העליון: חברי הקהילה הגאה בי-ם אינם מקבלים תמיכה הולמת מעיריית ירושלים

השופט י' עמית:

11.08 (סגן הנשיא כב' השופט י' עדיאל) בעת"מ 8187/08, בגדרו נדחתה עתירת הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות (ע"ר) (להלן: המערערת) נגד עיריית ירושלים (להלן: העירייה או המשיבה) ונגד העומד בראשה (להלן: ראש העיר או המשיב) (להלן ביחד: המשיבים).

1.        העתירה שנדונה בבית משפט קמא נסבה על דחיית בקשות המערערת לקבלת תמיכה כספית לפעילויות בתחומים שונים שקיימה המערערת בשנים 2005, 2006 ו-2007. בעתירה טענה המערערת כי העירייה - על אגפיה השונים - קבעה תבחינים למתן תמיכות, אשר מציבים מכשול בלתי עביר, הלכה למעשה, בפני קהילת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרים והביסקסואלים בירושלים (להלן ובכינוי המקובל על בני הקהילה: הקהילה הגאה), שאותה מייצגת המערערת.

           בתמצית, נקבע בפסק הדין של בית משפט קמא כי הגם שאין חולק על חשיבות פעילות המערערת, הרי שפעילותה אינה באה בגדרם של התבחינים שקבעה העירייה לזכאות לתמיכה, וכי אין מקום להתערב בתבחינים אלה או בשיקול דעתה של העירייה ביישומם באשר לקביעת זכאות המערערת לתמיכה. על כך נסב הערעור שבפנינו.

הצדדים לערעור

2.        המערערת היא עמותה רשומה שהוקמה בשנת 1997 שמטרותיה קידום ערכי פלורליזם וסובלנות חברתית. לפני כעשור הקימה המערערת מרכז קהילתי הפועל במרכז העיר ירושלים (להלן: המרכז הקהילתי או הבית הפתוח) המהווה בית לקהילה הגאה בעיר. לטענת המערערת, מהווה הקהילה הגאה כ- 10% מהאוכלוסייה, ובכלל זה גם מתושבי ירושלים. המערערת מצהירה כי היא פועלת לשילוב הקהילה הגאה כחלק אינטגראלי מהמרקם העירוני בירושלים, ומציעה לחברי הקהילה הגאה בירושלים פעילויות רבות לאורך השנה, שאין להן מקבילה במקומות אחרים בעיר. לטענת המערערת, היא הארגון היחיד המספק שירותים החיוניים לחברי הקהילה הגאה בעיר, הזקוקים למסגרת שבה הם יכולים להיתמך האחד בזולתו. בין היתר, הצהירה המערערת כי הבית הפתוח מספק שירותי תרבות, שירותי חברה ושירותי תמיכה נפשית-חברתית, המיועדים במיוחד לחברי הקהילה הגאה, וכי מתקיימים בו בממוצע כשבעים אירועים מדי חודש, הכוללים קבוצות תמיכה, דיונים והרצאות, אירועי דת ומסורת, מפגשי חברה ואירועי תרבות שונים. לפעילות האמורה הד גם בציבור הרחב, בירושלים ומחוצה לה, כך שפעילותו של הבית הפתוח משרתת לא רק את חברי הקהילה הגאה בעיר, אלא גם חלקים נוספים בציבור הירושלמי שאינם נמנים על חברי הקהילה הגאה, אך מעוניינים בקיום ערכי סובלנות, פלורליזם וליברליות בירושלים. המערערת מצהירה כי הבאים בשערי המרכז הקהילתי שלה מייצגים חתך מאפיין של תושבי ירושלים בכל גווני הספקטרום בעיר: חילוניים, דתיים, חרדים, ערבים, נוצרים, יהודים, צעירים, מבוגרים, נשים וגברים. כמו כן, החל משנת 2002, מקיימת המערערת מדי שנה את אירועי הגאווה בירושלים, הכוללים את מצעד הגאווה, את הפנינג הגאווה ושורת אירועים המתקיימים במסגרת אירועי הגאווה.

3.        המשיבה היא עיריית ירושלים, שבאחריותה ליתן שירותים לתושבי העיר. בין יתר הפעולות שמבצעת העירייה, היא מעניקה בכל שנה תמיכה כספית לגופים שונים הפועלים במגוון תחומים, מכספי הציבור המתקבלים ממשרדי הממשלה השונים ומכספי הציבור הנובעים ממקורותיה שלה.

הכרונולוגיה של ההליכים בין הצדדים

4.        אין זו הפעם הראשונה שהצדדים נפגשים בבית המשפט, והמערערת פנתה פעמים רבות לערכאות בכל הקשור לנושא התמיכות. בעמודים הבאים נסקור את שורת ההליכים שהתקיימו בין הצדדים, ועם הקורא הסליחה אם נאריך בתיאור ההליכים הנחוצים להבנת הרקע לערעור הנוכחי.

           בשנת 2002 קיימה המערערת לראשונה בירושלים את אירועי הגאווה, שכללו את מצעד הגאווה, הפנינג הגאווה ושורת אירועים נוספים כמו מופעי תרבות, הרצאות, דיונים והקרנת סרטים. משנדחתה בקשת המערערת לקבל תמיכה כספית למימון אירועי הגאווה לשנת 2002, עתרה המערערת לבית משפט זה. העתירה נמחקה לאחר שהעירייה קיבלה את המלצת בית המשפט לשלם למערערת סך של 40 אלף ש"ח כהשתתפות במימון אירועי הגאווה ומבלי שתהיה בכך הודאה מצד העירייה בזכותה של המערערת לתבוע השתתפות במימון פעילויות דומות בעתיד (בג"ץ 4533/02 הבית הפתוח למען הקהילה ההומו-לסבית בירושלים ולמען סובלנות חברתית נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 27.4.2003)).

