זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ח' כוחן), אשר דחה את בקשת העורר לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ אשר עומד נגדו ולהתיר לו לצאת מן הארץ לתקופה של 7 ימים, מיום 23.5.10 עד יום 30.5.10 ועד בכלל. זאת, לצורך השתתפות בתערוכת מזון שנתית המתקיימת בשיקאגו בה הוא מבקש להפעיל ביתן מבקרים במסגרת עסקיו.
1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של אינוס, ניסיון אינוס, ניסיון לביצוע מעשה סדום, מעשים מגונים ואיומים.
בין העורר למתלוננת בת 19 הייתה היכרות קודמת מתוך עיסוקה של זו במתן שירותי מין בתשלום. במועד האירוע הגיע העורר לביתה בהיותו שתוי כדי ליתן לה אתנן עבור שירותי מין קודמים שסיפקה לו. בשל היותו שתוי וההתנהגות האלימה שגילה כלפיה, סירבה המתלוננת לקיים עמו יחסי מין וביקשה שיעזוב את ביתה. העורר לא שעה לבקשותיה וביצע בה מעשים מגונים בכוח, ניסיון לאונס, ומשלא עלה הדבר בידו דחף את אצבעות ידיו בכוח לאיבר מינה. במהלך המעשים הצהיר העורר בפני המתלוננת על אהבתו כלפיה, על קנאותו לה ועל רצונו להצילה מהחיים אותם היא חיה. בשלב מסוים הזעיקה המתלוננת חבר לעזרתה אך גם אז סרב העורר לעזוב את הדירה ואיים על המתלוננת.
2. נוכח העדר עבר פלילי ובנסיבות העניין, הוסכם בין הצדדים כי העורר יוכל להשתחרר ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בית בבית אחיו בתנאים שנקבעו ואושרו על ידי בית המשפט.
בית המשפט הורה על הזמנת תסקיר שירות מבחן שיבחן בין היתר מסוכנות מינית ומסוכנות כלפי המתלוננת. מהתסקירים עולים הקשיים בהם היה נתון העורר. עם זאת, צוין שאין נשקפת ממנו מסוכנות. התסקיר הציע הקלה בתנאי מעצר הבית וכן המליץ על הקלות שיאפשרו פגישות של העורר עם בנו. לעניין הבקשה לצאת לחו"ל ולטפל בעסקיו לא בא שירות המבחן בהמלצה, לאור שלב ההיכרות הראשוני עמו, ובפרט בשל הצורך בטיפול מסודר בבעיותיו כמפורט בתסקיר.
3. בית המשפט המחוזי אישר את התנאים המקלים עליהם המליץ תסקיר שירות המבחן. לעניין הבקשה לצאת לחו"ל קבע בית המשפט: "אשר לבקשה השנייה, גדעתי אותה באיבה ולא אפשרתי לטעון לעניין זה, שכן נראה לי שמדובר בבקשה מופרזת ומוגזמת, בלבד ובפרט נוכח העובדה שאין מדובר בנסיעה חד פעמית, אלא בנסיעות קבועות ותכופות". בקשה שניה שהוגשה בענין מטעם העורר, נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק שלא ראה לדון בה בשנית.
מכאן הערר שבפניי.
4. בא כוח העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו שלא להתיר את יציאת העורר מישראל, בהבהירו כי מרשו אדם נורמטיבי. התסקיר לגביו חיובי ונסיבותיו האישיות מורכבות. לדבריו, בית המשפט החליט בענין נסיעתו לשיקאגו בטרם איפשר לעורר לטעון, ומשהוגשה בקשה נוספת לא ראה לנכון לדון בה. הוא מציין כי לא ברור כיצד הסיק בית המשפט כי מדובר בנסיעות קבועות ותכופות. מדובר בנסיעה נקודתית, מוגדרת, תחומה בזמן, לצרכי פרנסה קרדינאליים. עוד הזכיר כי הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית שעוגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ומפנה לדברי השופט מלצר בבש"פ 1746/10 און נימן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.4.10).
בא כוח העורר מטעים כי התערוכה בה מבקש העורר ליטול חלק חשובה ביותר, מן החשובות בתחום עיסוקה של החברה בראשה עומד העורר וקדמו לה הכנות מרובות והשקעה כספית ניכרת. בית המשפט דחה הבקשה ללא נימוק ולא איזן נכון בין זכותו של העורר לצאת מן הארץ והצורך שפרנסתו לא תינזק, לבין הסיכון האפשרי לסיכול ההליך המתנהל נגדו. לדבריו, אין כל יסוד לחשד שההליך הפלילי יסוכל, אך הוא חזר והדגיש כי יהיה נכון להגדיל ולעבות את הערבויות הקיימות בתיק.
5. באת כוח המשיבה מתנגדת ליציאתו של העורר מן הארץ כאשר מתנהל נגדו הליך פלילי חמור. הבקשה היא פתח לבקשות נוספות בהמשך. המשיב שוחרר בהסכמה כאשר בין יתר התנאים, אסור יציאה מהארץ מה שהיה ברור וידוע לו. האינטרס הפרטי צריך להישוג מפני האינטרס הציבורי. מרכז חייו נמצא בחו"ל וקיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין.
6. דין הערר להידחות.
אני מקבלת את טיעוניו של העורר באשר לצורך בנסיעתו לשיקאגו, גם אם יש לו שותף בארה"ב שיכול לסייע לו בעניין. אני גם מקבלת את הטיעון לפיו הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית, לאחר שעוגנה בהוראת סעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כפי שהדברים מצאו ביטוי בדברי השופט ח' מלצר בבש"פ 1746/10 הנ"ל, אשר הוסיף ואמר:
"עם זאת, זכות זו איננה מוחלטת וניתן לעתים להגבילה בכפוף לתנאי פיסקת ההגבלה, על מנת לקדם אינטרסים אחרים, שהחברה חפצה בהגשמתם. ככל שהדברים נוגעים לכאלו המצויים בעיצומם של הליכים פליליים - סיוג הזכות נועד להבטיח כי מהלכו של ההליך הפלילי לא יסוכל (ראו: בש"פ 6654/93 בינקין נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 290, 293 (1993); אהרון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], 3.10.2006); עיינו גם: יפה זילברשץ, זכות היציאה מהמדינה, משפטים כ"ג 69 (תשנ"ד))".
בענייננו מרכז חייו העסקיים של העורר הינו בארה"ב, שם גם התגורר תקופת זמן עם אשתו (היום גרושתו) ובנו. החשש אותו מביעה המשיבה מסיכול ההליך הפלילי אינו מופרך. המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הינם חמורים והאפשרות אותה העלתה המשיבה שירצה להישאר בחו"ל ולחמוק מאימת הדין אינה בלתי סבירה. העורר הגיע להסכמה עם המשיבה כי ימצא במעצר בית ואף ניתנה לו אפשרות לבקר את בנו הקטין. אין הצדקה להוסיף ולגרוע בהעדר צורך חיוני, מתנאי חלופת המעצר הקיימים ולאפשר נסיעתו של העורר לחו"ל בענייני עסקיו כאשר קיימת אפשרות ממשית שלא ישוב למשפטו מאימת הדין (ראו גם ע"פ 5800/09 צורף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.09)).
איני רואה על כן הצדקה לסייג את צו עיכוב היציאה מהארץ ולאפשר לעורר יציאה לשיקאגו לרגל עסקיו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ח באייר תש"ע (12.5.10).