החלטה
1.ביום 5.11.13 הובאה בפניי בקשה שהוכתרה בכותרת "עתירה מינהלית", ובה התבקש בית המשפט להוציא מלפניו צו על תנאי, המופנה אל המשיבה, ומורה לה על עיכוב ביצוע "צו לסגירת עסק" שניתן ביום 4.11.13.
2.מפאת חשיבות העניין, החלטתי לראות בעתירה כבקשה לפי חוק רישוי עסקים המקנה לבית משפט זה את הסמכות לבחון את סבירות החלטת המשטרה ליתן את הצו. מעיון בבקשה עלה שהעותרת 1 הינה חברה, שיחד עם העותר 2, מנהלים עסק מסוג מינימרקט, הכולל מכירת משקאות משכרים, וזאת תוך מכירה או החזקה.
3.עותר 2 טען כי ביום 4.11.13, עובד שלו טען באוזניו "כי הוא מוזמן לחקירה במשטרת ר''ג רישוי עסקים, וכי אין הוא מתכוון להופיע כי הוא לא משוחרר ממקום עבודתו, וכי עותר 2 אמור להתייצב במקומו".
4.עותר 2 טען כי התייצב באותו יום אצל המשיבה "ללא כל ידיעה שהוא עומד לשימוע אצל המשיבה, וללא כל הודעה מוקדמת מטעמה", וכי מי שהתייצב "הופתע כי נערך שימוע נגדו ללא כל אפשרות להתייעץ עם עו''ד".
5.העותרים טענו כי לא היו נוכחים בעת האירוע מיום 1.11.13, ומכאן בית המשפט למד כי בשימוע נמסרו לעותר פרטים אודות אירוע שהתרחש ביום 1.11.13. למקרא סעיף 8 לבקשה, ניתן היה לשער כי העותרים מייחסים את האירוע שהתרחש ביום 1.11.13 לעובד זמני, ולטענתם אותו עובד הינו "עובד כשוטר סמוי אצל המשיבה".
6.מסעיף 10 לבקשה ניתן היה לשער שביום 1.11.13 , המשיבה עשתה שימוש בבחורה כפיתיון באותו אירוע , שהעותרים לא טרחו לפרט.
7.לאחר מכן הוסיפו העותרים וטענו כי" שליחי המשיבה מזה מספר חודשים מטרידים את העותרים ללא כל הצלחה", וכי "האירוע מיום 1.11.13 נגוע בחוסר תום לב מתוך מטרה ברורה לסגור את העסק, ולפגוע בפרנסתם של משפחת עותר 2 וכל עובדיו ומשפחותיהם". עוד הוסיף העותר 2 וטען כי בעת מתן הצו לסגירת העסק "לא היו בידי המשיבה ראיות, וכי העובד לא התייצב עדיין לשימוע ולא נשמעה גרסתו לאירוע".
8.מכאן הגיעו העותרים למסקנה כי יש בדבר זה "כדי להחשיד כי הצו לסגירת העסק ניתן שלא כדין" וכי "כל ההליך נגוע בחוסר תום לב וניקיון כפיים של המשיבה מתוך רצון לפגוע בעותרים פגיעה בכל זכויות היסוד, בכבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, ובעוד אינספור של חוקי יסוד". העותרים סיכמו את עתירתם / בקשתם בכך שהמשיבה לא הצליחה להרים את הנטל הראייתי להוכחת האישומים ולהוצאת צו לסגירת העסק, וכי לא הופר שלום הציבור וכל האירוע טומן בחובו את מטרת המשיבה לסגירת העסק.
9.הבקשה נתמכה בתצהיר, חתום ע"י העותר 2, שחזר על האמור בבקשה, וכן צורף עותק הצו בו הסתמך המשיב על סעיף 23 לחוק רישוי עסקים , תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") וצוין בו בסעיף 2 "בכתובת האמורה מתנהל עסק מסוג מינימרקט הכולל מכירת משקאות משכרים וזאת תוך מכירה ו/או החזקה כמפורט בפרוטוקול השימוע".
