העליון: השופטת פסולה מלדון בתיק- קיים חשש ממשי כי גיבשה דעה שלילית על הנתבע

           לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' אביב, להלן: השופטת) מיום 25.11.2010 בת.א. 10563-06, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.        המערער הוא אחד הנתבעים בתביעה המתנהלת בפני השופטת. בתביעה נטען כי המערער נתן שיק של חברה בבעלותו אשר לא כובד. המשיבה 1 היא חברה (מחוקה) שנתבעה אף היא, אשר היתה בבעלות המערער והמשיבה 2. העסקה שבגינה ניתן השיק נערכה בשנת 2000 ומועד השיק היה לחודש יולי שנת 2000. המערער העיד ביום 21.11.2007 לפני השופטת וטען להגנתו כי השיק נשוא התביעה נגנב מן החברה שבבעלותו יחד עם שיקים נוספים ואף הביא אישור של המשטרה כי הגיש בשנת 2002 תלונה בגין הגנבה. השופטת, אשר התרשמה לטובה מהעדות ומן המערער כ"אדם מן היישוב אשר נקלע לתביעה זו ללא הצדק", הציעה לצדדים לדחות את התביעה כנגד המערער והחברה, והצדדים קיבלו את ההצעה. לפיכך, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וראיות ואף דיון הוכחות, נתנה באותו יום פסק דין בהסכמה לפיו נדחתה התביעה נגד המערער  ונגד המשיבה 1.

2.        ביום 15.5.2008 נתנה השופטת החלטה בתביעה ובה תארה כי גילתה בדרך מקרית שיש קשר בין התביעה המתנהלת לפניה, אשר תוארה לעיל, לבין תביעה אחרת אשר בטיפולה, ת.א. 15478-06 (להלן: התביעה האחרת), בה התובעת הינה אשתו לשעבר של המערער (להלן: האשה). השופטת ציינה כי אמנם התרשמה בעבר לגבי המערער כי "מדובר באדם תמים אשר נקלע לנסיבות תביעה זו בדרך המקרה ואין לו כל זיקה וקשר אליהם". ואולם, מקריאת דו"ח הנאמן לנכסי המערער מחודש יוני 2007 אשר הוגש בתביעת האשה עולה כי המערער הוא פושט רגל אשר מונה לו נאמן וכי ניתן נגדו צו כינוס נכסים ביום 19.11.2001. עוד התברר לשופטת, לפי קביעתה, כי קודם לכן נערך הסכם גירושין בין המערער לאשתו לפיו היא קיבלה את כל הזכויות בביתם אשר בבית זית. צו פשיטת הרגל נגד המערער ניתן ביום 24.10.2002. הנאמן כתב בדו"ח שצירפה האשה לתביעתה כי הוא חושד שלמערער מקורות כספיים ויכולת כלכלית אשר הוא מסתירם ממנו. כן נכתב בדו"ח הנאמן כי עולים נגד המערער חשדות פליליים.

3.        בהחלטתה מיום 15.5.2008 הוסיפה השופטת כי מקריאת דו"ח הנאמן והחומר שבתביעת האשה קם חשש שהתרשמותה מן המערער בתביעה שהוגשה נגדו היתה מוטעית לחלוטין. השופטת המשיכה וכתבה כי מדו"ח הנאמן עולה לכאורה כי המערער הוא "אדם רב מעללים אשר ניהל את עסקיו, לכאורה, בדרך המעלה אפשרות ל"עוקץ" של גופים נותני אשראי וכיום הוא מנסה לכאורה, להעלים את נכסיו, רכושו וכספו מן הנאמן והוא לכאורה פועל להבריחם. כמו כן, הוא מסובך, לכאורה, עם רשויות המס בגין אפשרות להעלמת מס ויתכן אף כי הוא היה מעורב בסחר בסמים". השופטת הוסיפה: "אדם זה אינו האזרח התמים אשר הצטייר בפני", וכי "אם אכן יש בסיס לאותם חשדות אשר מעלה הנאמן בדו"ח ואכן מר נעימי (המערער, ד.ב) נגוע באותם מעשים חמורים, עולה גם החשש, לכאורה, כי גניבת השיקים לא היתה ולא נבראה והתלונה במשטרה לא נועדה אלא כדי לאפשר לו לברוח ממחויבויותיו, לאחר שכבר ניתן כנגדו צו הכינוס". השופטת סיימה החלטתה באומרה כי "הסיכוי, ולו גם הקלוש, שמא כך התנהלו הדברים מונעת ממני את האפשרות ליתן פסק דין בתיק זה שכן, במקרה כזה, אם אכן יובהר כך, הרי שפסק הדין אשר יצא תחת ידי יהיה רחוק מן האמת כרחוק מזרח ממערב". לפיכך הורתה השופטת לכל הצדדים בתיק להודיע את עמדתם באשר להמשך ניהול התיק, וההחלטה אף הובאה לידיעת האשה והצדדים לתביעתה והתבקשה תגובתם לאמור. המערער, שלא היה מיוצג אותה עת, התייחס בתגובתו בעיקר לדברים שהעלתה השופטת ביחס לדו"ח הנאמן ונתן את הסכמתו להמשך ניהול התביעה.

4.        לאחר שקיבל ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי, הגיש המערער ביום 31.1.2010 תגובה להחלטת השופטת מיום 15.5.2008, ובה טען כי אין לשופטת סמכות לבטל את פסק הדין שנתנה ביום 21.11.2007. בהחלטה מיום 6.7.2010 דחתה השופטת את התנגדות המערער לביטול פסק הדין שניתן ביום 21.11.2007, וקבעה כי החומר שהובא בתביעת האשה מכרסם בהנחת היסוד שבבסיס פסק הדין המוסכם ומטיל ספק בהתרשמותה מן המערער. לפיכך, חובה היה עליה להביא את הדברים לידיעת כל הצדדים בתביעה וכך עשתה. השופטת הוסיפה כי לא קבעה כל קביעה ולא הביעה כל עמדה ביחס לטענות המערער, אלא שבנסיבות שנוצרו יש לברר את הטענות לגופן. השופטת קבעה עוד כי מדובר בפסק דין בהסכמה - אשר ניתן לביטול.

5.        על יסוד החלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת בטענה כי מהחלטתה ביום 15.5.2008 עולה חשש ממשי למשוא פנים כלפיו נוכח השימוש בחומר שהוגש בתביעה האחרת כראיות בתביעה נגדו, ובשל אמרות השופטת ביחס לאופיו של המערער. המערער טען עוד כי השופטת חשפה את התובע לראיות לכאורה נגדו אשר לא היו בידיו קודם לכן ובכך סייעה באופן פעיל לצד אחד בהליך.

6.        השופטת דחתה את הבקשה, בקבעה כי לאור המידע שהתגלה לה בעת הטיפול בתביעה האחרת, עלה בה החשש שמא התרשמותה מן המערער היתה שגויה ולכן ראתה חובה להביא את הדבר לידיעת הצדדים. השופטת הוסיפה כי המערער הסכים לחדש את ההליכים נגדו, ולכן פסק הדין שדחה את התביעה נגד המערער בוטל. אשר לטענה בדבר שיתוף הצדדים בעובדות ובטענות העולות בתביעה האחרת, תמהה השופטת: "האם תעלה על הדעת אפשרות על פיה הייתי מסתירה מידע זה מן הצדדים ומנהלת את התיקים כאילו לא ראיתי את המידע?!". ביחס לאמרותיה בהחלטות הקודמות קבעה השופטת כי המידע שעלה לכאורה בתביעה האחרת אין בו כדי להשפיע על המחלוקות בתביעה זו, וכי בשום מקום לא נאמר ולא נרמז כאילו גובשה דעתה בעניין. לדברי השופטת, המידע הלכאורי מביא לתוצאה אחת ויחידה והיא כי יתכן שהתרשמותה מן המערער בעת שהציעה לדחות את כתב התביעה נגדו, היתה התרשמות מוטעית, ולפיכך לא היה מקום לדחות את התביעה נגדו וראוי לקיים הליך ממצה. השופטת  הוסיפה כי אין כל קשר וזיקה בין התביעות וממילא, בשלב מקדמי זה, אין לה כל דעה או עמדה, אף לא התחלתית, עם מי מן הצדדים הצדק והדין. השופטת הוסיפה כי הבקשה הוגשה באיחור רב מאוד של כשנתיים ויותר לאחר ההחלטה לבטל את פסק הדין ודי בכך כדי לדחותה. מאחר ואין כל משוא פנים ואף לא חשש למשוא פנים קבעה השופטת כי התביעה תתנהל כרגיל ותוצאתה תהיה בהתאם לחומר שיוגש בה.

7.        על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. ביום 27.1.2011 עיכבתי, לבקשת המערער, את ההליכים בתביעה עד להכרעה בערעור. המערער טוען בערעורו כי מסקנות השופטת ביחס אליו אשר העלתה על הכתב בהחלטה מיום 15.5.2008, נשאבו מחומר ראיות שהובאו לידיעתה בתביעה האחרת שהמערער אינו צד לה. המערער מדגיש כי מדובר בראיות חדשות שהצד שכנגד לא היה נחשף אליהן אלמלא הובאו על ידי השופטת לתביעה נשוא הערעור. לדעתו, מסקנתה הלכאורית של השופטת כי המערער הוא "נוכל" אינה מותירה כל ספק באשר לתוצאה האפשרית של התביעה. המערער לא היה מיוצג כשניתנה ההחלטה ביום 15.5.2008, לא היה מודע למשמעות המשפטית שלה ולכן לא ביקש את פסילת השופטת מייד. לאחר קבלת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי הגיש תגובה להחלטה מיום 15.5.2008 ובעקבות החלטת השופטת מיום 6.7.2010, בה חזרה על דבריה ביחס למערער נאלץ להגיש את בקשת הפסלות, אשר דרשה קבלת ייצוג מיוחד. לדעתו, היה על השופטת לפסול עצמה ברגע חשיפתה למידע שלא היה לפניה קודם, ומשהתברר כי אינה יכולה להיות אובייקטיבית ביחס למערער נוכח המידע אליו נחשפה. המערער טוען כי בוודאי שלא היה מקום להמציא ראיות לצד שכנגד. יתרה מכך, השופטת ביטלה את פסק הדין שהיא נתנה בעצמה, בניגוד לכללי סדר הדין וללא בקשה של אף אחד מהצדדים. לדעתו, השופטת עשתה דין לעצמה והביאה ראיות התומכות בטענות של צד בתביעה המתנהלת לפניו ללא ידיעת הצדדים וללא התראה מוקדמת, ולכן אינה יכולה להמשיך ולדון בתביעה באופן אובייקטיבי. מדובר בפגיעה קשה במראית פני הצדק. לאור כל האמור מבקש המערער לפסול את השופטת מלהמשיך ולדון בתיק, לבטל את תשלום ההוצאות שהושתו עליו, וכן, להוציא מהתיק בטרם יועבר לשופט אחר את כל המסמכים שהעבירה אליו השופטת וכן את החלטותיה מיום 15.5.2008 ומיום 6.7.2010.

           יצוין כי האשה הגישה אף היא בקשה לפסול את השופטת על יסוד החלטתה מיום 15.5.2008. אף בקשה זו נדחתה ועליה הוגש ערעור לבית משפט זה  (ע"א 9551/10 אשר נמחק לבקשת האשה ביום 6.3.2011).

8.        דין הערעור להתקבל. אכן, פסילת שופט אינה עניין של מה בכך ואין היא נעשית על נקל. אין די בחשש גרידא באשר לאפשרות שהשופט היושב בדין גיבש דעה מוגמרת בהליך שלפניו. לפיכך, בקשה לפסילת שופט מחייבת רצינות בטרם יוטל צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, ולכן הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות, אפוא, להיות משמעותיות (ע"א 4464/10 Cannon Rubber Ltd נ' שירלי נדל-רגב (לא פורסם, 16.8.2010). מאחר ולאחר שקילת הערעור ועיון בחומר שצורף לו הגעתי לכלל מסקנה כי קמה בערעור זה עילה לפסילת השופטת, הרי שאין בשיהוי שבהגשת בקשת הפסלות כדי למנוע דיון בערעור גופו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 69 (2006)). מאופן הפעולה בה נקטה השופטת, בהבאת ראיות מתביעה אחת לאחרת, תוך מתן ביטוי להתרשמות הלכאורית ביחס למערער אשר השתנתה בעקבות קריאת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי נוצר חשש ממשי אובייקטיבי לפגיעה ביכולתה של השופטת לנהל את התביעה שלפניה ללא משוא פנים (במסגרת פסק דין זה איני נדרשת לבחון את דרך הפעולה בה נקטה השופטת ביחס לכללי האתיקה המנחים את השופטים בעבודתם ואף לא את עובדת ביטול פסק הדין על ידי  השופטת. בחינת הטענות מוגבלת אפוא, למסגרת ערעור הפסלות).

9.        שיטת המשפט שלנו היא במהותה שיטה אדברסרית, כאשר "אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו" (בבלי סנהדרין ו' ע"ב); אין זה מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל- דין לא דאג להביאן. אחד המאפיינים החשובים של שיטה אדברסרית הוא שליטתם של בעלי הדין על התנהלותו של ההליך:

"עם זאת יש לזכור כי במהותה שיטת המשפט שלנו היא אדברסרית.

מעמד הצדדים מלפני בית המשפט שווה (ר' בג"צ 156/56 שור נ' היועץ

המשפטי, פ"ד יא 285 בעמ' 297-299) ותפקיד הגשת חומר הראיות

מוטל עקרונית על הצדדים ולא על בית המשפט (ראה ע"פ 156/60 שפר

נ' היועץ המשפטי, פ"ד טו 263 בעמ' 275; ע"פ 38/61 יצחק נ' היועץ

המשפטי, פ"ד טז 514 בעמ' 529). מעורבות שיפוטית יתרה, לו גם מתוך

רצון כן להגיע לאמת, טומנת בחובה סכנה כי בית המשפט "יגלוש"

לנעליו של צד והאובייקטיביות השיפוטית, לפחות בעיני המשקיף הסביר