האישום והמחלוקת
1. המדינה מאשימה את הנאשם בזיוף שטרי כסף והחזקת חומר לזיוף שטרי כסף.
2.
נתוני הרקע העיקריים בתיק,
אינם שנויים במחלוקת.
3. ביום 15.8.08 נערך חיפוש בביתו של הנאשם. נתפסו 92 שטרות כסף במקומות שונים בדירה, בסכום העולה על 7000 ש"ח. אין מחלוקת כי הנאשם הוריד מהאינטרנט תמונות של שטרי כסף למחשבו האישי, הדפיס שטרות על נייר מסוג 4A רגיל, באמצעות מדפסת לייזר צבעונית, גזר את שטרי הכסף והניחם במקומות שונים בביתו.
4. אין מחלוקת כי חלק נכבד מהשטרות היו מונחים בחבילות בתוך ארון הבגדים. השטרות אשר היו גמורים, היו באיכות טובה מבחינה זו שההדפסה על החזית תאמה את ההדפסה על הגב ואף היו גזורים באופן מדויק למדי.
5. למעשה,
המחלוקת בין הצדדים, מתמקדת במספר נקודות קטנות, אך כאלה אשר לדעת הסנגור יש בהן כדי להביא לזיכוי. המחלוקת העיקרית היא על היסוד הנפשי שעמד מאחורי המעשה. גרסת הנאשם היא כי השטרות הוכנו למטרות שעשוע בלבד, ולא למטרות הונאה.
6. מחלוקת נוספת היא אם, בהתחשב בהדפסה על נייר 4A מצוי, ולא נייר הדומה לשטרות הכסף, אין מדובר בזיוף הניכר מיידית לעין כל. מבחינה משפטית, אם אכן מדובר בזיוף שקל עד מאוד להבחין בו, הרי שלדעת הסנגור יש מקום לטענה כי המעשה הוא ב"זוטי דברים" או לחלופין אין להרשיע בעבירת הזיוף החמורה אלא בסעיף אחר קל יותר. לדעת הסנגור, האיכות הירודה של השטרות מלמדת על כך שלא הייתה כוונה להונות, שהרי לא ניתן לבצע הונאה בשטרות כאלה.
7. עוד מחלוקת קטנה וחשובה בין הצדדים היא אם הנאשם אמר תחילה לשוטר שערך את החיפוש כי אינו יודע את מקורן של חבילות השטרות אשר נמצאו בארון הבגדים. טענת הנאשם היא כי מיד הודה כי הן שלו, ואך אמר לשוטר כי אינו זוכר מתי הניחן שם.
8. לעניין
הראיות, מטעם התביעה העיד אחד השוטרים שנכח בחיפוש. הנאשם העיד לעצמו. במהלך הדיון הוגשו השטרות עצמם, חוות דעת מז"פ אודות השטרות, דו"חות של שוטרים אודות החיפוש וכן הודעת הנאשם.
9. בהתחשב בכך שהנאשם, למעשה, מודה בכל הרכיבים הפיזיים המיוחסים לו, כל שנותר הוא לבחון את עדותו מול ראיות התביעה.
עדות הנאשם
10. הנאשם מספר (עדותו מתחילה בעמוד 13 לפרוטוקול) כי היה ילד בן 18 בעת האירוע ו"מתלהב". הוא ראה באינטרנט שטרות והוריד למחשבו. שטרות מסוג 20, ש"ח, 50 ש"ח, 100 ש"ח ואף 200 ש"ח. הוא הדפיס וזה יצא יפה. לפיכך המשיך להדפיס בתור משחק. לדבריו, לא "עלה לו בראש" כלל לעשות משהו בניגוד לחוק.
11. במסגרת
החקירה הנגדית, הסביר כי חומרי ההכנה לא עלו ביוקר. המחשב היה תרומה שקיבלה אחותו, ראשי דיו ריקים שהיו במקום קיבל מחבר, הנייר והדיו רגילים ולפיכך ההשקעה לא הייתה רבה. הוא דחה את הטענה המשתמעת כי הושקע סכום כסף משמעותי בהכנת השטרות (עמ' 15 לפרוטוקול).
12. לעניין השטרות שהיו בארון הבגדים, הנאשם טען כי אלה לא הוחבאו שם בין הבגדים כפי שתיאר זאת הבלש, אלא רק הונחו שם. הם אכן היו בתוך שקיות, והונחו כך כדי שלא יתפזרו. מכיוון שהיו לו מספיק שטרות הוא הפסיק להדפיס, ושמר אותם.
13. לשאלה מדוע הוא הדפיס כל כך הרבה שטרות ולא הסתפק בניסויים מוצלחים בודדים של ההדפסה, השיב כי טבע האדם שכל שיש לו מנה רוצה מאתיים (עמוד 16). הוא הודה כי מדובר היה בהרבה עבודה (עמוד 17).
14. הנאשם הכחיש את הטענה כי אמר לבלש, בעת מציאת ה"סטפות" בארון כי אינו יודע של מי הם. אם כי אישר שאמר שאינו זוכר איך הם הגיעו לשם (עמוד 17). לדבריו השוטר אינו משקר, אולם כאשר נשאל אם ייתכן שאמר את הדברים בכל זאת, השיב "קשה לי להאמין אבל הכול יכול להיות" (עמ' 18 שורה 14).
15. התובעת התעמתה עם גרסת הנאשם לפיה הוא הדפיס 4 שטרות על כל דף, וטענה כי לא כך היה, אלא שטר אחד על כל דף של 4A, כמו ההדפסות החלקיות שנמצאו אצלו, שהן שטרות בודדים. הנאשם עמד על הטענה כי היו 4 שטרות לכל הדפסה, ואמר לגבי הדפים הבודדים "יכול להיות שזה פק שיצא או משהו אני לא זוכר" (עמוד 19, שורה 8).
16. לאחר הדברים האלה נשאל הנאשם לגבי השאלה העיקרית, לשם מה בכלל הדפיס את כל השטרות האלה. הוא אישר כי אמר בחקירתו שהמטרה הייתה משחק מונופול (עמ' 19, שורה 21). לשאלה מדוע לא אמר זאת לבלש השיב כי הבלשים הקיפו אותו בשאלות צעקות וסטירות, ולכן לא השיב כדבעי (עמ' 20 למעלה).
17. הנאשם אישר כי מעולם לא טען בחקירתו ולא בשום מקום אחר כי הוכה על ידי השוטרים, וכי טענה זו נשמעת לראשונה בחקירה הנגדית. לדבריו, לא סיפר ולא הגיש תלונה במח"ש. זאת, משום ש"הם הרגיעו אותי וביקשו סליחה ואני גבר וסולח להם" (עמ' 20). לדבריו, הרקע היה שהוא התחצף לשוטרים ולכן הם נתנו לו "שתיים שלוש להרגעה" (שם).
18. הנאשם טען כי מסר גרסה סדורה בחקירה, משום שהיה שוטר מבוגר שדיבר אליו בכבוד, אולם, עם הבלשים שמר על זכות השתיקה כי היה מבולבל ולחוץ (עמ' 20 - 21).