הפועל-המחלקה לספורט במקומות עבודה במרחב י-ם נ' מלונות אפריקה ישראל בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר מורה למשיבות 1 ו-2 (להלן:"המשיבות") להימנע מלהתקשר בהסכם ו/או מלממש הסכם, ככל שנכרת בינם לבין המשיבה 3, אשר עניינו הזמנת חדרים במלון המשיבה 2 לחודש מאי 2012, וכן צו עשה זמני המורה למשיבות 1 ו-2 לקיים את ההסכם שנכרת עם המבקשת.

רקע כללי וטענות הצדדים

המבקשת הינה עמותה בתחום הספורט, אשר עוסקת בין היתר בארגון קבוצות ספורט של "הפועל" במקומות העבודה במרחב ירושלים. בין יתר פעילותיה, מארגנת המבקשת מידי שנה תחרויות ספורט למקומות עבודה בירושלים שמתקיימות בעיר אילת (להלן: "המחוזיאדה").

לטענת המבקשת, המשיבות מנהלות מלון "קראון פלאזה" באילת (להלן:"המלון"). לטענתה, בשנים האחרונות היא נוהגת להזמין חדרים באילת גם אצל המשיבות. ההתקשרות בין הצדדים נעשית מידי שנה בצורה של סיכום תנאי ההזמנה בין מנכ"ל המבקשת למנכ"ל המלון בעל פה; לאחר השלמת העיסקה והזמנת החדרים על פי סיכום זה, שולח המלון מסמך סגירה פורמלית לצרכי תיעוד.

גם הפעם, לקראת המחוזיאדה של שנת 2012, התנהל מו"מ בין מנכ"ל המבקשת, מר צרפי, לבין מנכ"ל המלון, מר טולדנו, שבסופו סוכמו תנאי ההזמנה בדבר הזמנת 180 חדרים זוגיים לתקופת המחוזיאדה שאמורה להתקיים בחודש מאי 2012; הסיכום נעשה בלחיצת ידיים כאשר במעמד הסיכום התקשר מנכ"ל המלון אל מנהלת המכירות של המלון, וביקש ממנה להוציא סגירה בהתאם לתנאים שסוכמו בין הצדדים.

ואולם, מספר ימים לאחר הסיכום כאמור, הודיע מנכ"ל השיווק והמכירות של המלון, מר שי אסיה, למנכ"ל המבקשת, כי הוא אינו יכול לעמוד בהסכם, וזאת משום שנוהל מו"מ נוסף עם צד שלישי, המשיבה 3, שבעקבותיו הושגו תנאים טובים יותר, ולכן הוחלט להתקשר עם המשיבה 3.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי, במטרה לנסות ולהקטין את נזקיה, היא נאלצה לתקן את הפרסומים על המחוזיאדה והוציאה חוזר ובו מספר חדרים מצומצם מהנדרש; היא אף ניסתה למצוא פתרון אחר לכמות החדרים שהוזמנו אצל המשיבות, אולם הצלחתה בענין זה היתה חלקית, שכן היא הצליחה להזמין 50 חדרים במלון הרודס בעלות של 1,940 ₪ לאדם בחדר זוגי, ו-80 חדרים במלון הנסיכה בעלות של 1,625 ₪ לאדם בחדר זוגי; מחירים שהם יקרים בהרבה מאלה שסוכמו עם המבקשת; כל מאמציה של המבקשת לאתר חדרים נוספים לא צלחו, וכך היא נותרה עם חסר של 50 חדרים.

המבקשת ממשיכה וטוענת כי, בנסיבות הענין, קיימות ראיות מהימנות לכאורה לכך שנכרת הסכם כדין בין הצדדים, ולמצער, התנהל מו"מ בשלבים מתקדמים מאד, כאשר כל התנאים סוכמו בין הצדדים ולא היתה ביניהם מחלוקת כלשהי.

המבקשת מוסיפה כי, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן היא הסתמכה על ההסכם שנכרת עם המשיבות, כפי שהיה נהוג מידי שנה; היא שינתה את מצבה לרעה משום שכבר הוציאה הזמנה לחברת התיירות "ארקיע" על מנת שזו תוציא לפועל את כל חבילת הנופש המוצעת במסגרת "המחוזיאדה"; למבקשת אין פתרון אחר לכמות החדרים שסוכם עליה עם המשיבות; גם הפתרון החלקי שהוצג לעיל מייקר באופן משמעותי את עלות שהיית העובדים במחוזיאדה, כאשר משמעות הדבר היא שהמבקשת לא תוכל לקיים את משחקי המחוזיאדה כפי שתוכנן וסוכם מראש.