10.פרוטוקול השימוע לא צורף לבקשה.
11.לאור האמור לעיל נקבע בצו, הצו דרוש לשמירת שלום הציבור, להחזרת שלום הציבור שהופר ו"לפיכך אני סבור כי סגירת העסק דרושה באופן מידי". תוקף הצו מיום 4.11.13 משעה 18:00 עד ליום 3.12.13 בשעה 23:59, והוא חתום ע"י רפ''ק מרק זאנה.
12.מיד עם קבלת העתירה / בקשה, למרות הפגמים המשמעותיים שנפלו בה, הוריתי למשיבה להגיב "עד מחר בשעה 12:00 בצהריים", וזאת מכיוון שצו סגירה מינהלי הינו צו חריג , שפוגע בזכויות יסוד, ולכן על בית המשפט לוודא שזכויות אלה נפגעו באופן מידתי וראוי.
13.למחרת, 6.11.13 , בצהריים , קיבלתי את תגובת המשיבה , ממנה עלו פרטי האירועים שהתרחשו ביום 1.11.13 , המפורטים בסעיף 1 לתשובה , ועל פי האמור בסעיף בוצעה מכירה לקטינה ילידת 27.03.96 , שהינה סוכנת משטרתית , מבלי שהמוכר בדק בתעודת הזהות את גילה של הקטינה הנ''ל.
14.עוד נאמר בסעיף 1 לתשובה כי כעבור 25 דקות לערך, נכנסה פעם נוספת הקטינה לחנות ונמכרו לה שוב משקאות משכרים, וגם בפעם זו המוכר לא בדק את גילה של הקטינה הנ''ל בתעודת הזהות.
15.בסעיף 3 לתגובה צוין כי צו הסגירה הוצא לאחר שבוצע שימוע לבעל העסק, וכי השימוע בוצע בהסתמך על ראיות שנאספו בתיק , ביניהן דוחות פעולה, מזכרים , הודעת הקטינה המציינת כי קנתה אלכוהול מהמוכר כמצוין לעיל , מבלי שהמוכר שאל לגילה , מבלי שבדק את גילה בתעודת זהות , וכן על אירועים שהתרחשו בעבר בעסק זה , כמפורט בהמשך התגובה , וכי תיק החקירה יועמד לעיונו של בית המשפט במסגרת הדיון.
16.בהמשך התגובה פרטה המשיבה והוסיפה לעניין אירועי עבר, כי ביום 24.03.13 בוצע שימוע למבקש לאחר שהתעורר חשד סביר כי בעסק הנ''ל נעברה עבירה לפי סעיף 23 (א1) לחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 26-הוראת שעה), התש''ע – 2010, בו קיבל המבקש הודעה בדבר התראה בהתאם לקבוע בחוק.
17.המשיבה הוסיפה וטענה כי בתאריך 31.03.13 נמכרו בעסק של המבקש משקאות משכרים לאחר השעה 23:00 , וזאת לאחר ההתראה שקיבל. בעקבות אירוע זה בוצע שימוע לבעל העסק , והוצא צו סגירה למשך 4 ימים בלבד. המשיבה טוענת כי הצו הוצא לתקופה קצרה ביותר עקב התחשבות במבקש כי מדובר בתקופת החגים.
18.המשיבה טענה כי לנוכח האמור לעיל , המבקש היה אמור להיות מודע היטב לחומרת האיסור של מכירת אלכוהול לקטינים ולתוצאות הפרתו, וכי אין למבקש להלין, אלא על עצמו.
19.המשיבה דחתה את ניסיונו של העותר 2 להתנער מאחריותו בנימוק שלא היה נוכח בעסק בעת האירוע הנ''ל, שהרי חלה עליו האחריות כי עסקו יתנהל בהתאם להוראות החוק, להבדיל מאחריות החלה במישרין על המוכר עצמו. המשיבה תיארה את האופן שבו קצין המשטרה שקל את המקרה שלפניו ואיזן בין העניינים השונים המתנגשים במקרה זה, וטענה כי עניינו של הציבור חייב להיות על העליונה.