פסק דין
התובע, בעל דירה ברח' מבצע חירם 33 בבאר-שבע (להלן: "הדירה"), הגיש תביעה זו ע"ס 12,000 ₪, כנגד שוכר הדירה: 5,000 ₪ בגין "הפרת הסכם" חדשיים שכירות, ו- 7,000 ₪ בגין צביעה, גיזום ותיקון נזקים.
אין מחלוקת כי ההסכם בין הצדדים היה לשכירות עד ליום 20.4.08, וכי הנתבע הפסיק את השכירות בחודש פברואר, חדשיים לפני תום השכירות.
דא עקא, בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבע עזב את הדירה ביום 20.2.08 ללא הסכמת בעלי הבית, בעוד הנתבע טוען כי בעל הדירה ידע והסכים לעזיבה המוקדמת שלו.
עוד טוען התובע, כי הדירה נמסרה בתום תקופת השכירות כשהיא מוזנחת ומשופעת בנזקים שעלותם לתובע מגיעה לכדי 7,000 ₪, בעוד הנתבע טוען כי קוני הדירה הסכימו לקבל את הדירה כמות שהיא, ולכן לא נגרם לבעלי הבית כל נזק ברכיב זה.
הנתבע צירף לכתב הגנתו מסמך בחתימת קוני הדירה מיום 22.2.08, לפיו מצהירים הקונים כי הם מסכימים שהדירה תשאר כפי שהיא ללא כל תיקון או שיפוץ, משום שהנתבע השאיר שני מזגנים בתמורה, והכל נעשה, על פי ההצהרה, בתיאום עם מוכרת הדירה (אשת התובע). במסמך מודגש כי הקונים לא ביקשו כל הקלה או הנחה בגין מצב הבית.
בדיון החל כב' השופט בן-דור. התובע העיד בפניו, כי בהתאם לסעיף ד' בחוזה, על הנתבע להודיע מראש על הפסקת מוקדמת של חוזה השכירות. אשת התובע העידה אף היא, כי הנתבע הותיר בדירה נזקים רבים עליהם לא שילם. יחד עם זאת, היא הודתה כי: "לא נגרם נזק למחיר הדירה... כתוצאה מהנזק שאנו אומרים שהנתבע גרם" (ע' 4 ש' 4-5 לפרוטוקול). הנתבע העיד, כי הוא מוכן היה להשאר עד לתום התקופה, אבל התובע ואשתו התקשרו אליו ביום שישי אחד, אמרו לו שהדירה נמכרה, והוסכם שברגע שימצא דירה חלופית, יעזוב את הדירה.
בדיון שהמשיך בפני, העידה העדה יפית ועקנין, רוכשת הדירה. לדבריה, זה היה ביום שישי כאשר חתמה על זכרון דברים עם התובע ואשתו, והיא זו שבקשה מבעלי הבית, אם ניתן לפנות את הדירה קודם לכן. בעלת הבית הרימה את הטלפון לנתבע, בנוכחותה, וביקשה ממנו לפנות את הדירה, במידת האפשר לפני המועד עליו סוכם, "כמה שיותר מוקדם".
עוד הוסיפה העדה ועקנין, והעידה לגבי הצהרתה כי היא מקבלת את הדירה כמות שהיא, ללא כל טענות, כאשר הנתבע השאיר לה שני מזגנים בדירה תמורת התיקונים. העדה הסבירה, ואף אשת התובע הסכימה, כי היה דין ודברים עם עורך הדין על האפשרות שלה להכנס לדירה עוד לפני מלוא התשלום כדי להתחיל בשיפוצים (ע' 10 ש' 12 לפרוטוקול).
מכאן שהטענה המופיעה בכתב התביעה, כאילו השוכר-הנתבע יצא מהדירה ביום 20.2.08 במפתיע, תוך הפרת חוזה וללא הסכמת התובע ואשתו, איננה יכולה להיות נכונה. השתכנעתי מכלל העדויות שעמדו בפני, כי היתה הסכמה מלאה בין כל הצדדים – התובע ואשתו בעלי הבית, הנתבע השוכר, והקונים בני הזוג ועקנין, הסכמה כי התובע יפנה את הדירה קודם לכן והקונים יוכלו להכנס ולשפץ אותה.
ההסכם בכתב, כבודו במקומו מונח, ושומה היה על הצדדים לכבדו. ואולם, השתכנעתי מכלל הראיות, כי הצדדים הסכימו על שינויו. מהעדויות עלה שהיו אלה דווקא בעלי הדירה שבקשו מהנתבע, אם יוכל לעזוב קודם לכן, כיוון שקוני הדירה רצו להכנס לדירה באופן מיידי ולשפץ אותה. בנסיבות אלה, לבקשה זו של התובע ואשתו, מייד כאשר מצא הנתבע דירה חלופית, הודיע לתובע ואשתו, אשר ידעו והסכימו כי החוזה מסתיים, והקונים נכנסים לדירה לשם ביצוע שיפוצים (לאחר שאישר זאת עורך הדין בתנאים מסויימים).
גם הטענה הנוספת של התובעים, כאילו נגרמו להם נזקים בעלות של 7,000 ₪ בגין נזקים שגרם הנתבע לדירה, היא טענה שאין בה ממש, שהרי הקונה של הדירה העידה כי קיבלה את הדירה כמות שהיא, מכיוון שבכוונתה היה לערוך ממילא שיפוץ משמעותי בדירה, ואף אשת התובע הודתה, כאמור לעיל, כי מצב הדירה לא גרם להם נזק.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות, אולם בהתחשב בכל שהדיון נדחה פעמיים באשמו של הנתבע, יהיו אלה הוצאות מופחתות בסך 200 ₪ בלבד.
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום מבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, י"א אייר תש"ע, 25 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.