           בשנים 2003 ו- 2004, שבה המערערת וקיימה את אירועי הגאווה בירושלים, אשר כללו פעילויות שונות כמו ערבי ספרות, סדנאות, הרצאות, עריכת תערוכות, הקרנת סרטים, מסיבות וכיו"ב. משנדחתה בקשת המערערת לקבלת תמיכה של העירייה באירועים אלה, חזרה המערערת ועתרה לבית משפט זה. בעתירה התבקש בית המשפט לחייב את העירייה להעניק למערערת תמיכה במימון פעילותה בשנים 2003 ו- 2004 ולחייב את שר הפנים ואת היועץ המשפטי לממשלה להתקין נוהל חדש ועדכני למתן תמיכות על ידי רשויות מקומיות. בעקבות הגשת העתירה, התחייב שר הפנים לפרסם בהקדם נוהל עדכני למתן תמיכות של רשויות מקומיות, אשר יבוא תחת הנוהל הישן משנת 1985. משכך, נמחקה העתירה נגד שר הפנים תוך חיובו בהוצאות. אשר לעירייה, נקבע כי אם תידחה בקשת המערערת לתמיכה גם עבור שנת 2005, תהא המערערת רשאית לחזור ולעתור נגד העירייה בעניין בקשותיה לתמיכות הן עבור שנת 2005 והן עבור השנים 2003 ו- 2004 (בג"ץ 10903/04 הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 24.11.2005)).

           נציין, כי בעקבות פסק הדין האמור, ביום 23.8.06 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים לנושא נוהל תמיכות במוסדות ציבור על ידי הרשויות המקומיות (חוזר המנהל הכללי 4/2006) (להלן: הנוהל החדש).

5.        נחזור לאחור בציר הזמן ונספר לקורא כי ביום 24.3.04 מינה ראש העיר ועדה ציבורית לקביעת תבחינים לחלוקת תמיכות למוסדות תרבות ואמנות הפועלים בעיר. בראש הוועדה הציבורית עמד פרופ' ארנון צוקרמן (נשיא "בצלאל" ומנהל לשעבר של רשות השידור), והיא מנתה חברים רבים וביניהם דמויות בכירות בתחומי האמנות והתרבות (להלן: וועדת צוקרמן).

           וועדת צוקרמן ישבה על המדוכה כשנה וחצי ואף נעזרה בחברה לייעוץ כלכלי כדי לגבש תבחינים מדידים להערכת גובה התמיכה שתינתן לכל מוסד הפועל בתחום התרבות. התבחינים עליהם המליצו חברי וועדת צוקרמן אומצו על ידי מועצת העירייה ביום 10.10.05 (להלן: תבחיני צוקרמן).

           לפי תבחיני צוקרמן, במסלול התמיכות השוטפות, העירייה תיתן תמיכה למוסדות אשר עיקר עיסוקם ביצירה בתחומי האמנות המקצועית ואשר הוכרו על ידי מינהל התרבות במשרד החינוך. אלו יתוקצבו על סמך שלוש קבוצות תבחינים מרכזיות: נתוני פעילות כמותיים; תרומה למיצוב ירושלים כבירת התרבות של מדינת ישראל וכמרכז תיירות עולמי המושתת על מפעלי תרבות ואמנות בין-לאומיים; וחשיבות אמנותית ותרבותית. המוסדות שיהיו זכאים פוטנציאלית לתמיכה, ייקבעו על ידי "וועדה מלווה" שתורכב מעובדי העירייה ומנציגי ציבור בעלי כישורים רלוונטיים שאינם נושאי משרה בעירייה, ובלבד שאין במינויים משום ניגוד אינטרסים.

           בצד התבחינים לתמיכה במסלול התמיכות השוטפות וכחריג לתבחינים אלה, המליצה וועדת צוקרמן כי 10% מתקציב התמיכות בתחום התרבות יופנו לתקצוב פרויקטים חד-פעמיים או רב-שנתיים בתחומי האמנות המקצועית, החובבים, מורשת ישראל, התרבות הערבית והפולקלור (להלן: מסלול פרויקטים).

5.        לקראת אירועי הגאווה לשנת 2005, נשמעו קולות בקרב קהלים שונים בציבור נגד עריכת אירועי הגאווה בירושלים. ראש העיר דאז התבטא אף הוא נגד קיום מצעד הגאווה בירושלים והעירייה סירבה לבצע את הפעולות הנדרשות על מנת לאפשר קיומם של אירועי הגאווה, ובכלל זה לתלות את הדגלים שרכשה המערערת לאורך המסלול המתוכנן של מצעד הגאווה. משכך, פנתה המערערת בחודש יוני 2005 לבית המשפט המחוזי בעתירה מנהלית, וביקשה להורות לעירייה לאפשר את קיום אירועי הגאווה, ובכלל זה, להורות לעירייה לתלות את דגלי הגאווה במספר רחובות בירושלים ולהורות למשיבים, לשר הפנים ולמשטרת ישראל להימנע מכל פעולה שעלולה להפריע לקיום המצעד והעצרת.