השופטת ע' ארבל:
בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף), לפיו הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, בגין אינוס ובעילה אסורה בהסכמה של שתי קטינות.
1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 לפי סעיף 245(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעילה אסורה בהסכמה של קטינה נוספת לפי סעיף 346(א)(1) לחוק. לפי עובדות כתב האישום, בהן הודה המערער במסגרת עסקת טיעון, במהלך שנת 2009, בעל בדירתו את שתי הקטינות, האחת בת 13 וחצי בעת ביצוע המעשים והשנייה בת 15 וחצי בעת ביצועם, אשר בינן לבינו היתה היכרות מוקדמת.
2. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לשלוש שנות מאסר ו-12 חודשי מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות לפי סימן ה' לפרק י' לחוק. בגזר דינו התייחס בית משפט קמא להתרשמות שירות המבחן העולה מהתסקיר שהוגש בעניינו של המערער ולהמלצתו על ענישה מוחשית על דרך של מאסר בעבודות שירות, לצד ענישה מרתיעה וללא המלצה טיפולית. כן התייחס בית המשפט לדו"ח הערכת מסוכנותו של המערער בו נקבע כי הגם שהמערער מודה בביצוע המעשים, העובדה כי הוא מתייחס אליהם כמעשים חד פעמיים, עלולה להגביר את הסכנה להישנות מקרים דומים בעתיד. בהתאם לכך, נקבע בדו"ח המסוכנות כי רמת מסוכנותו של המערער לטווח הארוך הינה בינונית-נמוכה.
לאחר סקירתו את הטיעונים והעדות שהוצגה לענין העונש, התייחס בית המשפט לשיקולים לקולא ובכללם החרטה שהביע המערער, התרשמות גורמי הטיפול שהוא בעל אישיות ילדותית אך בה בעת בעל מוטיבציה להשתקם ולהשתלב בחברה, נסיבות חייו הקשות, והעובדה כי המערער שהה תקופה ממושכת במעצר בית. כן ציין בית המשפט כי המעשים נעשו בהסכמה ואף ציין כי אחת הסיבות לכך שלא הוגש תסקיר קורבן בתיק דנן היא חששה של אחת הקטינות שהדבר יפגע במערער. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי מדובר במעשים חמורים שבוצעו בשתי קטינות במקביל, כאשר פער הגילים בין המערער לבינן משמעותי וניכר, ובהתאם לכך קבע את עונשו. כן ציין בית משפט קמא כי לאור סירוב משפחות הנפגעות, לא ניתן תסקיר בעניינן ומשכך לא היו אינדיקציות לפגיעה במתלוננות. על כן, לא מצא לנכון לחייב במסגרת הליך זה את המערער בפיצויים.
3. בקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה וכיום מרצה המערער את עונשו.
4. בערעור שלפנינו ביקש ב"כ המערער כי נפחית מתקופת המאסר שהוטלה על המערער במידה כזו שניתן יהיה להמירה בעבודות שירות ולחלופין כי תקוצר משמעותית תקופת מאסרו. ראשית, טען ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא נתן משקל להודאתו המיידית של המערער במעשים ולהכרתו בחומרתם, שהודות לה נחסך זמן שיפוטי יקר ונחסך מן הקורבנות מעמד העדות הקשה.
עוד צוין כי הגם שמדובר בעבירות חמורות, נסיבות ביצוען המקלות מצדיקות הקלה בעונש. במסגרת זו ציין ב"כ המערער את העובדה כי הקטינה בת ה-13.5 הסתירה את גילה מהמערער וכי לבושה, איפורה והתנהגותה הטעו אותו לחשוב כי היא מבוגרת מכפי גילה. ב"כ המערער ציין כי המערער קיים עימה יחסי מין פעם אחת בלבד לאחר שנודע לו גילה, וזאת לאחר שהקטינה הפעילה עליו לחץ. ב"כ המערער מדגיש כי אין בכך כדי להטיל אשם על הקטינה ולגרוע מאחריות המערער למעשיו, אך יש בכך כדי להוות נסיבה מקלה. ב"כ המערער מדגיש כי הקשר בין הקטינות לבין המערער היה בהסכמה ונעדר היבט של כפיה, אלא נבע מאישיותו הילדותית. בהקשר זה צוין כי אף אחת מהקטינות לא הגישה תלונה על קיום יחסי מין עם המערער, אלא חשד זה עלה במסגרת תלונה בגין פריצה לדירה (שהופרכה בהמשך) שהגישה הקטינה בת ה-15.5. הקטינה בת ה-13.5 לא רק שלא התלוננה, אלא אף לא הופיעה כעדת תביעה.
