הרשעה באינוס , מעשה סדום וכליאת שווא של פרוצה

השופטת חני הורוביץ

א.         פתיח

1.         בשעות הבוקר המוקדמות של יום 16.4.07 נפלה א.ס. [המתלוננת] ממרפסת דירתו של הנאשם, הנמצאת בקומה השלישית, ברח' הרצל 51 בחיפה. 

מה שהביא לנפילתה, הוא המפתח למה שקרה קודם לכך.

לטענת המתלוננת וכמיוחס לנאשם בכתב האישום, אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 345(א)(1),(ב)(2),(3),(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [החוק]; מעשה סדום בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1),(ב)(2),(3),(4) לחוק; כליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 לחוק וחבלה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 333(א)(1) ו-335 לחוק [בכתב האישום נפלה טעות סופר, הכוונה כפי הנראה לסעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק].

2.         לגרסת המתלוננת, בלילה שבין ה-15 ל-16.4.08, סמוך לחצות, הגיעה לביתו של הנאשם, על פי הזמנתו, לצורך קיום יחסי מין, במסגרת עיסוקה בזנות. כבר כשנכנסה לדירה, הנאשם הגיח מאחוריה, הכה בראשה בחפץ מתכתי (החלק הרחב של גרזן) עד זוב דם, לאחר מכן אנס אותה, ביצע בה מעשה סדום ולא אפשר לה לצאת מהדירה. המתלוננת חשה סכנה לחייה ולכן קפצה מהמרפסת, בכוונה לעבור למרפסת שמתחתיה, אולם נפלה ארצה. לדבריה, "קפצתי על מנת להציל את חיי ולצאת מגיהנום" (פרו' עמ' 196 ש' 7-8).

לעומת זאת, גרסת הנאשם שונה לחלוטין.

בתשובתו לכתב האישום השיב, מפי באת כוחו, כך:

"המתלוננת אכן הייתה אצל הנאשם בדירתו. היא אכן קפצה מהקומה השלישית למטה. הוא הזמין אמבולנס. הנאשם והמתלוננת לא קיימו יחסי מין ולא כל מגע מיני, לרבות  סקס אוראלי. הוא לא חבל בה ולא פגע בה. מדוע היא קפצה... למעשה כשהוא פגש בה, הוא ראה שיש לה דם יבש בשערותיה ולטענתו היא ביקשה ממנו, הם מכירים..., לעלות לדירה לשטוף עצמה. היא עלתה לדירתו, נכנסה למקלחת, הנאשם הלך לישון והתעורר כאשר הוא שמע צעקות וזאת לאחר שהיא כבר קפצה למטה" (עמ' 2 ש' 6-13).

הנאשם הכחיש שידע שהמתלוננת עוסקת בזנות וכי זימנה לביתו לצורך קיום יחסי מין תמורת תשלום.

3.         אין חולק כי הנאשם התקשר למד"א והזמין אמבולנס.

המתלוננת הובלה לבית החולים רמב"ם ע"י ניידת נט"ן, מדירת הנאשם, אליה העלה אותה קודם לכך, ביחד עם שכנו הצעיר יוסי פאלס [פאלס].

מלכתחילה האירוע הוכתר ע"י מד"א והמשטרה כ"ניסיון התאבדות". אותה שעה הייתה בפניהם רק גרסתו של הנאשם. 

4.         בשעה 07:02, כעולה מדו"ח מד"א (ת/2), התקבלה קריאה במוקד מד"א. בשעה 07:09 הגיע למקום אמבולנס והמתלוננת נבדקה ע"י איש מד"א, וודיע מחול. לאחר מכן הוזעקה למקום גם ניידת טיפול נמרץ, כשבצוותה אורן אביטן [אביטן].

הנאשם מסר לאנשי מד"א כי המתלוננת עלתה לאחר נפילתה, בכוחות עצמה לדירתו (טענה שהתבררה כשקרית). 

המתלוננת הובאה לבית החולים, כשהיא מונשמת באמצעות מסכת חמצן. הנאשם נשאר בביתו, על אף שאביטן הציע וחזר והציע לו להצטרף וללוות את המתלוננת לבית החולים.

5.         באותו בוקר, בשעה 08:32 הגיעו שני שוטרי סיור לביתו של הנאשם. כפי שעולה מדו"ח הפעולה (ת/46), השוטרים הבחינו בכתמי דם יבשים על מדרגות הבית, שמעו מהנאשם את גרסתו (הבינו את העברית שבפיו), לפיה: הוא פגש את המתלוננת ברחוב, בערב שקדם, ראה שיש דם על שערה, העלה אותה לדירתו, הוא עצמו הלך לישון ובבוקר כשהתעורר, המתלוננת קפצה מהחלון, השכן שלו, פאלס ראה את האירוע. השוטרים ביקשו לשמוע עדות של פאלס או לזמנו לחקירה, אך הוא לא היה בביתו.

6.         לאחר מכן, סמוך לשעה 09:00, הגיע לזירת האירוע שהוכתר כאמור בכותרת "ניסיון התאבדות", רפ"ק ג'מיל מנצור [רפ"ק מנצור]. מדו"ח שערך ב-7.5.07 (ת/47), עולה שהנאשם סיפר לו כי פגש את המתלוננת לפנות בוקר סמוך לשעה 02:30 ליד השוק בהדר, כשהיא מדממת בראש "וסיפרה לו שבני מעוטים תקפו אותה עם גרזן וגרמו לה חבלות בראש". היא ביקשה ממנו להגיע לדירתו והוא לא התנגד. שניהם הגיעו לדירתו. היא נכנסה לשירותים וכשראה שהיא מתעכבת, הלך לישון בחדרו. כעבור כחצי שעה, שמע מהשכן כי הוא שמע בום למטה וכשירד לגינה, מצא את המתלוננת שוכבת על גבה וחשב שניסתה להתאבד. היא הייתה בהכרה והוא העלה אותה בחזרה לדירה כדי לטפל בה. כשהרגיש שמצבה מחמיר, הזמין אמבולנס, שהוביל אותה לבית החולים. רפ"ק מנצור הבחין במרפסת בכסא וסבר שבאמצעותו המתלוננת קפצה. הוא לא הבחין בשום כתמי דם, במקום הנפילה או בדירה. הוא אומנם הזמין טכנאי מז"פ שיגיע לזירה, אך הזמנה זו לא בוצעה, כפי הנראה כיוון שכאמור, מלכתחילה ההתייחסות לאירוע הייתה כאל ניסיון התאבדות. כפי שציין רפ"ק מנצור בת/47 "באותו רגע לא נראה לי שיש חשד לפלילי".

רפ"ק מנצור הבהיר כי לא היה חלק מצוות החקירה ולא ידע פרטים אודותיה. הוא עמד על דעתו כי הנאשם אכן טען בפניו שהמתלוננת הותקפה בגרזן כפי שציין בדו"ח, ושלל אפשרות שטעה ואימץ דברים אלו מתוך חומר החקירה, עת רשם את הדו"ח ת/47. הסברו סביר, עדותו הייתה מהימנה ואיני רואה מקום לפקפק בנכונותה. אציין, כי הטענה כאילו פרטי האירוע פורסמו באמצעי התקשורת ויתכן שהעד למד אותם מהתקשורת, נטענה לראשונה בסיכומי ההגנה ואפילו לא הוצגה בפני העד.

7.         מגיליון הקבלה של המתלוננת בביה"ח רמב"ם עלה כי לא נמצא ממצא חבלתי חריף במוח. אובחנו אצלה שברים בזיזי החוליות האחוריים בצוואר, שברים בצלעות ובחוליות עמוד שדרה גבי, קונטוזיה ריאתית וקשיי נשימה. היא הועברה לטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת. לאחר מכן עקב התעוררות לא שקטה, נזקקה לסדציה ואנלגטיקה במינונים גבוהים.