הפ"ב 3677-02-15 ארז (פרטיות)בע"מ ואח' נ' אלון ואח'

הרקע לבקשה ופסק הבורר:

בפני בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 10.12.14 על ידי הבורר עו"ד שמואל מנדלבום (להלן: "הבורר"). הבקשה מוגשת בהתאם להוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

עניינה של הבוררות הינו סכסוך עסקי בין הצדדים אודות מיזם עסקי משותף, אשר בסופו של יום לא צלח. המיזם עסק בהקמת חברה משותפת בין הצדדים, אשר עתידה הייתה לעסוק במכירת רכב חדש מדגמי היבואן א. מאיר ובפעילות סחר ברכב משומש במסגרת עסקאות "טרייד אין". המיזם המשותף כשל והוגשו תביעות הדדיות בין הצדדים, אשר בסופו של דבר הועברו בהסכמה להכרעת הבורר. בראשית הדרך פנו הצדדים לעו"ד עדי מיכלין אשר ישמש כבורר דן יחיד ובין הצדדים נחתם הסכם בוררות. בהתאם להסכם הבוררות הוסמך הבורר עו"ד מיכלין למנות, בהתאם לשיקול דעתו, וככל שימצא לנכון לעשות כן, רו"ח וזאת מבלי לגרוע מכל סעד או זכות העומדת לצדדים בעניין זה לרבות מינוי מומחים מטעמם. כן נקבע בהסכם כי הבורר יפסוק בהתאם לדין המהותי ויהיה כפוף לדיני הראיות אך לא לסדרי הדין. הבוררות החלה להתנהל ולהישמע על ידי הבורר עו"ד מיכלין, אולם הלה פרש בשלב מוקדם מניהול הבוררות. סמכויותיו והליך הבוררות הועבר בהסכמת הצדדים לבורר, עו"ד מנדלבאום, אשר התבקש להמשיך בשמיעת הבוררות מהשלב בו הייתה מצויה וזאת תוך שהצדדים מאמצים את הסכם הבוררות שנחתם בפני הבורר עו"ד מיכלין ואשר העתקו הועבר לבורר. בפני הבורר התקיימו 4 ישיבות הוכחות במסגרתן נחקרו כל המצהירים, כולל שני רו"ח אשר נתנו חוות דעת מטעם כל אחד מהצדדים, הוגשו סיכומי הצדדים ובתאריך 10.12.14 ניתן פסק הבורר. במסגרת פסק הבורר נקבע כי על המבקשים לשלם למשיבים פיצויים בסך 350,000 ₪ בתוספת שכ"ט והחזר שכר בורר ובסה"כ בתוספת מע"מ – 511,211 ₪.

באשר לחוות הדעת של רו"ח שהוגשו מטעם שני הצדדים במסגרת הבוררות קבע הבורר כי שתי חוות הדעת מטעם שני הצדדים היו מבוססות בחלקן הגדול על הנחות עובדתיות-משפטיות אשר היו שנויות במחלוקת בין הצדדים וגם מבחינה חשבונאית חקירתם הנגדית של רואי החשבון חשפה כשלים רבים, אשר גרמו לכך שגם בנושא התחשיב הכספי הנכון שיש לערוך בין הצדדים, נדרש הבורר לגבש מעין "חוות דעת" עצמאית משלו (פסקה 25 עמ' 5 לפסק הבורר). כפי שיובהר בהמשך, המבקשים מלינים נגד האומדן או החישוב הכספי שערך הבורר וטוענים כי חרג בכך מסמכותו לפסוק בהתאם לדין המהותי.

הבורר דחה את טענות המבקש, לפיהן השותפות לא יצאה אל הפועל. עוד נקבע כי הצדדים פעלו בשיתוף פעולה מסחרי החל מחודש אוגוסט 2007 ועד לכל הפחות לחודש אוגוסט 2009, פעילות משותפת אשר הופסקה על ידי המבקשים. נקבע כי ההסכם בין הצדדים מהווה "חוזה יחס" והצדדים התאימו את ההתקשרות ביניהם לתנאים המשתנים, זאת בכך שחלק מהפעילות המשותפת המשיכה להתנהל במסגרתו של כל אחד מהצדדים, כאשר ציפיית הצדדים והסכמתם העקרונית הייתה כי תיערך התחשבנות בין הצדדים, שבה יילקחו בחשבון כל ההכנסות המשויכות לחברה המשותפת וכל ההוצאות המשויכות לחברה זו ובהתאם יקבע מהו התשלום המגיע אם מגיע למי מהצדדים. נקבע כי בשל היותו של ההסכם "חוזה יחס", הצדדים להסכם רשאים ויכולים לשנות את הוראותיו בדרך של התנהגות, וכך נעשה במקרה זה.

עוד נקבע כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקשים לפיה הסכם המייסדים, כפי שנכרת בין הצדדים, לא יצא אל הפועל, עדיין אין בכך כדי לסייע להם. זאת הואיל שבין הצדדים התקיימה מערכת של שיתוף פעולה עסקי במשך קרוב לשנתיים, מערכת אשר שאבה את עקרונותיה מהסכם המייסדים. לכן נקבע כי במקרה זה נכרת בדרך התנהגות הסכם חדש בין הצדדים לפעילות משותפת במסגרתה כל לקוח פוטנציאלי מקבל "פתרון כולל" בדמות אפשרות לרכוש רכב חדש, לבצע עסקת החלפה (טרייד אין), או לחילופין לרכוש רכב משומש, הכל תחת קורת גג אחת.

נקבע גם כי ניתן לראות בדרך בה בחרו הצדדים ליישם בפועל את הסכם המייסדים כדרך של "ביצוע בקירוב" התואמת את אומד דעת הצדדים להסכם המייסדים וניתן לתת תוקף לשינויים שנערכו על ידי התנהגות הצדדים בפועל ולראותם כחלק מהסכם המייסדים על בסיס דוקטרינת ה"ביצוע בקירוב".

הבורר קבע כי לא התקבלה הסכמת א. מאיר להעברת הזיכיון למכירת רכב חדש או להסבת זכויות המשיב כסוכן "טרייד אין" לחברה המשותפת בשל העדר אישור א. מאיר. הבורר לא קיבל את טענת המבקשים כי הסכם המייסדים סוכל או שתוקפו פקע בשל אי התקיימות תנאי מתלה, בשל העדר האישור האמור. נקבע כי הצדדים קיימו בפועל את ההסכם גם ללא קבלת אישור א. מאיר, כאשר פעילות ממכר הרכב ממשיכה להיות מבוצעת בתוך ארז פרטיות ופעילות ה"טרייד אין" בעמית אלון.

הבורר קבע בפסק הבורר כי המבקש היה היוזם של ביטול ההתקשרות בין הצדדים. כמו כן, נקבע כי לאחר שהוחל בהליכים משפטיים, בצד ניהול ההליכים ננקטו על ידי המבקש פעולות אשר נועדו לדחוק את רגלי המשיבים ממתחם מוסך ארז. נקבע כי ממועד פרוץ הסכסוך העסקי ועד לפינוי המתחם בפועל נוצרה למעשה מציאות עסקית לפיה המכולה ומגרש המכוניות המשומשות של המשיבים היו בגדר "אי מבודד" בתוך מתחם מוסך ארז, אשר פעל ללא כל שיתוף פעולה עם המבקשת. כמו כן, במקביל לדחיקת רגלי המשיב במתחם מוסך ארז, בנה המבקש בתוך עסקו מערך חליפי לסחר ברכב, אשר נועד להחליף את אותו שירות אשר ניתן על ידי המשיבים.

נקבע כי פעולותיו הברורות של המבקש, כולל הגשת תביעה לסילוק יד והקמת חברה אשר תחליף את פעילות המשיבה, מהווים מעשים העולים כדי מתן הודעת ביטול ולפיכך מבחינה משפטית המבקש ביטל את הסכם ההתקשרות כפי שהיה בין הצדדים. נקבע כי עיון בהסכם המייסדים מעלה שלא נקבעה בו הגבלה לתקופתו של ההסכם, כלומר, אין מדובר בחוזה לזמן קצוב. נקבע כי במקרה זה לא הובאו ראיות לכך שכוונת הצדדים הייתה להתקשרות לא מוגבלת זמן שאיננה ניתנת לביטול ולכן במקרה זה תעמוד בעינה החזקה הפרשנית לפיה הצדדים לא התכוונו להתקשר לצמיתות בהסכם וממילא קמה במקרה זה זכות לכל אחד מהצדדים להביא לביטול ההסכם תוך מתן הודעה בזמן סביר מראש. נקבע בפסק הבורר כי אי קבלת אישור א. מאיר להעברת זיכיון מכירת רכב או להעברת פעילות ה"טרייד אין" לחברה המשותפת אינה מהווה עילה או הצדקה לביטול ההסכם או הפסקת השותפות בין הצדדים. גם בנוגע ל"השתלטות" המשיב על מתחם מוסך ארז נקבע כי זו לא הצדיקה את ביטול ההתקשרות, למרות טענת המבקשים כי מעולם לא נתנו למשיבה אישור לפעול במתחם מוסך ארז. לעניין זה נקבע כי המשיבה לא התגנבה או פלשה למתחם ארז, אלא ניהלה את פעילותה שם בידיעתו הברורה של המבקש וכל טענתו היא בנושא ההתחשבנות.