נוסף על שיקולים אלה, ציין ב"כ המערער כי לא ניתן די משקל לנסיבות האישיות העגומות של המערער, שהידרדר לחברת שוליים בגיל ההתבגרות ולצד זאת, להתנתקותו של המערער מהעולם הפלילי מאז שנת 2007. כן נטען כי בהערכת מסוכנותו הנמצאת במדרג המסוכנות הנמוך ביותר, יש כדי להשפיע על האיזון בין שיקולי הענישה השונים וכי אף שירות המבחן המליץ להטיל עונש של עבודות שירות ומאסר על תנאי בלבד. ב"כ המערער טען כי אין להפריז במימוש עקרון ההרתעה על גבו של המערער והפנה לפסיקה התומכת בהפחתת עונשו.
5. ב"כ המשיבה הדגיש שהגם שאין חולק כי מעשי המערער לא בוצעו בכפיה וכי ממכלול הנתונים בתיק עולה דמות של אדם ילדותי, הרי שעדיין פער הגילים בין הקטינות לבינו הינו משמעותי. כן טען ב"כ המשיבה כי על אף הודאתו במעשים, לא ראה המערער באופן מספק את הפסול במעשיו. לאור מכלול נסיבות זה, טען ב"כ המשיבה כי לא מדובר בעונש המצוי ברף הגבוה של הענישה בגין עבירות מסוג זה, בהן מחייב האינטרס הציבורי ענישה מרתיעה. כן הוסיף ב"כ המשיבה כי אף אם מדובר בעונש לא קל - אין הוא מהווה ענישה חריגה המצדיקה התערבות. לתמיכה בטענותיו, הפנה ב"כ המשיבה לפסיקה המלמדת לטענתו על רף הענישה המקובל. יצוין כי ב"כ המערער טען בתגובה כי המקרים אליהם הפנה ב"כ המשיבה מאופיינים בפערי גילים משמעותיים באופן ניכר מהמקרה דנן.
6. שמענו את טיעוני הצדדים, קראנו בעיון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי וכן את תסקיר שירות המבחן המעודכן וחוות-הדעת העדכנית של המרכז להערכת מסוכנות, והגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית ולו במעט בעונשו של המערער.
בבואנו לבחון את העונש המוטל על מי שהורשע בדין יש לתת את הדעת על שיקולי הענישה השונים לאור נתוני המקרה הקונקרטי (ע"פ 9919/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.10)). בכללם של נתונים אלה יש לשקול את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, נסיבותיו האישיות של הנאשם ושאלת הצורך בהרתעתו הספציפית, הנלמדת בין היתר לאור לקיחת האחריות על מעשיו.
7. אין חולק על חומרתן של עבירות מין המבוצעות בקטינים ומבטאות את יחסי הניצול הטמונים בקטינותם ובפער הגילים (ע"פ 10139/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.10). אופי היחסים הנובע מפער הגילים מקנה ליחסים אלה את אופיים הפלילי אף מקום בו נעשו היחסים בהסכמה. יחד עם זאת, מקום בו היתה הסכמה, כמו במקרה דנן, יש שיהיה בה כדי להוות שיקול לקולא, כפי שעלה אף מדברי בית משפט קמא. יחסן של הקטינות למעשי המערער נלמד בענייננו אף מכך שלא פנו להתלונן על המעשים ומהתנהגותן במהלך ההליך. יתרה מכך, יש מקום להתייחס גם לפער הגילים ושאלת יחסי הניצול העולים מן המקרה הקונקרטי. בענייננו, היה המערער בן 22 בעת ביצוע המעשים בקטינות, האחת בת 13.5 והאחת בת 15.5. פער זה אינו מבוטל, אולם יש לתת את הדעת אף לחוות-הדעת המקצועיות בהן אופיין המערער כאדם ילדותי שהינו בעל קווי אישיות לא בשלה. נראה כי שילוב קווי אישיותו אלה, יחד עם פער הגילים הנתון - יש בו טעם לאיבחון המקרה דנן מן המקרים אליהם הפנה ב"כ המשיבה ולהוות גם כן שיקול לקולא.
8. בית משפט קמא התייחס לנסיבות ביצוע המעשה ולאישיותו הבלתי בשלה, העולה כאמור מתסקיר שירות המבחן בעניינו. כן ציין בית המשפט כי לא התעלם מנסיבות חייו הקשות של המערער. נסיבות אישיות אלה, העולות אף הן מתסקיר שירות המבחן וכן מעדותה של אם המערער במסגרת הטיעונים לעונש כוללות את ילדותו הקשה, במהלכה התגרשו הוריו ואופיינה בקשיים כלכליים. מתסקיר שירות המבחן עולה עוד כי הורי המערער התקשו לספק לו מסגרת שתתאים לקשייו וכתוצאה מכך, חבר המערער בתקופת התבגרותו לחברה שולית והסתבך בפלילים. עם זאת, מדו"ח הערכת המסוכנות העדכני עולה כי המערער מנתק בהדרגה קשר עם חבריו מן העבר ומסביר התנתקות זו ברצונו בשינוי. שינוי זה אף בא לידי ביטוי באורח החיים הדתי שהוא מקיים בבית הכלא ובכך שנגמל מסמים.
9. בית משפט קמא ציין אף את החרטה שהביע המערער על מעשיו. אולם נראה כי במסגרת השיקולים לקולא, יש מקום לתת משקל לא רק לחרטת הנאשם אלא אף לכך שלקיחת האחריות על מעשיו באה לידי ביטוי בהודאתו המיידית של המערער בעבירות. כפי שנקבע בעבר, הודאה שכזו מבטאת הכרה באחריות הפלילית ומקלה בה בעת על מהלכי ההליך הפלילי ועל קרבנות העבירה המעורבים בו ומשכך מהווה שיקול להפחתת עונשו של המערער (ע"פ 10311/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.1.2007)). בנסיבות המקרה שלפנינו, לא רק שהקלה הודאתו של המערער על ניהול ההליך ונחסכה עדותן של קורבנות העבירה, אלא אף יתכן כי בלעדיה כלל לא היה ניתן להעמידו לדין בגין מעשיו בקטינה בת ה-13.5 שכן היא כלל לא הופיעה ברשימת עדי התביעה.
בהקשר זה יש מקום להתייחס לטענת המשיבה כי על אף הודאתו, אין המערער מבין באופן מספק את הפסול במעשיו. אמנם נכון הוא, כפי שאף צוין בתסקירי שירות המבחן, כי המערער אינו מרגיש צורך בטיפול ויש שניתן ללמוד מכך על כנות הודאתו של הנאשם ועל לקיחת אחריות מוגבלת בלבד. אולם נראה כי במקרה שלפנינו אין ביחסו של המערער לאפיק טיפולי כדי ללמד על כך. אף שירות המבחן ציין בדיון שנערך לפנינו, כי נראה שנסיבות המקרה ובראשן מגבלותיו האישיותיות של המערער מובילות למסקנה כי במקרה זה אין לזקוף לחובתו את העובדה כי אינו מעונין להשתלב בהליך טיפולי.
לאור כל האמור, נראה כי נסיבות המקרה המיוחדות שלפנינו, ובכללן הודאתו המיידית במעשיו, נסיבות ביצוע המעשים ונסיבותיו האישיות הקשות של המערער, מצדיקות הקלה מסוימת בעונשו. הערעור מתקבל, אם כן, במובן זה שעונשו של המערער יופחת ויעמוד על שלושים חודשי מאסר בפועל. שאר חלקי גזר-הדין ישארו בעינם.
ניתן היום, ה' בשבט תשע"א (10.1.11).