף כי גרסתו במשטרה לא הייתה קצרה, בעדותו בבית המשפט התפתחה הגרסה ונוספו לה פרטים נוספים. כך ציין, כי המתלוננת הורידה את מכנסיו מספר פעמים, ובכל פעם הוא הרימם בחזרה, וכי בסוף הוא הסכים לשפשף את איבר מינה עם ברכו, על מנת להביאה לסיפוק. עוד לדבריו, בזמן שהייתה עמו צרחה המתלוננת כי רצונה בסקס, עד כי האנשים שהיו בסביבה שמעו אותה, וככלל הסיטואציה הייתה כי " אני נאנסתי לא היא נאנסה" (עמ' 91-94, 203, 216 לפר').

בהתאם לראיות אלה קבענו כי הוכח שהנאשם בעל את המתלוננת בהיותה במצב של חוסר מודעות ובמצב שאינו מאפשר ליתן הסכמה חופשית, ובהיותו מודע למצבה זה, והרשענו את הנאשם בעבירת האינוס.

7.         עיון בראיות החדשות שהוגשו מעלה, כי עיקרן נוגע לפרק הזמן שקדם למעשים נשוא האישום:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