מנגד נטען על ידי המשיבות כי, לא נכרת הסכם בינן לבין המבקשת; בשנים הקודמות ההתקשרות בין הצדדים היתה באמצעות הסכם בכתב, אשר העתק מהם צורף לבקשת המבקשת; גם השנה פנה מנכ"ל המבקשת למשיבה 2 בבקשה להזמין חדרי אירוח לאירוע המחוזיאדה שייערך במהלך חודש מאי 2012 וביקש לשריין חדרים אלו; בעקבות כך נשלחה אליו הצעת מחיר על ידי מנהלת השיווק מטעם המשיבה 1 ביום 24/8/2011. לאחר מספר ימים ביקש מנכ"ל המבקשת לתאם פגישה עם מנכ"ל המלון על מנת לדון בסוגיית המחירים; בפגישה שהתקיימה בין השניים הבהיר מנכ"ל המלון למנכ"ל המבקשת כי אין אפשרות לתת הנחה מעבר למה שנמסר בהצעת המחיר שנשלחה אליו; לאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים, כאמור, במהלך פגישות שהיו בין השניים, הסביר מנכ"ל המלון למנכ"ל המבקשת, כי אין אפשרות למלון לתת הנחה נוספת וכי כמות החדרים החופשיים היא בהתאם להצעת המחיר; מנכ"ל המבקשת ניסה להמשיך לשכנע את מנכ"ל המלון להסכים למחירים הנמוכים ולתנאים של שנים עברו, אך מנכ"ל המלון סירב לכך.

גם מנהלת המכירות של המלון התקשרה למנכ"ל המבקשת והבהירה לו שלא ניתן לבצע את העסקה בתנאים כפי שביקש; כך גם סמנכ"ל המלון, מר שי אסיה, התקשר למנכ"ל המבקשת והדגיש בפניו שלא ניתן לסגור את העסקה במחיר המבוקש על ידיו.

המשיבות ממשיכות וטוענות כי במקביל למו"מ עם המבקשת, התקבלה פניה מסוכן עבור המשיבה 3, על מנת לבדוק אפשרות להתקשר עם המלון בעסקה לתאריכים בחודש מאי; לאחר מו"מ הוחלט לאשר את העסקה עם המשיבה 3, להזמנת 220 חדרי אירוח במלון, לנוכח העובדה שלא הושגה הסכמה עם מנכ"ל המבקשת ולא נחתם הסכם עמו.

המשיבות מדגישות כי ענף המלונאות אינו עובד בדרך של שוק, ועסקאות לא נסגרות בעל פה, מה גם שמדובר ברשת מלונאית מובילה אשר מנהלת מספר בתי מלון ברחבי הארץ ומרכז הזמנות ארצי אשר אחראי על ביצוע ההזמנות ואישורן.

המשיבות ממשיכות וטוענות כי בנסיבות הענין, המבקשת לא הראתה זכות לכאורה, שכן לא הציגה ראיות כי נחתם הסכם בין הצדדים; המו"מ בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

המשיבות מוסיפות וטוענות כי , מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן, וזאת משום שאין מחלוקת שלא נחתם הסכם בין הצדדים; כבר קיים הסכם חתום עם המשיבה 3 ואין אפשרות להשיב את הגלגל לאחור; ככל שתוכח תביעתה של המבקשת, הדרך תהיה פתוחה לפניה לתבוע פיצויים; על פי תנאי ההתקשרות בין הצדדים בשנים הקודמות, המשיבות היו רשאיות לצמצם את מספר החדרים המוזמנים ע"י המבקשת ללא הגבלה, עד 60 יום טרם ההגעה למלון.

בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה 3, נטען כי דין הבקשה והתביעה נגדה להידחות על הסף מהעדר יריבות והעדר עילת תביעה בין המבקשת לבינה. המשיבה 3 הצטרפה לטענות המשיבות לפיהן לא נכרת הסכם בין המבקשת לבין המשיבות ומאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה ולטובת המשיבות, שכן, אם יינתן הצו, הנזקים שייגרמו למשיבות עולים בכמה רמות על הנזקים שייגרמו למבקשת.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") על המבקש סעד זמני "לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה".